לדלג לתוכן

שתיים אוחזות

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

שתיים אוחזות הוא רומן מאת דנה אמיר שיצא לאור ב־2023.


  • צער כיווץ את ממדיה, צמצם כל גילוי של עצמאות שקודם לכן הרשתה לעצמה ללא היסוס."
  • "ואז אמרתי לה, לכול יש טעם של מלח עכשיו, והיא הטיחה בי, לא מלח, דמעות."
  • "לא הזעקתי אותה. אהבתי את השעות ההן. יכולתי לנוח בהן מן הכובד שלה בתוכי."
  • "הייתה לה שפה פרטית, מצחיקה להפליא, שכללה מיני ביטויים שאת חלקם המציאה ומכל מקום השתמש בהם לאוזנינו בלבד."
  • "מעולם לא חיבקה אותנו. תחת זאת נהגה להיתלות על כתפינו הקטנות, מקפצת ומדגדגת עד שחילצה מאתנו קולות צחוק שסימנו שנמצאנו לה מחדש. במובן מסוים חמקה, ולא רק ברגעים האלה, מן המגע הישיר שהחיבוק גילם אותו אולי יותר מכל מחווה גופנית אחרת."
  • "לא היה צליל שאהבתי יותר מצליל כניסתה אל הבית ולא היה מראה שאהבתי יותר ממראה הבית הנוהר אליה מכל חדריו. עשרת מונים ביכרתי את כניסתה מבחוץ על פני כניסותיי שלי אל הבית כשהיא בתוכו, שכן כשבאתי אני, לא ידעתי אילו פנים מפניה אפגוש, ולכן יראתי מן הרגע הזה כמו מפני טקס מאיים, חוזר, של גירוש אפשרי. ואילו לכניסתה היא היה תמיד צליל מנחם של הֲשָׁבָה."

נאמר עליו

[עריכה]
  • "יש משהו מתעתע בממואר הזה של דנה אמיר, שכל כמה שהוא צנום בהיקפו הוא נושא משקל ועומק שעומדים ביחס הפוך ממש לממדיו החיצוניים. יש משהו מתעתע בדיבור הצלול של המספרת אל מול העכירות המצטברת מרגע לרגע, מעמוד לעמוד. התעתוע עומד ביסודו של הספר הזה, ביסוד המבט, ביסודה של האם. נדמה שהתעתוע הוא האירוע המרכזי של הספר הזה; הוא, והניסיון למשמע אותו למרות הכול, אחרי הכול." ~ עינת יקיר