גינת בר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
עטיפת הספר

גינת בר הוא ספר מאת מאיר שלו המתאר את הטבע בגינת ביתו. הספר יצא לאור ב־2017.

מתוך הספר[עריכה]

  • "בכל שנה בעיקר בסופו של החורף ובאביב אני מבלה שעות ארוכות על ברכיי."
  • "המאפיין הבולט ביותר של שבילי הנמלים הוא שאין בהם צמתים והתפצלויות."
  • "בגינתי גדלים צמחי בר ממש שלא התערבתי בתורשה שלהם. אבל אני מסייע להם בעישוב העשבים השוטים, וזורע אותם במקומות ובמועדים טובים, ומפנק את הגינה בתוספות של מים בימי השרב הקשים."
  • "על אף היותו יצור חי ונושם הוא לא יכול לשאת רגליים, לפרוש כנפיים, להילחם או לנוס."
  • "יש שני מיני אופק. זה החמקמק והמתעתע שבקצוותיהם של מישורים, וזה שדומה לאופק שלי, שהוא גבול ראייה חד, אמיתי וברור."
  • "יום יבוא ואפסיק. אדם צריך לדעת את מגבלותיו ולהכיר בירידה של יכולתו עם הזמן, כך אפסיק יום אחד לכתוב ספרים וללכוד צפעים."

נאמר עליו[עריכה]

  • "ידו של שלו, תיבת כליו וחושיו בכול, והוא אינו משאיר פיסת קרקע, שמיים מעליה ומחילות מתחתיה, בלי שיקדיש להן כמה שורות רצופות רגש ומרטיטות חושים ותמיד מחויכות." ~ יעל דיין
  • "גינת הבר ששלו מתאר אינה פראית באמת, אבל היא מציגה לשלו, ולקוראים בעקבותיו, גרסה מרוככת למאבקי הטבע והאנוש הגדולים." ~ יוני ליבנה