בחורף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

בחורף הוא רומן מאת יוסף חיים ברנר על צעיר יהודי במאה התשע־עשרה המגיע לעיר הגדולה. הספר יצא לאור ב־1904.


  • "בן נסיכים ורוזני ארץ אינני. משפחתי אינה חומר לכותבי היסטוריה."
  • "בשעות של עצבות ובדידות היה תוכן זכרונות כמו אלה חביב על אמי."
  • "בדיחות־דעתו וליצנותו לא עזבוהו עד הרגע האחרון."
  • "מעשיו שלו היו: תפילה, חסידות וצרכי הכלל."
  • "בתורת־החיים שלו כתוב: הכול כמנהג־הסביבה. עם חסיד תתחסד ועם משכיל תתמשכל."
  • "הוא אוהב את עצמו וחס על ערכו ביותר, אבל בנקל הוא מתכווץ, מתרגל, מסתגל. שאיפתו היותר רצינה היא: להיות גם הוא איש בין הבריות."
  • "מלאכי ילדותי מרחפים לפני ועיניהם – דמעות דלוחות גדולות; קול כנפיהם משמיע איבה ועזבון."
  • "בני גילי היו שמחים תמיד לאידי, היו אוהבים להתגרות בי, לעקצני, לשים לשחוק את מראה־פני, את מהלכי, תנועותי."
  • "הוא דרש ממני רק להפליא. לבטל בהצטיינותי את האחרים, אבל חלילה לי מלהיות אחר מעיקרי. עליי להידמות לכול – ולעלות עליהם."
  • "קראתי בספרים שונים, נלחמתי בהם, מגן מפניהם על הישן, התרחקתי מהם, התגעגעתי ושבתי אליהם."
  • "מה מחפצי לא נתמלא? מה חפצתי? מה היה יכול להיות ולא היה? לְמה אני צריך?"
  • "בעברי אין מעשים מעניינים, אין עובדות לוקחות לבבות, אין טרגדיות מחרידות; לא הריגת נפשות, לא סכסוכי־אהבים, ואפילו לא זכיות־בגורל וירושות פתאומיות."
  • "יחוסי אל העולם היה סמל הרצינות. בכל הסתכלתי בכל עומק נפשי, שהייתה פתוחה תמיד, שואפת לרשמים. כל שינוי קטן מסביב לי, כל עובדה זעירה העירו בקרבי הרהורים."
  • "שעות שלמות היו חולפות עליי בציורי דמיון מבלי אשר ארגיש בזה בעצמי. לא הייתה כל אפשרות, שיהיה לי איזה דבר במציאות, ועל כן אהבתי לצייר לי את עצמי בצורה אחרת ומצב אחר."

קישורים חיצוניים[עריכה]