גינת בר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

גינת בר הוא ספר מאת מאיר שלו המתאר את הטבע בגינת ביתו. הספר יצא לאור ב־2017.

מתוך הספר[עריכה]

  • "בכל שנה בעיקר בסופו של החורף ובאביב אני מבלה שעות ארוכות על ברכיי."
  • "המאפיין הבולט ביותר של שבילי הנמלים הוא שאין בהם צמתים והתפצלויות."
  • "בגינתי גדלים צמחי בר ממש שלא התערבתי בתורשה שלהם. אבל אני מסייע להם בעישוב העשבים השוטים, וזורע אותם במקומות ובמועדים טובים, ומפנק את הגינה בתוספות של מים בימי השרב הקשים."
  • "על אף היותו יצור חי ונושם הוא לא יכול לשאת רגליים, לפרוש כנפיים, להילחם או לנוס."
  • "יש שני מיני אופק. זה החמקמק והמתעתע שבקצוותיהם של מישורים, וזה שדומה לאופק שלי, שהוא גבול ראייה חד, אמיתי וברור."
  • "יום יבוא ואפסיק. אדם צריך לדעת את מגבלותיו ולהכיר בירידה של יכולתו עם הזמן, כך אפסיק יום אחד לכתוב ספרים וללכוד צפעים."

נאמר עליו[עריכה]

  • "ידו של שלו, תיבת כליו וחושיו בכול, והוא אינו משאיר פיסת קרקע, שמיים מעליה ומחילות מתחתיה, בלי שיקדיש להן כמה שורות רצופות רגש ומרטיטות חושים ותמיד מחויכות." ~ יעל דיין
  • "גינת הבר ששלו מתאר אינה פראית באמת, אבל היא מציגה לשלו, ולקוראים בעקבותיו, גרסה מרוככת למאבקי הטבע והאנוש הגדולים." ~ יוני ליבנה