דנטה אליגיירי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דנטה אליגיירי

דנטה אליגיירי (באיטלקית: Dante Alighieri;‏ 1 ביוני 1265 - 13 בספטמבר 1321), משורר ופילוסוף פלורנטיני. יצירתו הגדולה ביותר, "הקומדיה האלוהית" (La divina commedia) היא אחת מיצירות האמנות הגדולות של כל הזמנים והבסיס לשפה האיטלקית המודרנית.

מתוך "הקומדיה האלוהית"[עריכה]

  • "באמצע מסע החיים התעוררתי ביער אפל ואיבדתי את דרך הישר." (השורות הראשונות ב"קומדיה האלוהית")
  • "הבא בשערי- מן התקווה חדל נא."
  • "כל אדם מחפש את הטוב שבו תוכל נפשו למצוא את שלוותה."
  • "אין בנמצא צער גדול יותר מזה של זיכרונות האושר בימים לשעבר."
  • "לא ניתן למחול למי שאיננו מתחרט."
  • "הבה נניח לאלה שיש להם גרדת, להתגרד."
  • "עלינו להישמר באופן מיוחד מן הדברים שיש בכוחם לגרום רעה לזולת."
  • "בני אדם שאינם בטוחים בכוח שיפוטם, כמוהם כמי שמנסה להעריך את היבול בטרם בשלה החיטה."
  • "קמצנות, קנאה וגאווה - שלושה ניצוצות הרי אסון שהציתו את הלבבות בלהבות."
  • "לא נולדת כדי לחיות כפרא, אלא כדי ללכת בדרך טוהר המידות והידע."
  • "אם העולם סוטה מדרכו יש לחפש את הסיבה בך עצמך."
  • "זיק אחד מתחיל להבה גדולה."
  • "כעת הניעה את תשוקתי ורצוני ... האהבה שמניעה את השמש ואת שאר הכוכבים." (השורות האחרונות ב"קומדיה האלוהית")

מיוחס[עריכה]

  • "מהי חירות אלא לתרגם את הרצון לשפת המעשה."
  • "הספק משביע את רצוני ממש כמו הידע."
  • "היו בני־אדם ולא כבשים שניטלה בינתן, לבל תהיו ללעג היהודי הישוב בקרבכם."
  • "המקומות האפלים ביותר בגיהינום ראויים לאלה השומרים על ניטרליות בעתות של משבר מוסרי."