לדלג לתוכן

גליקל מהמלין

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

גליקל מהמלין (גליקל בת ר' יהודה לייב, 1645 – 1724) הייתה כותבת זיכרונות יהודייה שכתבה ביידיש.

(הציטוטים הם מתוך התרגום העברי של חוה טורניאנסקי, 'גליקל : זכרונות 1691–1719', הוצאת שז"ר, 2006)


  • "כל עניני אנוש משתנים עם הזמן."
  • "ומתוך דאגות קשות כי היינו כצאן בלא רועה שאבד לנו רוענו הנאמן, עברו עליי לילות רבים בלא שינה וחששתי שמא אבוא חס וחלילה לידי מחשבות מלנכוליות."
  • "על כל צרותיי היה ידידי האהוב יכול לנחם אותי, וכשהיו לי כל צרותיי, את כולן הקלו עליי דברי תנחומיו. אבל עתה, מי הוא מנחמי?"
  • "את נחת הרוח שהייתה לכולנו יחד מן המראה הזה ואת ההנאה שנהנינו בימי סוכות הראשונים – אין לתאר."
  • "בשעה היעודה חנן אותי השם יתברך בחסדו בבת קטנה. הייתי ילדה צעירה ואם כי דברים אלו, שלא הייתי מורגלת בהם, היו קשים לי, שמחתי מאוד שהאל העליון נתן לי ילדה יפה ובריאה. אמי היקרה והנאמנה החסידה עמדה גם היא ללדת ושמחה דווקא שמחה גדולה שאני ילדתי ראשונה כדי שתוכל להשגיח עליי, עדיין ילדה צעירה כל כך."

נאמר עליה[עריכה]

  • "יודעת את התנ"ך ואת האגדה התלמודית במקורם. ופקחית הייתה להפליא. כל שבילי המסחר היו נהירין לה ומשא־ומתן לה תמיד עם אמשטרדם, לייפציג, ברלין, וינה, מיץ, פריז, וכו'. וה' ברך אותה גם בשנים־עשר בנים ובאה בקשרי שידוכים על המשפחות המיוחסות ביותר שבאשכנז וצרפת. בספר זיכרונותיה עוברים רבנים, סוחרים, פרנסים, מלמדים, שרי מלוכה, גבירות, משרתים ומשרתות – והכל מתואר בידה בצבעים כנים ופשוטים." ~ אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'