אשר בן יחיאל

רבנו אשר בן יחיאל המכונה הרא"ש (1250–1327), מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.

אורחות חיים

יום ראשון

"להתרחק מן הגאווה בתכלית הריחוק."
"שלא ישיח שיחה בטילה, ויזהר ללמוד בלילה עד שישן מתוך דברי תורה ולא מתוך שיחה בטלה."
"אל ידבר בין נטילה לברכת המוציא, ויקדים שלום לכל אדם."
"וְיִתְרַחֵק מִן הַשְּׂחוֹק, וּמִן הַכַּעַס, כִּי מְבַלְבֵּל רוּחוֹ וְדַעְתּוֹ שֶּׁל אָדָם. וְשֶּׁיַּעֲבוֹד תָּמִיד לְיוֹצְרוֹ בְּאַהֲבָה."
"כשיגיע עת תפילה משלוש תפילות שביום, יניח כל עסקיו ויתפלל. וראש כל הדברים שישמור את עיניו מכל דבר שאינו שלו."

יום שני

"ופזר ממונך כאשר הוא רצונו, כי בידו למלאות חסרונך ולתת טרף בני ביתך."
"דע את אלוהי אביך, ודבריך במאזני צדק תשקול, והין צדק יהיה לך, ויקל בעיניך הוצאות ממונך מהוצאות דברך. ופיך אל ימהר להוציא דבר רע, עד אשר תשקלהו במאזני שכלך."
"כוון בתפילתך, כי התפילה היא עבודת הלב. ואם בנך ידבר לך ולא מלבו, הלא ייחר לך. ומה תעשה טפה סרוחה לפני מלכו של עולם, ולא תהיה כעבד שמסרו לו מלאכה נכבדת לטובתו וחיבלה, ואיך יעמוד לפני המלך?"
"ומה טוב לבקש סליחה על מאמרך סלח לנו בלא כוונה."

יום שלישי

"אל תקום ממיטתך כאיש עצל, כי אם בזריזות כדי לעבוד ליוצרך."
"תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ הַבֵּט סוֹפָם, וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָה. כִּי הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשּׁוֹ."
"עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם שְּׁמוֹר הָעִתִּים הַקְּבוּעִים לַתְּפִלָּה, וּפְתַח לִבְּךָ שָּׁעָה אַחַת קוֹדֶם תְּפִלָּה."

יום רביעי

"רְצֵה בַּאֲשֶּׁר יִרְצֶה יוֹצֶרְךָ, שְׂמַח בְּחֶלְקְךָ אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה."
"אל יהיו פניך זעומות נגד עוברים ושבים, וקבל אותם בפנים מאירות."

שאלות ותשובות הרא"ש

" 'שינהגו בו נידוי, באותו המשוגע', ואם לא יחזור בו, 'ידונו אותו למוות בדין זקן ממרה'." ~ על רב שאסר שימוש בעירוב חצרות, כלל כ"א, סימן ט'
"מעיד אני שמיים וארץ שאיני חוקר וחופש (ומחפש) וחוטט (ומחטט) לבטל דבריך, אך אם הייתי יכול לקיימם, היו חביבים עליי מאוד. אך מה אעשה, תורתנו תורת אמת, ואין אדם רשאי להחניף בה." ~ מתוך ויכוחו בפסיקת הלכה, כלל מ"ו, סימן ב'
"בנות ישראל הן פרוצות בזמן הזה ויש לחשוש שמא נתנה עיניה באחר."
"ועל שכתבת מגזרת השכל וגזרת הדת, מה אשיב על זה? לא תהא תורה שלנו כשיחה בטלה שלכם, חכמת הגיונכם, אשר הרחיקו כל חכמי הדת נביא ממנה, אות או מופת, לחייב ולזכות ולאסור ולהתיר. והלא חוצבי מקורה לא האמינו במשה, ובמשפטים ובחוקים צדיקים אשר נתנו על ידו, בכתב ובקבלה. ואיך שואבי מימיה יביאו ראיה מהם לחוקים ומשפטים של משה רבינו עליו השלום, ולפסוק דינין במשלים שהורגלו בהם בחוכמת הגיונם? האף אין זאת, וכי בימי ובמקומי יפסקו הדינין על פי המשלים? ת"ל (תהילה לאל) בעודי חי עוד יש תורה בישראל, להביא ראיה מהמשנה וגמרא בבלית וירושלמית, ולא יצטרכו להביא משלים לפסקי הדינים. כי חוכמת הפילוסופיא וחוכמת התורה והמשפטים אינן על דרך אחת. כי חוכמת התורה היא קבלה למשה מסיני, והחכם ידרוש בה במידות שנתנה לידרש בהם, ומדמה מילתא למילתא; אף על פי שאין הדברים נמשכים אחר חוכמת הטבע, אנו הולכין על פי הקבלה. אבל חוכמת הפילוסופיא היא טבעית, וחכמים גדולים היו והעמידו כל דבר על טבעו, ומרוב חוכמתם העמיקו שחתו והוצרכו לכפור בתורת משה, לפי שאין כל התורה טבעית, אלא קבלה. ועל זה נאמר: תמים תהיה עם ה' וגו'; כלומר: אפילו יצא לך הדבר חוץ מן הטבע, אל תהרהר על הקבלה, אלא בתמימות התהלך לפניו. לכן אין להביא ראיה מדבריהם, לעשות אות ומופת וגזרות ומשלים על משפטי ה' הישרים. ועל זה אמר החכם: כל באיה לא ישובון, רוצה לומר: כל הבא ונכנס מתחלה בחוכמה זו, לא יוכל לצאת ממנה להכנס בלבו חוכמת התורה, כי לא יוכל לשוב מחוכמה טבעית שהורגל בה, כי לבו תמיד נמשך אחריה. ומחמת זה לא ישיג לעמוד על חוכמת התורה, שהיא אורחות חיים, כי יהיה לבו תמיד על חוכמת הטבע, ותעלה ברוחו להשוות שתי החוכמות יחד, ולהביא ראיה מזו לזו, ומתוך זה יעוות המשפט; כי שני הפכים הם, צרות זו לזו, ולא ישכנו במקום אחד. וכו'." ~ כלל נ"ה

קישורים חיצוניים

טקסט בוויקיטקסט: מחבר:רא"ש