הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום

הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום (בצ'כית: Nesnesitelná lehkost bytí) הוא רומן מאת מילן קונדרה שיצא לאור ב־1984.

"עד כמה אנו חסרי מגן בפני החנופה!"
"לבגוד משמעו לצאת מן השורות וללכת לקראת הלא נודע."
"הכיסופים לגן העדן מייצגים את רצונו של האדם לחדול מלהיות בן אנוש."
"הרגישות היא גיוסם המרבי של החושים: אנו מתבוננים בזולת באופן מאומץ ושומעים את הרעש הקל ביותר."
"ישנם רעיונות שכמוהם כפיגוע."
"כולנו נוטים לראות את העוצמה כאשמה, ואת החולשה כקורבן תמים."
"המליצה מסוכנת: האהבה מתחילה עם מליצה."
"החיים מתרחשים רק פעם אחת ולכן לא נוכל לקבוע לעולם איזו החלטה שלנו הייתה טובה ואיזו גרועה, משום שבמצב נתון יכולנו להחליט רק פעם אחת. לא ניתנים לנו חיים שניים, שלישיים, רביעיים שבהם נוכל להשוות החלטות שונות."
"השתנה בטבע היא טקס דתי שבו אנו מבטיחים לאדמה לשוב אליה בשלמותנו ביום מן הימים."
"מי שמוסר את עצמו לידי הזולת כמו חייל הנופל בשבי, עליו להשליך תחילה כל נשק מידיו, וכשאין בידיו שום אמצעי הגנה מפני מכה, אין מפלט מן השאלה; מתי תנחת עליו המכה?"
"טומאש הגיע למסקנה: לשכב עם אישה ולישון עם אישה הן שתי תשוקות לא רק שונות אלא כמעט מנוגדות זו לזו. אהבה לאישה אינה מתבטאת בתשוקה מינית (תשוקה זו נוגעת לנשים רבות). אלא בתשוקה לשינה משותפת (תשוקה זו מתייחסת לאישה אחת ויחידה)."
"הקיטש הוא מחיצה מתקפלת המסתירה את המוות."
"החושך טהור, זך ונעדר תמונות וחזיונות. החושך הוא ללא קץ, ללא גבולות. החושך הוא האין סוף שכל אחד מאיתנו נושא בחובו."
"טוב אנושי של ממש, על רוח החופש הטהורה הגלומה בו, יכול לבוא על ביטויו רק בשעה שהוא מכוון אל המנושלים מכוח. המבחן המוסרי האמיתי של האנושות, מבחנה היסודי ביותר (הטבוע בנו כה עמוק עד שהוא נעלם מעינינו) הוא ביחסה כלפי אלה הנתונים בידיה לשבט ולחסד: בעלי־החיים. ודווקא כאן נכשל האדם כישלון יסודי, כישלון בסיסי כל כך, שכל שאר הכישלונות נובעים ממנו."
"סבינה הייתה מעדיפה לחיות בעולם כמו שהוא עם העוני והתורים האין סופיים, מאשר לחיות בעולם של אידיוטים מחייכים. האידיוטים המחייכים זקוקים לקיטש על מנת לפשט את מורכבותו הבלתי אפשרית של העולם."
"סבינה המשיכה בהגיגיה המלנכוליים: ואילו היה לה גבר שהיה נותן לה פקודות? שהיה רוצה לשלוט בה? כמה זמן הייתה מסוגלת לשאת אותו? לא יותר מחמש דקות! המסקנה: שום גבר לא מתאים לה. לא חזק ולא חלש."
"במקום בו שולטת תנועה פוליטית אחת ויחידה ובידה כל הכוח, אנחנו מצויים מיד בממלכת הקיטש הטוטליטרי."
"כאשר מדבר הלב, לא נאה שהשכל יסתור אותו. בממלכת הקיטש שולטת רודנות הלב. הקיטש מעלה בעינינו שתי דמעות, בזו אחר זו, הדמעה הראשונה אומרת: 'איזה יופי, ילדים רצים על הדשא!' הדמעה השנייה אומרת: 'איזה יופי, כמה נחמד להתרגש, עם כל האנושות, למראה ילדים רצים על הדשא!' רק הדמעה השנייה הופכת את הקיטש לקיטש. אחוות האדם על כדור הארץ יכולה להיבנות רק על הקיטש."
"נערה שנאלצת להגיש בירה לשיכורים בימי חול, במקום לשאוף למשהו 'נעלה' יותר, אוגרת בתוכה מלאי גדול של חיוניות, שאנשים הלומדים באוניברסיטה ומפהקים מעל ספריהם כלל לא חולמים עליה. מה שמבדיל את בעל ההשכלה הגבוהה ממי שלמד בכוחות עצמו אינו מידת הידע, אלא מידת החיוניות והביטחון העצמי."
"מי ששואף למשהו נעלה יותר חייב להביא בחשבון שביום מן הימים יקבל סחרחורת. מהי סחרחורת? פחד הנפילה? אם כן מדוע מסתחרר הראש גם במגדל תצפית מוקף מעקה ביטחון? סחרחורת היא דבר שונה מפחד הנפילה; סחרחורת פירושה שהתהום הפעורה תחתינו מושכת אותנו, מפתה אותנו, מעוררת בנו כמיהה לנפילה, מפניה אנו מתגוננים בבהלה. יכולנו לקרוא לה גם שיכרון החולשה – אדם מודע לחולשתו ואינו רוצה להיאבק בה, אלא להיכנע לה, הוא משתכר מחולשתו ברצונו ליפול באמצע הכיכר, לעיני כול, להיות מטה ועוד נמוך ממטה."