מילן קונדרה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מילן קונדרה, 1980

מילן קוּנדֶרָה (בצ'כית: Milan Kundera) (נולד ב־1 באפריל 1929), סופר צ'כי.

אמרותיו[עריכה]

  • "כאשר אנו הורגים את חלומותינו הגדולים אנו מדממים הרבה."
  • "מקורו של הפחד הוא העתיד, ומי שמשתחרר מן העתיד אין לו ממה לפחד."
  • "על הרומן להרוס את הוודאות."
  • "הרומן הוא אויבה של המהירות; על הקורא לקרוא באטיות ולהישאר תחת השפעת הקסם של כל דף, של כל קטע ושל כל משפט."
  • "התרבות היא זיכרונה של אומה, מצפונה המשותף, המשכיותה ההיסטורית והצורה שבה היא חושבת וחיה."
  • "אם אלוהים היה רוצה שנענה לכל שאלות העיתונאים הוא היה מכניס את זה בתור הדיבר ה-11."
  • "כבר בתחילתו של ספר בראשית אנו למדים כי האל ברא את האדם כדי להעניק לו שליטה בעולמם של הדגים, העופות וכל שאר הברואים. למותר לציין, כי את ספר בראשית כתב בן אדם, ולא סוס. אין כל דרך לדעת אם באמת העניק האל לאדם את הזכות לשלוט ביצורים אחרים. סביר יותר להניח כי האדם המציא את אלוהים כדי לקדש באמצעותו את הזכות לשלוט בפרה ובסוס, זכות שהקדים ונטל לעצמו. כן, הזכות להרוג צבי או פרה היא העניין היחיד שהמין האנושי אינו נחלק בו לעולם, אפילו במהלך העקובות שבמלחמות"

מתוך ספריו[עריכה]

  • "החיקוי ההיתולי האם איננו גורלו הנצחי של האדם?" ~ החיים הם במקום אחר (1969)
  • "רק מוח חריף מאוד מסוגל להפיח היגיון ברעיונות מטורפים."~ זהות (1998)
  • "ההומור והדת אינם יכולים לדור בכפיפה אחת." ~ צוואות נבגדות (1993)
  • "האדם חפץ בנצחיות, אך אין בכוחו להשיג אלא תחליף מלאכותי: רגע של התפעלות." ~ צוואות נבגדות (1993)
  • "אחדות המין האנושי: איש אינו יכול להתחמק מלשחק בו תפקיד." ~ אמנות הרומן - מסה (1985)
  • "הסופר איננו היסטוריון או נביא; הוא חוקר את המציאות." ~ אמנות הרומן - מסה (1985)

הבדיחה (1967)[עריכה]

  • "האופטימיזם הוא האופיום של המין האנושי."
  • "אין אלה האויבים אלא הידידים המטילים עלינו את עונשה של הבדידות."
  • "אנו חושקים תמיד בתאווה במה שאינו ניתן להשגה."

אהבות מגוחכות (1968)[עריכה]

  • "משמעות החיים היא למצוא בהם שעשוע."
  • "אומללתו הגדולה ביותר של גבר היא נישואים מאושרים ללא תקווה לגירושים."
  • "כאשר אנו משחקים אין אנו חופשיים, כי בעבור השחקן המשחק הוא מלכודת."
  • "אדם עובר בהווה בעיניים מכוסות. ניתן לו רק לחוש ולנחש מה הוא בעצם חווה. רק מאוחר יותר מסירים את המטפחת מעיניו והוא, במבט לאחור, קובע את מהות הרגע ואת משמעותו."

מחול אחרון ופרידה (1976)[עריכה]

  • "התענוג הגדול ביותר הוא להיות נערץ."
  • "למאמינים יש חוש חד וחריף לביים את הנִסים."
  • "השאיפה לסדר היא גם השאיפה למוות, מפני שהחיים הם הפרה מתמדת של הסדר."
  • "להגיע לכלל מסקנה שאין הבדל בין האשם ובין הקרבן פירושו לאבד כל תקווה. ולזאת ייקרא גיהנום."

ספר הצחוק והשכחה (1979)[עריכה]

  • "אין אנו רוצים להיות אדונים לעתידנו, אלא כדי להיות מסוגלים לשנות את עברנו."
  • "לילדים אין עבר, וזהו כל המסתורין של חיוכיהם המקסימים והתמימים."
  • "הרומן הוא פרי האשליה האנושית שיש בכוחנו להבין את זולתנו."
  • "אנו זוכרים את הדברים המתועבים טוב יותר מאשר את הדברים היפים."
  • "למי שאיננו מציב לעצמו מטרה, אין חשיבות לאן הוא הולך."
  • "מאבק האדם בשלטון הוא מאבק הזיכרון בשכחה"
  • 'ליטוסט' הוא מצב של סבל אשר נוצר בעקבות ההבחנה הפתאומית באומללותו העצמית של האדם."

הקלות הבלתי נסבלת של הקיום (1984)[עריכה]

  • "עד כמה אנו חסרי מגן בפני החנופה!"
  • "לבגוד משמעו לצאת מן השורות וללכת לקראת הלא נודע."
  • "הכיסופים לגן העדן מייצגים את רצונו של האדם לחדול מלהיות בן אנוש."
  • "הרגישות היא גיוסם המרבי של החושים: אנו מתבוננים בזולת באופן מאומץ ושומעים את הרעש הקל ביותר."
  • "ישנם רעיונות שכמוהם כפיגוע."
  • "כולנו נוטים לראות את העוצמה כאשמה, ואת החולשה כקורבן תמים."
  • "המליצה מסוכנת: האהבה מתחילה עם מליצה."
  • "החיים מתרחשים רק פעם אחת ולכן לא נוכל לקבוע לעולם איזו החלטה שלנו הייתה טובה ואיזו גרועה, משום שבמצב נתון יכולנו להחליט רק פעם אחת. לא ניתנים לנו חיים שניים, שלישיים, רביעיים שבהם נוכל להשוות החלטות שונות."
  • "השתנה בטבע היא טקס דתי שבו אנו מבטיחים לאדמה לשוב אליה בשלמותנו ביום מן הימים."
  • "מי שמוסר את עצמו לידי הזולת כמו חייל הנופל בשבי, עליו להשליך תחילה כל נשק מידיו, וכשאין בידיו שום אמצעי הגנה מפני מכה, אין מפלט מן השאלה; מתי תנחת עליו המכה?"
  • "טומאש הגיע למסקנה: לשכב עם אישה ולישון עם אישה הן שתי תשוקות לא רק שונות אלא כמעט מנוגדות זו לזו. אהבה לאישה אינה מתבטאת בתשוקה מינית (תשוקה זו נוגעת לנשים רבות). אלא בתשוקה לשינה משותפת (תשוקה זו מתייחסת לאישה אחת ויחידה)."
  • "טוב אנושי של ממש, על רוח החופש הטהורה הגלומה בו, יכול לבוא על ביטויו רק בשעה שהוא מכוון אל המנושלים מכוח. המבחן המוסרי האמיתי של האנושות, מבחנה היסודי ביותר (הטבוע בנו כה עמוק עד שהוא נעלם מעינינו) הוא ביחסה כלפי אלה הנתונים בידיה לשבט ולחסד: בעלי-החיים. ודווקא כאן נכשל האדם כישלון יסודי, כישלון בסיסי כל כך, שכל שאר הכישלונות נובעים ממנו."
  • "הקיטש הוא מחיצה מתקפלת המסתירה את המוות."
  • "החושך טהור, זך ונעדר תמונות וחזיונות. החושך הוא ללא קץ, ללא גבולות. החושך הוא האין סוף שכל אחד מאיתנו נושא בחובו."
  • "סבינה הייתה מעדיפה לחיות בעולם כמו שהוא עם העוני והתורים האין סופיים, מאשר לחיות בעולם של אידיוטים מחייכים. האידיוטים המחייכים זקוקים לקיטש על מנת לפשט את מורכבותו הבלתי אפשרית של העולם."
  • "במקום בו שולטת תנועה פוליטית אחת ויחידה ובידה כל הכוח, אנחנו מצויים מיד בממלכת הקיטש הטוטליטארי."
  • "כאשר מדבר הלב, לא נאה שהשכל יסתור אותו. בממלכת הקיטש שולטת רודנות הלב. הקיטש מעלה בעינינו שתי דמעות, בזו אחר זו, הדמעה הראשונה אומרת: 'איזה יופי, ילדים רצים על הדשא!' הדמעה השנייה אומרת: 'איזה יופי, כמה נחמד להתרגש, עם כל האנושות, למראה ילדים רצים על הדשא!' רק הדמעה השנייה הופכת את הקיטש לקיטש. אחוות האדם על כדור הארץ יכולה להיבנות רק על הקיטש."

אלמוות (1990)[עריכה]

  • "דבר אינו כה חסר תועלת כמו לנסות להוכיח משהו לטיפשים."
  • "בדידות: היעדר נעים של מבטים."
  • "כוחו של עיתונאי איננו מבוסס על זכותו לשאול שאלות, אלא על יכולתו לנפח את התשובות."
  • "האהבה גורמת לאשליה שאנו מכירים את מי שאנו אוהבים."
  • "ערכו של מקרה שווה לדרגת אי הסתברותו."
  • "סקרי דעת הקהל הפכו למציאות העליונה, או אם לומר זאת אחרת: הם הפכו לאמת עצמה."

ההנאה שבאטיות (1993)[עריכה]

  • "דבר אינו מעליב יותר מאשר חוסר יכולת למצוא תשובה הולמת ללעג קטלני."
  • "קיים קשר חשאי בין האיטיות והזיכרון, בין המהירות והשיכחה. נחשוב על מצב שגרתי מאין כמוהו: אדם צועד ברחוב. לפתע פתאום הוא רוצה להיזכר בדבר מה, אך הזיכרון חומק ממנו. באותו רגע, הוא אוטומטית מאט את צעדו. לעומת זאת, מישהו שמנסה לשכוח אירוע מצער שחווה לא כבר יגביר שלא מדעת את קצב ההליכה שלו, כאילו ביקש להתרחק במהירות ממה שעדיין נמצא קרוב מדי בזמן. במתמטיקה הקיומית מופיע הניסיון הזה בצורת שתי משוואות פשוטות: דרגת האיטיות עומדת ביחס ישר לעוצמת הזיכרון; דרגת המהירות עומדת ביחס ישר לעוצמת השיכחה."

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מילן קונדרה