הדמוקרטיה באמריקה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסיס דה טוקוויל

הדמוקרטיה באמריקה (בצרפתית: De la démocratie en Amérique) הוא ספר מאת ההיסטוריון והוגה הדעות הצרפתי אלכסיס דה טוקוויל, שיצא לאור בשני חלקים: הראשון ב־1835 והשני ב־1840. הספר נכתב לאחר ביקורו של דה טוקוויל בארצות הברית. (מספרי העמודים בדף זה הם מתוך המהדורה העברית של הספר בהוצאת שלם, 2010)


  • "איני מכיר עוד ארץ שבה אהבת הממון שלטת יותר בלב הבריות, ואשר בה הוגים בוז עמוק יותר לתורת שוויון הקבע בנכסים." ~ עמ' 54
  • "כל חייו של אמריקני עוברים כמו משחק, כמשבר מהפכני, או כמו יום של קרב."
  • "התנודות הלא צפויות בעושר הפרט והכלל, כל אלה מסייעות להשאיר את נפשותיהם של הבריות במצב של תסיסה קדחתנית מתמדת."
  • "לכן חותר הוא בלי הרף, מחפש, מועד ושב לקום, תכופות נכזב, לעולם אינו נופל ברוחו, נמשך לאותה גדולה עצומה המסתמנת לפניו במטושטש בקצה הנתיב הארוך."
  • "הם מעדיפים ספרים שאפשר להשיגם בנקל ולקראם על רגל אחת, וכאלה שאין הבנתם מצריכה עיונים מלומדים."
  • "אף שבימינו אמריקה היא אולי ארץ התרבות שבה מחשיבים את הספרות פחות מאשר בכל ארץ אחרת, בכל זאת יש שם מספר גדול של בני אדם שמוצאים עניין ביצירות הרוח."
  • "כל השואפים להצטיינות ספרותית באומות דמוקרטיות מן הדין שלעתים קרובות יפנו לשאוב ממעיינות ספרותם של הקדמונים. הרי זו רפואה יפה לנפש."
  • "יש שם שוויון התנאים החברתיים במידה מרובה יותר מאשר בכל העולם, במידה גדושה יותר מאשר באיזו תקופה שזכרה נשתמר בהיסטוריה."
  • "החברה האמריקנית היא בצבע דמוקרטי, אבל לעתים מבחינים כיצד הצבע הישן של האריסטוקרטיה, מבצבץ מלמטה." ~ עמ' 48
  • "לחברות דמוקרטיות יש זיקה טבעית לחופש; אם יניחו אותן לנפשן, עתידות הן לחפשו ולטפחו, ושלילתו תעורר בהן צער. אבל תשוקתן לשוויון לוהטת היא, לא תדע שבעה, לא תחדל ולא תנוצח."
  • "כאשר האזרחים הם כמעט שווים, קשה להם יותר להגן על עצמאותם מול כוח השלטון."
  • "הם חיים במצב של שינוי בלתי פוסק במקום, ברגשות וברכוש. לכן אין איש קשור ברוח לחבריו מכוח שיתוף במסורת או בהליכות."
  • "הרכוש שם עובר מיד ליד במהירות לא־תאמן, והניסיון מלמד, שאך לעתים רחוקות רואים שני דורות שרכושם שווה."
  • "הכוח מחולק בין רבים בעיירה האמריקנית, כך שלמספר מרבי של אנשים יש עניין בנושאי הציבור."
  • "במנהגיהם של הבריות רואה אני את אחת הסיבות הכלליות החשובות שבהן נוכל לתלות את שמירת קיומה של הרפובליקה הדמוקרטית בארצות הברית."
  • "אפשר לומר שהאדם טמון בחיתולי עריסתו. כיוצא בזה חייהן של אומות. בכל העמים משתמרים קצת מסימני ראשיתם. הנסיבות שנתלוו ללידתם ותרמו להתפתחותם השפיעו על כל מהלך חייהם." ~ עמ' 31
  • "אמריקה היא הארץ היחידה שבה אפשר לחזות בצמיחתה הטבעית והשקטה של חברה ולהבחין בבירור בהשפעת ראשיתן של מדינות על מצבן לעתיד לבוא." ~ עמ' 31
  • "האדמה היא הבסיס לאריסטוקרטיה, הנאחזת בקרקע ונשענת עליה, שהרי אין אריסטוקרטיה נוצרת מכוחן של זכויות יתר בלבד, גם לא מכוחו של מוצא מיוחס, כי אם מכוחם של מקרקעין העוברים בירושה מדור לדור." ~ עמ' 33
  • " אם כן, בראשיתן של המושבות הבריטיות היו קווי דמיון מובהקים בין כולן. מלכתחילה דומה היה כאילו נגזר עליהן להביא לא לצמיחת החופש האריסטוקרטי של מולדתן כי אם לצמיחת אותה חירות בורגנית ודמוקרטית, שעד עתה לא מצאנוה אפילו פעם אחת בצורתה המושלמת בכל ההיסטוריה העולמית." ~ עמ' 33
  • " במושבות האנגליות שבצפון, הידועות יותר כמדינות ניו אינגלנד השתלבו לראשונה אותם שניים או שלושה רעיונות עיקריים שהם עכשיו הבסיס לתיאוריה החברתית של ארצות־הברית... הציביליזציה של ניו אינגלנד הייתה בבחינת אבוקה שהודלקה בראש גבעה, ולאחר שהפיצה את חומה על סביבתה, זיווה עדיין נוגה עד אפסי האופק." ~ עמ' 33
  • "לא רק ברכושם שווים הבריות באמריקה; במידת מה מאפיין השוויון אפילו את כישוריהם האינטלקטואליים. איני סבור כי יש ארץ בעולם שבה אחוז הבורים בכלל האוכלוסייה נמוך כל כך, והמלומדים כה מעטים." ~ עמ' 54
  • "החינוך היסודי שם הוא בהישג ידם של הכל; כנגד זה כמעט אין איש יכול לזכות בחינוך גבוה. אין בכך משום הפתעה: לאמיתו של דבר, זו התוצאה ההכרחית מן הדברים שהצגתי למעלה." ~ עמ' 54
  • "כמעט כל האמריקנים שרויים ברווחה ולפיכך יכולים הם לקנות להם את היסודות הראשונים של הידע האנושי." ~ עמ' 54
  • "רוב העשירים באמריקה היו תחילה עניים; כמעט כל אלה המנהלים עכשיו חיי רווחה היו שקועים בעסקים בימי נעוריהם; כלומר, בשעה שאולי יכלו לחשוק בלימודים לא הייתה להם שהות לכך, ומשעה שהתפנו שוב אין הם פנויים לכך." ~ עמ' 55
  • " הידע האנושי הועמד באמריקה על רמה ממוצעת. הכל התאימו אליה את עצמם; קצתם הגביהו עצמם כלפיה, ואחרים השפילו עצמם לקראתה. אפשר אפוא למצוא המון רב של אנשים שיש להם רעיונות דומים לגבי הדת, ההיסטוריה, המדע, הכלכלה המדינית, החקיקה והממשל." ~ עמ' 55
  • "באמריקה העם הוא אדון שצריך לרצותו עד קצה גבול האפשר." ~ עמ' 64
  • "בארצות אחרות הכוח השליט הוא מפוצל - קצתו בתוך החברה וקצתו מחוצה לה. אך בארצות הברית לא ייראה כדבר הזה; שם החברה מושלת בעצמה למען עצמה. הכוח כולו מרוכז בה... בני העם שולטים בעולם הפוליטי האמריקני כמו שאלוהים שולט ביקום. הם העילה והמטרה לכל הדברים; מהם נובע הכול, ובהם נבלע הכול." ~ עמ' 60
  • "עקרון ריבונותו של העם עומד במרכז כל משטרם המדיני של האנגלו-אמריקנים." ~ עמ' 65
  • "באמריקה כל אדם הוא השופט היחיד והטוב ביותר של האינטרס הפרטי שלו, ושהחברה אין לה שום זכות לנהל את מעשיו של אדם, אלא אם הם מזיקים לטובת הכלל או אם טובת הכלל דורשת את עזרתו." ~ עמ' 65
  • "מכאן שחירותה של הרשות המקומית בארצות הברית נובעת מעצם העיקרון של ריבונות העם." ~ עמ' 65
  • צרפת השלטון המרכזי משאיל את פקידיו לרשות המקומית; באמריקה, הרשות המקומית משאילה את פקידיה לממשלה." ~ עמ' 69
  • "המשטר האמריקני, אף שהוא מחלק את השררה העירונית בין אזרחים רבים, אינו מהסס כלל להרבות את חובותיה של הרשות המקומית. בצדק חושבים בארצות הברית שאהבת המולדת היא מעין דת שהבריות קשורים אליה מכוחן של מצוות מעשיות." ~ עמ' 70
  • "גלוי וברור שממשלה ריכוזית קונה לה עוצמה כבירה כאשר היא משולבת עם מינהל ריכוזי. בשילוב כגון זה היא מרגילה את הבריות להתעלם דרך קבע ובאופן מוחלט מרצונם שלהם. לציית לא רק פעם אחת או בנקודה אחת, כי אם בכל המובנים ובכל הזמנים." ~ עמ' 90
  • "הצבעתי על כך שבארצות הברית אין ריכוזיות מנהלית. בדוחק מוצאים שם זכר להייררכיה. הביזור הגיע שם לשיעור העולה על מה שהייתה אומה אירופית כלשהי מוכנה לשאת בלא לחוש אי־נחת מופלגת, ואפילו באמריקה הניב כמה תוצאות מצערות." ~ עמ' 91
  • "אך אני גם סבור שכל אימת שהממשל המרכזי מתיימר לוותר כליל על השתתפותם החופשית של האנשים המעוניינים ביותר, הריהו טועה או מבקש להטעות. כל כמה שיהיה שלטון מרכזי נאור ומפוכח, אין הוא כשלעצמו יכול להקיף את כל פרטי חייו של עם גדול." ~  עמ' 93
  • "באמריקה הכוח המנהל את המדינה מסודר הרבה פחות, משכיל פחות ומלומד פחות מאשר באירופה, אבל חזק ממנו פי מאה. אין עוד ארץ בעולם שבה האזרחים מתאמצים כל כך למען רווחת הכלל. איני מכיר עוד עם שהקים בתי ספר כה רבים ויעילים, מקומות פולחן ציבוריים המכוונים יותר לצורכי התושבים, או כבישים מקומיים שהחזקתם טובה יותר." ~ עמ' 94 - 95
  • "כאשר ייחס מונטסקיה לעריצות כוח משלה, חלק לה, כמדומני, כבוד שאינה ראויה לו. ממשל העריצות כשלעצמו אינו יכול לקיים שום דבר לאורך זמן. אם נתבונן בו מקרוב, נמצא שתמיד לא הפחד אלא הדת היא שהייתה הסיבה לפריחתו הממושכת של שלטון מוחלט." ~ עמ' 97
  • "אחת היא מה נעשה, לא נמצא עוצמת־אמת בקרב בני האדם אלא כשהם מצטרפים יחד מרצונם ומתוך חירות. אולם רק אהבת המולדת או הדת יכולות להמריץ לאורך זמן את כלל האזרחים לחתור למטרה אחת." ~ עמ' 97
  • "לא תוצאותיה המנהליות של הריכוזיות הן שמעוררות ביותר את התפעלותי מאמריקה אלא תוצאותיה הפוליטיות. בארצות הברית תחושת המולדת ניכרת בכל מקום. המולדת היא מושא דאגה לכל, למן הכפר ועד לאיחוד כולו, וכל אזרח קשור לאינטרסים שלה כאילו היו האינטרסים שלו עצמו. הוא גאה על תפארתה של אומתו; הוא מתפאר בהצלחתה, שנראה לו כי היה לו חלק בה, והיא זוקפת את קומתו; והוא מתברך בשגשוג הכללי שהוא נבנה ממנו. ההרגשה המקננת בו כלפי מולדתו דומה לזו המאחדת אותו עם משפחתו, ומתוך מין אנוכיות הוא מעוניין ברווחת המדינה." ~ עמ' 97
  • "באירופה פושע הוא איש אומלל הנאבק על חייו כנגד שלוחי השררה ואילו בני־העם אינם אלא צופים בהתמודדות; באמריקה רואים בפושע אויב למין האנושי, והבריות קמים עליו כאיש אחד." ~ עמ' 98
  • "בימי המלוכה הישנה היה המלך לבדו אבי החוקים, ומתחת לשררתו של הריבון אפשר היה עדיין להבחין בקצת שיירים חרבים־למחצה של מוסדות פרובינציאליים. הללו לא היו מגובשים, סדר לא היה בהם ותכופות גם לא היגיון. בידי האריסטוקרטיה נהפכו לפעמים למכשירים של דיכוי. המהפכה [הצרפתית] הכריזה על עצמה אויבת המלכות ואויבת המוסדות הפרוביניציאליים כאחד. מתוך שנאה חסרת הבחנה ערבבה את התחומים בין כל הדברים שקדמו לה, בין השלטון העריץ ובין גורמים שיכלו לבלום את עריצותו; היא הייתה רפובליקנית וריכוזית בעת ובעונה אחת." ~ עמ' 99
  • "האמריקנים שימרו את שלושת המאפיינים המובהקים האלה של הרשות השופטת. שופט אמריקני יכול להוציא פסק דין רק משעה שהובא דבר לערכאות. לעולם לא ידון במקרה שאינו מיוחד; ואין הוא יכול לפעול כל עוד לא הובאה לפניו תביעה." ~ עמ' 103
  • "את הסמכות לשנות את חוקתו של העם עדיף להעניק לאנשים המייצגים את רצון העם, ולו גם לא בצורה מושלמת, מאשר לאנשים המייצגים את עצמם בלבד." ~ עמ' 103
  • "התרשמתי ממספרם המועט של המשפטים הפוליטיים המתנהלים בארצות הברית, ואיני מתקשה כלל להסביר זאת. העמדה לדין , ויהיה טיבה אשר יהי, תמיד היא עסק קשה ויקר. קל לתקוף איש ציבור בעיתונים, אך אי אפשר להביאו לדין בלי מניעים רציניים. הכרח שיהיה יסוד מוצק לתלונה בטרם יעלה איש על דעתו להגיש תביעה נגד פקיד ציבור; והפקידים נזהרים שלא לספק נימוקים כאלה לתלונה כאשר מורא המשפט עליהם. " ~ עמ' 107