דנה אמיר

"כְּאָחוֹת רַחְמָנִיָיה לִמְרַאֲשׁוֹת הַמִּלִּים."

דנה אמיר (נולדה ב־1966) היא פסיכולוגית ומשוררת ישראלית.

מתוך כתביה

• "הכרה בנפרדות היא בעת ובעונה אחת הן המוטיבציה המרכזית לדיבור והן התנאי ליצירת שפה."
• "בתוך מלאכת ההאזנה לנפש, כמו בהאזנה למוזיקה, על האוזן להיות כרויה אל היסוד המייחד, המבדיל."
• "המשורר, או הממד הלירי של הנפש, הוא החופש לחלץ מתוך מגבלות קיומנו האקטואלי אותו אופק נפשי המכונן בו זמנית הן את המרחב והן את תנועת החיים בתוכו."
• "השפה, שהמילים שלה הן חורי המסננת דרכם נשמט מה שאיננו ניתן לייצוג, היא הקירוב הגדול ביותר שלנו אל מה ששוכן מעבר לייצוג הזה ומעבר ליכולתנו לייצג."

מתוך שיריה

• "כָּל טִיפַּת גֶּשֶׁם מֵכִילָה בְּתוֹכָה שָׁמַיִם."
• "הַבּוּרוּת הַנִיצֶבֶת כְּאָחוֹת רַחְמָנִיָיה לִמְרַאֲשׁוֹת הַמִּלִּים."
• "בְמַעֲבֶה בִּטְנִי אֲצוּרָה אֵשׁ שֶׁאֵין לָה מְכַבֶּה אֶלָא דִּמְעוֹתֶיךָ."
• "מֵעולָם לא חָדַלְתָ להִוָלֵד לי. לַמֵד את עצמךָ להִשתמש בי, הִתחננתי, כְּדֵי שתוכל לישֹן."
• "מָהִיר מִזִיכָּרוֹן, אִיטִי מִמַּיִם. מִבַּעַד לְדוֹק הַסְתָיו הַזֶּה אַתָּה שָׁב וְנוֹלָד מִתּוֹכִי."
• "מונָה מַטבְּעות אל כף ידוׂ של הנהג, מִתְנַהלת אל מוׂשְבֵי השְפיוּת, צַיתָנית, בתוך חָלָל זעיר, שַברירי, מָלֵא עֵינַים."