אשת לפידות

אשת לפידות הוא ספר מאת חוה עציוני-הלוי על דבורה הנביאה שיצא לאור ב־2010.

"היו זמנים שבהם נסקה נשמתה אל על, והיא חשה את כבודו ממלא את העולם."
"כשנדמו קולות התרועה קמו משוררים, ובקול שאף הוא הרעיד את אמות הספים, זימרו שירי הלל לאדוני ולברק ולדבורה, והעם זימר יחד איתם."
"האם באת הנה ממרחק מפני שערגת עליי בחוזקה, כפי שנכספתי אני אליך?"
"לבך שייך לך בלבד. אף פעם לא הייתה לי בעלות עליו."
"היא אכן אישה רבת תושייה ולא רק כשופטת."
"במשך שנים אלה נודע שמה של דבורה לתהילה כנביאה, כשופטת וכנשיאה נערצת בכל גבול ישראל. היא לא נמשחה למלכה אך ניחנה באותו ניצוץ המבדיל, בחסדי האל, בין מנהיגים מהוללים לשאר בני אנוש. כך, אט־אט, בלא שציפתה לכך, החלו בני ישראל לחלות את פניה."
"עד כה הייתה תמיד חסרת פשרות בנאמנותה לבעלה, לפידות, שבו דבקה בכל נפשה. אף עתה, משנתן בידה ספר כריתות, עדיין הייתה קשורה אליו בעבותות של חיבה. אך לאחרונה עברו עליה תהפוכות. למרות שאהבתה ללפידות לא פגה, היא הוצנעה במעמקי נפשה. ומאז גילה לה ברק את תשוקתו, החלה לגאות גם בה תאווה אליו. ועתה, אם ישוב אליה עטור ניצחון, כפי שקיוותה שיהיה, יקשה עליה לדחות אותו מעל פניה. ואף לא היה בדעתה לעשות זאת."