גל הירש

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גל הירש

גל הירש (נולד ב־1964), תת אלוף בצה"ל, שירת כלוחם ומפקד בצנחנים. התפטר מתפקידו כמפקד עוצבת הגליל בעקבות מסקנות ועדת אלמוג שחקרה את אירוע חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב שהביא לתחילתה של מלחמת לבנון השנייה.

כללי[עריכה]

  • "הייתי אז בבית, בליל סדר. ברגע ששמעתי על הפיגוע, קמתי ונסעתי לפגוש את איציק איתן בקריה. הכול כבר היה מוכן. עבדתי על חומת מגן שמונה חודשים מראש. יצאתי משם ונסעתי למפקדת הפיקוד. היה לי ברור ש'פארק'[1] מהווה חציית סף, שאנחנו הולכים למשהו אחר. כמי שאחראי אז על לתכנן, להכין, ליזום כל נושא מבצעי בפיקוד, שמתי על השולחן את 'שדה אחר', שם התוכנית המקורי של חומת מגן. כן. התקשרו אליי מחדר המלחמה ואמרו 'גל, צריך שם למבצע'. אמרתי 'תמתינו'. הייתי חדור בתחושה מאוד עמוקה של היסטוריה, של הגנה על המולדת, המדינה שלי. זכרתי את המילים מהשיר של חיים חפר 'בין גבולות'; 'למך ולזקן ­אנו פה חומת מגן'. אמרתי 'חומת מגן'." ~ על בחירת השם למבצע "חומת מגן". מתוך ראיון ב"מעריב", 21 בפברואר 2003
  • "אני מבקש לקבוע כי מנהיגות, ערכים וחינוך, הם הקובעים את התוצאה, הם שיקבעו את גורלנו בארץ הזו, גם במלחמה הבאה ובכל מבחן לאומי." ~ מתוך נאום שנשא הירש בכנס לרגל השקת הספר "אש על כוחותינו" שכתב עמיר רפפורט, ראש הדסק הצבאי של מעריב.
  • "לא הייתה לנו מנהיגות צבאית עליונה במלחמה הזו ולאחריה. לא היה חלוץ לפני המחנה." ~ מתוך נאום בכנס לרגל השקת הספר "אש על כוחותינו" שכתב עמיר רפפורט, ראש הדסק הצבאי של מעריב
  • "הערכים הם הקובעים את התוצאה."
  • "חייבת להיות לך מטרה." ~ על פיקוד
  • "צה"ל שלי הוא הצוות שלי, הפלוגות, הגדוד, היחידה, האגף, החטיבה, הבה"ד והאוגדה. הוא זריחות ושקיעות, עלטה כבדה, משא כבד, זרחן המצפן, וכף היד המתהדקת. הוא פעולות על קצות המעטפת, על חבל דק מאוד, בשיפועים חדים, מעבר להרי החושך. הוא הלמות הלב, מתח נורא, כאב גדול, חיוך גדול, אחוות לוחמים ומסביב יהום הסער. צה"ל שלי הוא אזמל המנתחים ושאון צופרים ומטר רגבים על לוחות הארון. מטחי כבוד, אובדן, גרון חנוק: זה אמנון ואמיר וציון ואיתן וסמואל ועמית ויואב ויובל ויפתח ונמרוד ועוד ועוד, אחי לנשק, פקודי - שמות שמות ועוד ועוד. עולמות ומלואם באוויר, ביבשה, בים ובסתר, כולם שלי, כולם איתי, תמיד. את כאב הפצועים וצריבת הנכות מי כמוני יבין וציפייתי רבה לשוב הבנים אהוד, גלעד ואלדד לגבולם, הביתה." ~ מתוך נאומו בסיום תפקידו כמפקד אוגדת הגליל (מקור).
  • "זה לא היה נס, אני לא מקבל את זה. זאת התוצאה של ערכי לחימה גבוהים." ~ כמפקד אוגדת הגליל, לאחר שלוחם בצנחנים ייחס הצלחה מבצעית ופגיעה במחבלים להתערבות אלוהית. (מקור).
  • "הדגמה מערכתית על העיירה בנת ג'ביל תוך נטרול, לכידת וכליאת המרחב, פירוקה השיטתי ע"י התנפלות נחילית סימולטנית ורב-ממדית" ~ מתוך פקודה במהלך מלחמת לבנון השניה, מקור
  • "הסתננות רחבת היקף בחתימה נמוכה (ענן צרעות), התנפלות, התייצבות מהירה על השטחים השולטים ויצירת מגע קטלני עם השטחים הבנויים (נחילים) תוך יצירת הלם ומורא, הקפאת מרחב הפעולה ומעבר לשלטנות תוך פירוק מרחבי שיטתי של תשתיות אויב" ~ מתוך פקודה במהלך מלחמת לבנון השניה, מקור
  • "אני בן 51 ובשלושים יום למדתי שיעור משמעותי על בשרי. אני יוצא ממנו דואג ומוטרד. עם שאלות קשות על הרוח הרעה שחיה בנו ועם תהיות על מצבו של עמוד השדרה הלאומי, על המשילות, מצבה של הדמוקרטיה, על חוק על שלטון חוק, על ערכים, על העדר ערכים, על קבוצות כוח, כוחות גדולים ואינטרסים שלא נבחרו על ידי העם ושמשפיעים על חיינו". ~ בעקבות ביטול מועמדותו לתפקיד מפכ"ל המשטרה, ספטמבר 2015 מקור

מתוך מכתב ההתפטרות[עריכה]

המכתב פורסם בעיתון "הארץ" ב־12 בנובמבר 2006, ומובא כאן כלשונו.[2]

"המפקד
בתום הצגת התחקירים הנוגעים בתפקידה של אוגדת הגליל, בנושא החטיפה והמלחמה בחזבאללה אני מבקש להגיש לך את התפטרותי מצה"ל. האחריות על המתרחש בגזרתי ותחת פיקודי היא שלי. אין לי כל צורך 'לקחת אחריות', מעולם לא מסרתיה לאיש. אני סבור כי אוגדה 91 הכינה עצמה היטב למלחמה, עסקה באופן רצוף ומקצועי בניסיונות למניעת חטיפה ומשפרצה המלחמה פעלה ברציפות 34 יום, בהגנה ובהתקפה בהיקף כוחות גדול. תוצאות אירוע החטיפה קשה, המלחמה תמה וימים יגידו את הישגיה אך אני יכול וגאה לקבוע כי מצאתי בכוחות הלוחמים תחת פיקודי עוז רוח, כישרון וערכים המצויים בדור הזה כבדורות הלוחמים בעבר (ואף יותר). אני נושא עמי בכאב את זכר הלוחמים חברי לנשק שנפלו ומתפלל לשובם של חיילי צה"ל החטופים. אני מבקש להודות לך על שבתום תחקירי המלחמה מצאת לנכון, יחד עם פורום המטכ"ל, להביע בי אמון במינוי כרח"ט תכנון אסטרטגי. ועם זאת אני מבקש, בכל הכבוד, לומר לך כי אני סבור שהצבתה של אוגדה או אוגדות במוקד תחקור הלחימה היא שגיאה קשה. אני כואב את הצבתם של מפקדי האוגדות באופן לא ראוי בפני הציבור – לא נכון לנהוג כך במצביאיו של עם ישראל. מתחילת המלחמה אני מוצא עצמי חשוף להיעדר גיבוי, להשמצות ולפגיעה הולכת ומתעצמת בשמי הטוב. משפחתי, חברי ואני עוברים ימים קשים כבר חודשים ארוכים ואיני מוצא לכך הצדקה. לא נכון לנהוג כך במפקד-לוחם. מגיל 14 אני לובש מדים, דרך ארוכה עברתי כלוחם ומפקד בכל גזרות הלחימה של צה"ל. נפצעתי פעמיים וחזרתי לשירות, צה"ל ומדינת ישראל הם תמצית חיי. לפני שבוע הודיעני האלוף (מיל') אלמוג את המלצתו הצפויה, אמש הועבר לעיוני הדו"ח. משנורה החץ וננעץ, ציור המטרה אינו משנה והוא בעיני חסר. אני מוצא כי תחקיר אירוע החטיפה בוצע כמוכוון מטרה ואג'נדה. ההקשרים בו רופפים וחסרים ואף שיש בו מסקנות מספר עמן אני מסכים הרי שתמציתו, דרך ניתוחו ופרטים מהותיים בו אינם מקובלים עליי, לצערי, מהיכרות עם התהליך איני סבור כי אוכל להשפיע עליו מהותית וממילא נפל הפור והדין נחרץ, כזה או כזה. אני סבור שנכון יהיה לקבוע כי אחריות ממשית לשגיאות, תקלות וכשלים נמצאת לא רק ביחידות הקצה ובמפקדיהן, יש ואחריות זו נכון שתילקח ממש ע"י דרגים בכירים. אני מבקש כי לא תפגע בדרגי הפיקוד והמטה שמתחתי בהחלטותיך. הם קצינים אמיצי לב ואנשים טובים ונכון שיוסיפו לשרת בצה"ל, המח"ט אל"מ חן לבני, קמ"ן האוגדה סא"ל א' ומג"די המילואים סא"ל (מיל') שגיא שדמי וסא"ל (מיל') בני עזרן הם מיטב בניה של הארץ הזו. אני מעריך אותם את פקודי מאוד, הם לי מקור כוח ואמונה ואני אוהב אותם אהבת נפש. אני מפציר בך ובשר הביטחון לחדול מעינוי הדין ולאשר את מינוייהם של עמיתי מפקדי האוגדות. כמוני, גם הם הלכו שנים ארוכות אל האש ומצפים שהכתוב באלתרמן 'אומתם לא הייתה להם אם, לא ידעה בצאתם לדרך' יישאר בשיר של טרם מדינה. היום יש מדינה וראוי שהאומה תוקיר את לוחמיה, מפקדיה ובני משפחותיהם. ערכים הם שהובילו ויובילו אותנו אל בטחון המדינה, אל חברה יציבה ותוססת חיים, וגם אל נצח ישראל. נכון להציבם כמגדלור וגם אם הנתיב אבד נוכל לחזור לחוף מבטחים. אני גאה על הזכות שניתנה לי להגן על עם ישראל ומדינת ישראל שנים ארוכות ומתחייב להוסיף ולעשות כן גם בהמשך, בכל דרך.
בהצדעה
גל הירש, תא"ל
מפקד אוגדת הגליל."

מתוך ספרו "סיפור מלחמה, סיפור אהבה"[עריכה]

  • "אני מציג את עצמי. מסביר ש'צפע' זה גדוד מיוחד, מספר שהייתי בו מ"פ לפני כמה שנים, שבאתי מ'שלדג' ושמעכשיו אנחנו גדוד קומנדו עם רמה וביצועים בהתאם. 'קומנדו זה בראש,' אני מציג בפניהם את תפיסתי, 'זה עניין של גישה ולא שום דבר אחר.' ועוד אני מוסיף וקובע, 'צבע יורד במים, צפע לא יורד במים... שום דבר לא יכול למחוק אותו!' אני מודע לכך שקומנדו מייצג מיון קפדני, אמל"ח איכותי, כושר קרבי מעולה ומסורת של למידה ותחקור חסר פשרות. אבל בעיקר זה 'מצב הדעת', גישה ותפיסה. אין לי ספק שגם גדוד טנקים יכול להתנהל כיחידת קומנדו, ככוח מיוחד. הדבר תלוי במפקד שלו, בתעוזה, ברוח ובהחלטה שהוא כזה. זאת אני תובע מ- 202 ערב התרג"ד ומוסיף על כך סממן חיצוני ייחודי של צבעי הסוואה, וזה עובד."
  • "לאמירה מנהיגותית, נחושה ותקיפה יש לעתים מקום חשוב: לילה אחד שבתי בראש כוח צנחנים ממשימה מעבר לרצועת הביטחון. שני לוחמים נחבלו קשות במהלך הפעולה ונשאנו אותם על אלונקות, הייתה מצוקת זמנים קשה והכוח היה עייף מאוד. גלשנו אל נהר הסלוקי ועוד היה עלינו לעלות את המצוק התלול שלו לעבר גדר הגבול. הובלתי את הכוח אל נקודת התחלת הטיפוס ובדקות קצרות של מנוחה ושתיית מים קיבצתי אליי את המפקדים. גיא, אחד המ"פים שלי, הציע שנשנה נתיב, שננוע בדרך תלולה פחות או שנישאר עד ללילה הבא באפיק הסלוקי. 'לא נצליח לעלות,' אמר, מניד בראשו. האפשרויות האלו כבר עלו בראשי תוך כדי ההליכה ופסלתי אותן: הנתיב הנוח יותר חשוף לאויב ואנו עלולים להיתפס באור יום כמטרה נוחה, הישארות ליום נוסף תסבך את המבצע. הייתי צריך לפוגג את הספקות באמירה נחושה, בטחתי באנשים, בחינוך הטוב שלהם ובתוכנית. זה נראה בלתי אפשרי, אך בשקט, בלחש, אמרתי למפקדי כוחות המשנה כך: 'אנחנו צנחנים ואנחנו נעלה.' 'השיפוע תלול, האנשים סחוטים והאלונקות כבדות, למרות כל הצנחנות שלנו זה לא אפשרי,' התעקש גיא. גם אני התעקשתי, 'אנחנו צנחנים ואנחנו נעלה.' עלינו."
  • "הביתה. איזו מילה מתוקה! בלילות אימונים ארוכים ומפרכים ראיתי במרחקים אורות בתים, חלונות מאירים. ראיתי מכוניות חולפות בכביש כשאנו רובצים לצד הדרך, מושחרי פנים ועמוסי תרמילים. נשבעתי לזכור זאת תמיד: כשאתה מתרווח בכורסה בבית, מתעטף בשמיכה בליל גשם, נושק לילדה הנושמת את שנתה בשלווה, זכור שממש כעת חוצים חרישית את הסבך, מטפסים את המצוק ואורבים בוואדי טובי בניה של הארץ, והם עייפים ורעבים וצמאים, הדופק מואץ והם רטובים מזיעה. ידם על ההדק ואפשר שהפחד שוצף בעורקיהם כעת, אפשר שהזעם או הגעגועים. נשבעתי לזכור זאת תמיד כשאני בבית או נוסע במכוניתי בחשיכה."
  • "אני מביט אל הכוח, סחוטים לאחר הריצה בסבך, ואני מתרתח. 'מה זה?' הלוחמים שרועים על המנשאים, על הגב, בתנוחת 'הצב הפוך'... כאילו אינו ברגע החילוץ הכי דרמטי שיש. 'מה הולך כאן? היכן הדריכות, החיפוי?' אני נע לעברם בריצה. 'קומו על הרגליים, פדלאות!' אני רותח, תמה על עצמי על שיוצאות מילים כאלה מפי. 'מיד!' אני תובע. הם נדרכים, המומים מתוקפנותי. עוד אחטוף על הסגנון הזה בתחקיר: 'מה, אתה לא סומך עלינו?' אך עכשיו הם מזדרזים להתהפך, לתפוס עמדות חיפוי בכריעה, להידרך שוב. אנחנו עדיין לא בבית, מנחת 'מנגו' אינו בישראל, הוא בשטח אויב, יורים מכל הכיוונים ועלינו עוד לצאת החוצה הביתה בטיסה ארוכה מעל כל דרום לבנון." ~ סיפור "תנוחת הצב ההפוך" המפורסם של הירש
  • "בלי אופוזיציה, קבלת ההחלטות שלי אינה מלאה."
  • "אני חושב, ששילוב בין סיירת לבין חיל האוויר, זהו הרכב מנצח. מה יכול להיות טוב יותר, מהכלאה בין סיירת ובין חיל אוויר, על כל המטענים האדירים שיש בתוך שתי המילים האלו. אני חושב, שהתוצאה שיצאה מהחיבור הנהדר הזה בין היחידה ובין החיל, היא תוצאה שמביאה את היחידה לנוע באופן שבו הגדרנו תמיד : מפסגה לפסגה, ממשימה למשימה, מאתגר לאתגר, בצורה הטובה ביותר." ~ על יחידת שלדג עליה פיקד ([1]).
  • "הלבטים של כל "פנימיון", היכן לשרת, תמו. התנדבתי לחטיבת הצנחנים. ביום אחד התגייסנו, כל 'גיוס החי"ר' של המחזור בפנימיות הצבאיות. לכולנו יש מספרים אישיים עוקבים מאז ועד היום. אלה שהלכו ל'גולני' או ל'שקד' עזבו את הבקו"מ במהירות. אלה שהתנדבו לצנחנים המתינו עוד יומיים. היה עלינו לעבור 'גיבושון', מיון בן יום אחד, ועל כן נעזר בנו הבקו"מ כמ"כים לפרק הזמן הזה. היינו כולנו רב"טים, ענדנו כנפי צניחה וסייענו לסגל הבסיס לקלוט חיילים חדשים לצה"ל. את גיבושון הצנחנים עברנו במשך יום שלם של נשיאת אלונקות וג'ריקנים, קורות עץ, מסלולי מכשולים ומבדקים פיזיים שונים. הדברים לא היו זרים לי, הייתי בכושר שיא."
  • "עד לגיוס עבדתי אצל דודי דרור כפועל בניין פשוט, גם הוא שירת בעבר בצנחנים והשפיע עלי מנסיונו וגישתו. בכל יום העמסתי שקי מלט לקומות גבוהות בלי להשתמש במנוף, הגעתי אל אתר הבנייה בריצה לפנות בוקר ונותרתי לעבוד בו אל תוך הלילה. הגיבושון עבר עלי במאמץ מסוים, אך חשתי בטוח מאוד בסיומו. המבחן הסוציומטרי שנערך בסופו העניק לי ציון גבוה. בני הצוות שעברו אתי את המיון העריכו אותי כמתאים מאוד, וכך גם אנשי הצנחנים שבחנו אותנו. בשיחת סיכום בביתן ההתנדבות כינס אותנו מרק לי, סג"מ מסיירת הצנחנים, וביקש להביע הערכה לכל המשתתפים. להפתעתי הוא סיים באמירה אישית אלי. הוא לא הכיר אותי בשמי, אך לכל אחד מן המשתתפים היה מספר שצויר על גבו ועל קסדתו, ולי ניתן המספר שמונה. 'לגביך, 'שמונה', אני לא רואה שום סיבה שלא תגיע לסיירת. אתה תעבור את הגיבוש לסיירת בהצלחה.'
  • "כעבור לילה כבר הייתי בבסיס הצנחנים בסנור שבשומרון. בביתן שבו שובצתי ללינה זמנית קיבל את פני זאב ברנשטיין, בן מחזור שלי מהפנימייה הצבאית בחיפה. הוא הגיע לשם יום לפני וכבר היה 'ותיק'... 'מה המצב, תל אביב?" שאל בחיוך רחב. למחרת החל הגיבוש לסיירת, שנמשך שלושה ימים קשים בשטח. איני משוכנע כי היום הייתי אני, כמפקד, מאשר את הגיבוש שעברנו. הוא היה קיצוני, הביא את היכולות לכדי מבחן חריף והותיר בסיומו קבוצה קטנה מאוד ש'שרדה'. מתוכה נבחרו בודדים. התקבלנו, זאב ואני." ~ עמוד 24.
  • "היינו בין ה'עירוניים' הבודדים בחבורה מיוחדת ועליזה של קיבוצניקים. המסע שלנו במסלול הסיירת החל. שמחתי גם שמרק לי, מי שקיבל אותי לצנחנים, מונה למפקד הצוות שלנו. בתוך זמן קצר מצאנו את עצמנו בלבנון, סמוך לביירות. צעירים מאוד וכבר בפעילות מבצעית שם. פעלנו בביירות, בהרי השוף, בג'בל ברוך, בדאמור ובמונטה ורדה, ובמקומות רבים נוספים. מרק ידע להיות אדם ומפקד. לימים, כשהודיע לי בנמל התעופה של ביירות בשיחה לבבית ליד הברזייה, כי הוא עוזב אותנו, הצטערתי צער גדול. מחליפו שי היה קפדן נוקשה ומקצועי, אך אני חב לו רבים מן הערכים שאותם אני נושא עד היום. הסיירת היתה גורם משמעותי מאוד בתהליך הפיכתי למפקד, וממנה לקחתי את הגישה הספרטנית, "יש ספק- אין ספק", את המקצוענות, את הנחישות והקשיחות ללא גבולות, ואת הידיעה שאין משימה שלא אוכל לבצעה, כי הדברים תלויים בעיקר בי. עברנו במסלול הסיירת משימות כה קשות ומחשלות, עד שיצאתי משם אל קורס הקצינים בבה"ד 1 כשניסיוני רב והביטחון העצמי שלי גבוה." ~ עמוד 24.
  • "את קורס הקצינים סיימתי בהצטיינות. עמדתי לצידם של מצטיינים אחרים באותו קורס, כמו אייל איזנברג ואביב כוכבי. לתדהמתי גיליתי בערב סיום הקורס כי איני חוזר כקצין לסיירת. מפקד בה"ד 1, אל"מ שאול מופז, ניהל מאבק עיקש עם מח"ט הצנחנים ודרש שאשאר בדרכה בבה"ד 1. הוא טען- בצדק מבחינתו- כי מצטיינים צריכים להישאר כמדריכים בבה"ד 1 ורק אחר כך לחזור ליחידותיהם. למופז ויתרו, מן הסתם כי ידעו שהוא מח"ט הצנחנים הבא, ולמה להסתבך עמו?... אך אני נלחמתי בו בכל כוחי: דפקתי על דלתו של ראש אכ"א, האלוף עמוס ירון, וישבתי עמו במטבח ביתו ברמת גן. הזכרתי לו שנהוג שמצטיינים בוחרים את היחידה שאליה ישובצו, ולי לא ניתנה ההזדמנות הזו. דבר לא עזר. מופז התעקש וניצח." ~ עמוד 25.
  • "באולם 206 המפורסם שבבה"ד 1 כונסו לשיחת פתיחה עשרות אנשי סגל הבסיס. מופז הרצה על פעולת סיירת הצנחנים בסוריה במהלך מלחמת יום הכיפורים, ולהפתעתי פנה אלי באופן אישי לפני כולם: 'גל הירש, אל תהיה מדוכדך. אתה תהיה מפקד צוות בסיירת הצנחנים.' לאחר הכינוס הזמין אותי למשרדו. עמדו דמעות בעיני. אבל הוא התעקש שאהיה מפקד צוות בבה"ד 1, אכשיר קצונה ואחר כך אחזור לסיירת. מופז גם רמז לי בחיוך שאחזור לחטיבת הצנחנים יחד איתו... כעבור ימים אחדים קרא לי לשיחה גם מח"ט הצנחנים, אל"מ מנחם זוטורסקי, וביקש להבהיר כי מופז צודק: מצטיינים צריכים להדריך קצינים. הוא ביקש שלא אדאג, בסיירת מחכים לי וימתינו עוד קצת... שניהם צדקו. לימים, כמפקד בה"ד 1, ניהלתי מאבקים עיקשים לשיבוצם של טובי הקצינים כמדריכים. נהניתי מאוד מן התקופה כמפקד צוות בבה"ד 1. מכאן ואילך היתה הכשרת קצונה שליחות בעיני ושבתי לשם, אל מישור הרוחות שבנגב, גם כמ"פ וגם כמפקד בה"ד 1."
  • "כששבתי אל הסיירת היה עלי להמתין תקופה קצרה עד שיתפנה הצוות שלי. נקבע שאפקד על צוות באמצע המסלול, לאחר שיסתיים פרק האימון המתקדם שלו. בינתיים התמניתי לקצין הלוחמה בטרור (לוט"ר) של היחידה ועסקתי באימוני הלוחמים וצוותים, בכוננויות ובציוד מיוחד לצורכי חילוץ בני ערובה. את הצוות שלי קיבלתי מקצין מוכשר ומנוסה, שהעביר לי חפיפה איכותית וסקר בפני את מיטב ידיעותיו על כל לוחם ולוחם, אך את אחד ממשפטיו לא יכולתי לקבל: 'כל הלוחמים שלך חשודים אלא אם כן הוכח אחרת,' כך המליץ לי. ראיתי זאת כאנטיתזה לגישה שלי. סברתי שבצוות הזה כולם מצויינים אלא אם כן הוכח אחרת. חשבתי שהגישה הנכונה היא ליצור 'סביבה מפתחת מנהיגות', ושאראה הישג בכך שהצוות יעמוד במשימותיו בהצלחה ולצד זאת יגדלו בו קצינים רבים לחטיבת הצנחנים. על זאת היתה גאוותי, על כל קצין שצמח תחת ידי." ~על ימיו הראשונים כמפקד צוות בסיירת צנחנים.
  • "רוב תקופת היותי מפקד צוות עברה עלינו בפעילות מבצעית, חלקה הגדול בלבנון, אך נתח משמעותי היה גם ביהודה ושומרון, מול הטרור הפלסטיני. עם הצוות שלי בוצעו לראשונה באיו"ש מבצעים בתחפושת, בין אם הסתערבות ובין אם 'התייהדות', שבה אנו 'מציעים' פיתיון לתקיפת מחבלים. באותה תקופה הנחנו בעצם את היסודות הראשונים להקמת יחידת המסתערבים 'דובדבן'. מפקדת איו"ש דרשה מפיקוד מרכז שאתמנה למפקד הראשון של היחידה העתידה לקום, אך נחמיה תמרי, שהתמנה אז למח"ט הצנחנים, ביקש לפגוש אותי באיצטדיון רמת גן בערב העצרת של חטיבת הצנחנים. הוא שוחח עמי גלויות בעודנו עומדים על הטריבונה, התנגד לרעיון ואמר שממסלול כזה לא אגיע לתפקידים בכירים בצבא, שהוא מעריך את המוטיבציה ושמח על שפנו אלי, אך הוא עצמו יתנגד לכך. תמרי ביקש שאשוב לעבודה כמפקד צוות ולמסלול הרגיל המיועד לי בחטיבת הצנחנים. כך עשיתי." ~ על פעילות המבצעית הראשונה שלו כמפקד צוות בסיירת צנחנים.
  • "ביצענו גם מעצרים וסיורי שטח, נדדנו בין שכם לחברון, ומשם אל הבופור או אל רכס עלי טהר שבלבנון, ימים אינטנסיביים: מבצעים, מארבים, סיורים, אימונים. פעילות ללא הרף, מסביב לשעון. באותם ימים (1985) הלכה והתעצבה גם רצועת הביטחון החדשה שאחרי נסיגת צה"ל ממרחב האוואלי. כצפוי ירדו המחבלים והתמקמו במסתורים סמוך למרחב הקו החדש. במבצעים חשאיים ראשונים מעבר ל'קו האדום' חדר הצוות שלי אל מרחב הכפרים יעטר וכפרא, למשימות תצפית ואיסוף מידע. במבצע הראשון טיפסנו לילה שלם על מצוק הצלחני בשקט, ובלוח זמנים מהיר הגענו אל מרחב המשימה. בשעות הבוקר המאוחרות התגלה הכוח, אינני יודע כיצד. במשך יום שלם תקפנו, בסיוע מסוקי 'קוברה', מחבלים שהתקרבו אל האזור שבו שהינו. אש תותחי המסוקים היתה כה קרוב אלינו עד שצרורות עברו ממש בין לוחמי. האויב הוסיף להתקרב, המשכנו להסתייע במסוקים, וכשהחלה לרדת אש מרגמות בסביבתנו ניתקנו מגע והחלפנו מיקום. כך עד שעות החשיכה, אז שבנו ארצה." ~ על פעילות המבצעית הראשונה שלו בלבנון כמפקד צוות בסיירת צנחנים. עמודים 26-27.
  • "איני רוצה שבחפ"ק ישמעו אותי מתנשף ונחנק, זה מלחיץ את כולם ונשמע לא טוב, כאילו אינך שולט במצב. מופז לימד אותנו את זה עוד כמ"פים צעירים בצנחנים. "דברו בקול ערב," דרש, "ושדרו קור רוח." אני מנסה קול עבה ודי מצליח." ~ על הדרך שבה מפקד צריך לדבר ברשת הקשר.
  • "כשהענקנו לכם את סיכות הקצונה ידענו שנצרבה בכם המחויבות למדינה, לצה"ל, לחברה ולעם. כשענדנו לכם כנפיים, ידענו שתמריאו, תזנקו, תבצעו ועוד בשמם של ישראלים רבים, יהודים רבים, שאתם בעשייתכם נותנים להם כנפיים. ידענו שלעולם תהיו נכונים לפרוץ נתיבים בלילות אפלים, להעפיל במעלות תלולים, ללכת מול האש ובתוך העשן, בדרכים לא דרכים ובדרכם של לוחמים- מפקדים רבים אחרים. מהם שאיתנו, מהם שכבר אינם. לא ידענו שתהיו סרבנים! לא ידענו שתתהדרו בסרבלים, בכנפי הלוחם, בסיכות ובדרגות הקצונה כדי לקשט את מעשיכם. סמלים אלה אינם שלכם. הם הופקדו בידיכם- מן המדינה הם באו, מרוחו של צה"ל וממורשת שקדמה לכם. אין מדובר בקניין פרטי. זה לא שלכם! 'קצין סרבן', 'טייס סרבן', 'לוחם סיירת סרבן'- כל אלה הם ביטויים חסרי משמעות, הם אינם יכולים להתקיים ואינם מתקבלים על הדעת. אתם עברתם את הגבול ולמעשיכם ראויים לכל מיני שמות תואר, אך הם אינם יכולים לבוא בתמידות לתארים קצין, טייס ולוחם. תנו לעצמכם שם, אל תיקחו את שלנו. אל תשחיתו את שם קציני צה"ל, לוחמיו ומפקדיו לריק. אל תחללו ואל תשאו אותו לשווא." ~ מתוך 'דף מפקד' אל הצוערים בבה"ד 1. מתוך ספרו "סיפור מלחמה סיפור אהבה".
  • "מדינת ישראל היא דמוקרטיה, ובשמה מותרים לכם דברים, לכן קחו איתכם לדרככם את שמכם ואת תעודת הזהות שלכם. השאירו לנו את המשא הכבד, המספר האישי, את האותיות ק' (קבע) ומ' (מילואים) שלפניו, את המורשת, הסמלים והסרבל, ולכו אל שתבחרו. כשבחרנו אתכם להוביל, לפקד ולהגן ידעתם שהבחירה טעונה הוכחה מתמדת ויום יומית. ידעתם שמנהיגות קרבית מובילה ומתווה דרך גם כשמסביב ייהום הסער. חשבנו אז שאתם איתנו, בטוב וברע, לא ידענו שתנטשו בימים סוערים. לכו ואל נא תוסיפו להזדהות בשמנו- כי אנחנו ממשיכים עם אותם סמלים, אותה מורשת ואותה רוח להניח אבנים בבניינה של הארץ ובצר לנו, נסתדר גם בלעדיכם." ~ מתוך 'דף מפקד' אל הצוערים בבה"ד 1. מתוך ספרו "סיפור מלחמה סיפור אהבה".

נאמר עליו[עריכה]

  • "כמפקד שלדג כבר היה שנוי במחלוקת. הוא הסתכסך עם חבורת קציני מילואים ותיקה, אך זכה להערכה רבה מצד רבים מפקודיו. פעם אחת, במבצע עומק על אדמת לבנון, כמעט שהודח מצה"ל. הוא פעל עם קומץ לוחמים בתוך בסיס חזבאללה, אך סירב למהר ולחזור כפי שדרשו ממנו מפקדיו. לפי הסיפור, אף ניתק את מכשיר הקשר, כדי שיוכל להשלים את משימתו. כשחזר בשלום, זכה לביקורת קשה מהרמטכ"ל אז, אמנון ליפקין-שחק, אך גם בשבחים על האומץ שגילה." ~ עמוס הראל בכתבה ב"הארץ", 13 בנובמבר 2006
  • "גל הירש אינו נקי מטעויות. קווים מסוימים בהתנהגותו, כמו בכתיבה שלו, מעוררים עליו אנטגוניזם שהוא לא תמיד מודע למלוא עוצמתו. אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שהפרישה שנכפתה עליו עשתה לו עוול גדול – ועלתה גם לצה"ל במחיר גבוה ובלתי מוצדק." ~ עמוס הראל בכתבה ב"הארץ", 15 ביולי 2009
  • "זו היתה הפעם הראשונה שצה"ל שינה את תפיסת הפעולה שלו, ולא ראה בצבא היבשה מכשיר מרכזי בהפעלה אלא דווקא בזרוע האוויר, וזה קרה שנה או שנתיים לפני תחילת המלחמה. ההשתלחות מנעה מלהסתכל איפה באמת היו הבעיות, וגם נעשה עוול לאנשים כמו גל הירש וחלוץ. נכון שהרמטכ"ל הוא האחראי. אני לא שופט את ההחלטה שלו להתפטר. אבל ההשתלחות של חלק מאנשי צבא לשעבר, היה בה חוסר הגינות. חלק מאותם אנשים היו שותפים לתפיסה ששחקה את צבא היבשה. היה להם נוח מאוד להיות חכמים בדיעבד." ~ תא"ל משה תמיר על מלחמת לבנון השנייה וגל הירש, מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 (מקור).
  • "כשהגיע הדיווח שנחטפו חיילים, הבטן התהפכה. הסיוט שלך מתגשם - גם חטופים, גם הרוגים. כשמדווחים, אני מסתכל על מפקד האוגדה, וגל מוריד את הראש לדקה. אחרי דקה הוא הרים את הראש, ומאותו רגע לא הוריד אותו חודש וחצי. יש הרבה אמירות עליו, אבל אני חושב שהוא הפגין מנהיגות ראויה לציון. אם היו לו רגעים קשים, הוא היה פורש הצדה ולא מראה את הקושי ליתר האנשים. מבלי להיכנס למה שהוא עשה נכון או לא, אני יכול להעיד שבפן המנהיגותי, למדתי ממנו הרבה בתקופה הזאת. למדתי מה זאת מנהיגות - לא כשהכל טוב ובסדר - אלא בזמנים קשים, כשכולם במצב רוח רע ויש לחץ; למדתי איך לדחוף קדימה כל הזמן לעבר השלב הבא. זה מה שגל עשה עם כל המטה שלו, ואת זה יודעים להגיד רק מי שהיו איתו." ~ אל"מ דרור פלטין, אשר שירת כסגנו של הירש כשהנ"ל היה מפקד אוגדה 91 במלחמת לבנון השנייה (ראיון).
  • "את גל שחטו, ולא בצדק. כי הוא לא התרשל, והוא מוכשר, וראוי היה להשמיע כלפיו ביקורת, וביקורת קשה בחלק מהדברים. גם הוא הוא יודע את זה. אבל אני חושב שבסוף הפסדנו קצין מוכשר שהוא לא משרת איתנו עכשיו. לשחוט את משרתינו, במובן המטאפורי של המילה, אנחנו פשוט מפסידים מזה." ~ רא"ל בני גנץ (ראיון).
  • "הולך מפקד אוגדה 91 וכותב אחר כך ספר. פלפולי פלפולים. איך המטכ"ל לא היה בסדר, והממשלה לא הייתה בסדר. בוא, תסתכל על עצמך. אתה מפקד אוגדה? בגזרה שלך חטפו חיילים? החטיפה הביאה את מדינת ישראל למלחמה? אם זה לא היה, כל השאר לא היה. אז איך אתה בכלל מעז? זה מבחינתי 'טול קורה מבין עיניך'. נכשלת כישלון חרוץ. היחידה שעליה פיקדת, נכשלה כישלון חרוץ. בעקבות הכישלון הזה מדינה שלמה הסתבכה במלחמה. קודם כל, תלה כרזה 'בגלל הכישלון שלי על היחידה שפיקדתי עליה, סיבכתי מדינה שלמה במלחמה'. צניעות." ~ תא"ל שמואל זכאי על הירש. מתוך הכתבה "אדוני הרמטכ"ל, אתה לא שיקרת?", מאת חן קוטס-בר, "מעריב", 08.05.2010 (מקור).
  • "הירש מספר על המנהיגות הנדרשת ממפקדים בכירים, שאינם נמצאים בקו באש מרבית הזמן, ועל הצורך ממפקד כה בכיר להיות מוכן לארגן את המחשבות ולהבין את המתרחש בשטח, למטה", סא"ל בעז זלמנוביץ' ורס"ן עוזי בן-שלום על ספרו של הירש. מתוך הכתבה "רושם בתוך יומן מסע", אתר זרוע היבשה, 18.9.2011, (מקור)
  • "כדי להגן על ראש אמ"ן - ידידו של חלוץ, איש חיל האוויר עמוס ידלין - וכדי להגן על היחידה היוקרתית 8200, מצאו שעיר לעזאזל שהיה “אשם" בכל מה שקרה ולא קרה - מפקד אוגדת הגליל, תא"ל גל הירש - וזרקו אותו בבושת פנים מצה"ל. מדובר, יש להזכיר, באדם שבוגי יעלון, עת כיהן כרמטכ"ל, ייעד אותו להיות אחד המפקדים הבאים של הצבא, ולכן מינה אותו לפקד על הגבול מול חיזבאללה". ~ ד"ר אורי מילשטיין, תחקיר מיוחד: המחדל המודיעיני הגדול שהביא לכשלון במלחמת לבנון השנייה, אתר מעריב

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גל הירש

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ הכוונה למלון פארק בנתניה. ראו ערך בוויקיפדיה: הפיגוע במלון פארק
  2. ^ מכתב ההתפטרות, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2006