המסע אל הים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

המסע אל הים הן רשימות אוטוביוגרפיות שכתבה המשוררת והסופרת הרוסייה מרינה צבטייבה (צווטאייבה) בשנים 1934 - 1937 אשר תורגמו לעברית ויצאו לאור ב־2007.


  • "איני רוצה להכביד מדי על הקורא שיש לו צבעים משלו וסיבות משלו להם."
  • "לא אספר מה שלא היה, שכן כל מטרת הרשימות האלה וכל ערכן בנאמנותן לעבר."
  • "אומרת אמא מעל לראשי בן הארבע, הלא קולט בעליל ועל כן כבר חורט בזיכרון כך שאחר־כך כבר לא תוציא משם בשום דרך."
  • "עד היום באיזה מקום מיוחד ומבודד במצולות לבי, יש בעירה ומורא, כאילו אותו זהב אפל הותך והתיישב על קרקעית הלב, ומשם, לַמגע הקל ביותר, הוא עולה ושוטף את כולי עד לזוויות עיני ומבעיר – דמעות."
  • "איך היא גדשה אותנו בַּלא־נראה ובלא־שקיל, ובכך דחקה מתוכנו לתמיד את כל השקיל והנראה."
  • "כן, מה שאתה יודע בילדות – אתה יודע כל חייך. כמו גם: מה שאינך יודע בילדות – אינך יודע כל חייך."
  • "תודה גם על העולם הישן, שהכול בגדו בו עכשיו, כולם, כולם ויותר מכולם, אם גם בתום לב, אלה המבקשים להחיות אותו."
  • "זה שלא יכול להיות ממנו יותר מדי, מפני שהוא עצמו – היותר מדי, כל יתרת הערגה והכוח, יתרת הכוח ההופך לערגה, המתיקה הרים."