דוד כהן (הנזיר)
מראה
(הופנה מהדף דוד כהן)
הרב דוד יהודה אריה לייב כהן (אלול ה'תרמ"ז - כ"ח באב ה'תשל"ב; 1887–1972) היה הוגה יהודי וחוקר התלמוד, הקבלה ופילוסופיה יהודית. מתלמידיו הבולטים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ומהחשובים שבעורכי כתביו. כונה 'הנזיר' בשל מנהגי נזירות שגזר על עצמו.
כללי
[עריכה]- "ההגיון העברי שמעי הוא, לא עיוני. אקוסטי, לא אינטואיטיבי – הסתכלותי. כלל גדול זה, הקובע תכונת החכמה העברית, והנותן מפתח לרוח הסוד העברי." ~ פתיחת ספרו "קול הנבואה"
- "פריקת עול תורה, והספק בעיקרה הגדול, המצוי לכמה מצעירי הדור החדש, בא מתוך הסתגלות להגיון המערבי, האלילי, הזר."
- "גם ידיעת החושים, הנראה, יפול בה טעות, כהפיכה החומה בפני המים, ולאור השמש, וזו מטענת בעלי העמידה, הספקנים, העתיקים והחדשים, הכופרים גם בידיעת החושים, וכל שכן שנמצאו כופרים בהגדה המסורה ובשלשלת הקבלה, אבל בזה אינו נוגע בספר הכוזרי, הקבלה איתנה." ~ הכוזרי המבואר א', כ"ה
- "השאלה: 'תעודת האשה מה היא?' בטלה, או כי היא מתורצת תכף, לאמור, תעודתה היא 'לחיות', כתעודת האיש גם היא. המשפטים הקדומים ב'קנייני האשה' – לא יקלטו לב בני האדם." ~ "זכו שכינה ביניהם", עמוד מ"ח
- "כשמציצים נפגעים, כשנכנסים לפני ולפנים ביסודיות – נכנסים בשלום ויוצאים בשלום." ~ כהקדמה לתלמידים לפני עיסוק בתורת הסוד
קול הנבואה
[עריכה]- "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד', ו'טוֹב' – רוצה לומר – 'יפה', כי לעולם הטוביות הנראה הוא יופי." ~ עמוד נ"ה
- "מתוך זהות הלשון והמחשבה יוצאת אי אפשרות תרגום מדויק, שכל התרגומים אינם אלא פירוש." ~ עמוד ל"א
- "שלימות אינו רוצה־לומר 'טוב' סתם, אלא רוצה־לומר 'תיקון חיסרון'." ~ הרב הנזיר, קול הנבואה שא-ב, על רמח"ל, קל"ח, פתח מ"ט
- "מעשה בראשית עונה על השאלה, מהיכן הכול בא? ומעשה מרכבה עונה על השאלה, לאן הכול הולך?" ~ הרב הנזיר, קול הנבואה, שה (ע"פ רמח"ל, קל"ח פתחי חכמה, פירוש לפתח ז')
מתוך יומניו
[עריכה]- "ויהי באחד הלילות, ואני בן שש, בחלומי, והנני עף מסביב ליציע העליון אשר בבית הכנסת, שהיה הולך מחדש ונבנה, אחרי שרפת בית הכנסת הישן, ובטרם הגמרו, באין עוד מדרגות ליציע העליון. אני עף ושט סביב סביב, באוויר, בלי הרף, לא אוכל לרדת מטה ולא לעלות מעלה, ואני עיף, עיף, עף ושט לאין סוף. ואיקץ, והנה חלום חיי." ~ עמוד ג'
- "כי הנני טובל ושרץ בידי, החדר שאני גר בו הוא קברי, כל היום אני ירא מאיסור 'יחוד', [...] הביבליותיקה שאני הולך אליה נשים שולטות שם, והרחוב כולו שחץ גאות הנשים, ומה לי פה לבקש בקודש? אין לי מנוס, לא אמצא מנוח, נוס מפה, אל תצפה לשם דוקטור, רוץ עלה לעיה"ק ירושלים, שם תהי תמים, והשלך על ה' יהבך." ~ בלימודי הדוקטורט, בזל
- "הנני הנזיר, כן, הנני הנזיר. דרגא לנביא. צמא, כואב, מצפה ומייחל לנטפי טל שמים, לגילוי חכמת ה', חסדו ואמתו. [...] הנני זקוק לזיכוך, לזיקוק, ליתר טהרה, ליותר גבורה..."
- "הרב מרן שליט"א מדבר כמה פעמים על האומץ, שכל מי שמציב לו מטרה לרצונו, ישיגה בע"ה. כמוהו, שירושלים היה משושו מילדותו. גם בן-יהודה, שהדבור העברי בארץ ישראל היה רצונו והשיגו. והנה אני, הדל, משוש נפשי הוא גילוי הנבואה."
על רבו הרב קוק
[עריכה]- "על משכבי לא שכב ליבי, גורל חיי היו על כפות המאזנים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכת השחר, תפלת העקדה, בשיר וניגון עליון משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב, והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחרי התפילה, מיהרתי לבשר במכתב, כי יותר מאשר פיללתי מצאתי: מצאתי לי רב." ~ לאחר פגישתו עם הרב קוק, מתוך "מבוא לאורות הקודש"
- "הרב מרבה לדבר, אבל רוחו וחכמתו מלאה, ודרכו דרכי נועם, בסדר, בפשטות, ברחבות, בנגלה, ובכל זאת בעומק עומק עד לאין סוף, עד למקור סוד נשמת חיי עולם בחיי ה'." ~ מתוך יומניו
- "והוא זקוק לעבד, והנני העבד בכל לב. עליי להכיר את מקומי, שלא לנפול ברשת הענווה הפסולה." ~ זכרונות נזיר אלוקים, חלק ג'
- "עמדתי בחצר, נדהם ומוכה יגון... ואשמע קול בוקע שמים ומרעיש הלב, שמע ישראל, ומיד אחר כך התחיל ניגון שיר השירים. כבה אור האורות, עולם חשך בעדי." ~ על רגעי פטירתו של הרב קוק, מתוך יומנו
נאמר עליו
[עריכה]- "ר' דוד שלנו רוח אלוקים בו, יש לו תמימות של חסיד עולם עם עמקות אמונה, איש הבוער באהבת קודש לעמו ואלוקיו, רק מעטים מבני ישראל זוכים למדרגה גבוהה שכמותו. הוא מואר באור עליון של אמונה בנצחיות האומה, החזקה, כאמונה – בנצחיות אלקים." ~ הרב קוק, בתשובה לשאלה "האם ניתן לקבל על עצמנו דרך עבודה כמו הנזיר?"
- "Holy man!" ~ חייל בריטי שערך חיפוש בביתו
- "אני חשבתי שתמו המקובלים, והנה בתוך ירושלים מתהלך מקובל חי ויוצר דברי קבלה בימינו, מקובל חי." ~ פרופ' גרשום שלום, מובא בשלהי ספר 'קול הנבואה' ע"פ זלמן שז"ר בפרק 'שבחי קול הנבואה', עמוד ט'