זן ואמנות אחזקת האופנוע

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זן ואמנות אחזקת האופנוע (באנגלית: Zen and the Art of Motorcycle Maintenance) הוא ספר מסע פילוסופי שנכתב על ידי רוברט מ. פירסיג ופורסם בשנת 1974.


  • "אנו רוצים להעביר טוב את הזמן, אך שמים אנו את הדגש ב'טוב' ולא ב'זמן', ובשנותך כך את הדגש, משתנה הגישה כולה."
  • "אדם אינו יכול להיות מודע לכך שהוא רואה עץ אלא אחרי שראה אותו – ובין רגע הראייה ורגע המודעות מוכרח להיות רווח זמן."
  • "הממשות היא תמיד רגע הראייה שלפני הפעלת האינטלקט. אין כל ממשות אחרת."
  • "הם טעו בכך שחשבו שאישיות היא סוג מסוים של רכוש, כמו חליפה שמישהו לובש. אולם מה קיים מלבד האישיות?"
  • "על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתרה. האמת שעל טבעך העצמי להכתיב לך את הקצב. אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה, האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על הדברים, מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. מעלה זה – יש לו קצוות משוננים, סלע זה – אוחז בהר בצורה רופפת. אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. חיים הנחיים רק למען מטרה עתידה, הם חיים רדודים. צלעות ההר הן המזינות את החיים, ולא פסגתו. עליהן מתרחשת צמיחה של דברים, אולם כמובן, בלא הפסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כלשהן. הפסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות וכך ממשיכים אנו הלאה. דרך ארוכה לפנינו... אין מה למהר... פשוט צעד אחר צעד."
  • "בנסיעה על אופנוע רואה אתה דברים בצורה שונה לגמרי משניתן לראותם בכל דרך אחרת. כשאתה במכונית, מצוי אתה כל הזמן בתוך תא, ומאחר שאתה מורגל בכך, אינך תופס שמה שרואה אתה מבעד לשמשה אינו אלא עוד ממראותיה של הטלוויזיה. אתה צופה פסיבי, בעוד הכול נע מולך בחדגוניות, כשהוא נתון במסגרת. בנסיעה על אופנוע נעלמת המסגרת. אתה נמצא במגע הדוק עם הכול. אתה בתוך המתרחש, ולא עוד צופה בו בלבד; ותחושת הנוכחות היא מהממת."
  • "אם אינך מחובבי הצעקות, אינך קושר שיחות ממושכות בעת נסיעה על אופנוע. במקום זאת מקדיש אתה את הזמן לקליטת דברים ולהרהור עליהם. אתה מהרהר על מראות וקולות, על גון מזג האוויר ועל דברים העולים בזיכרון, על כלי הרכב שלך ועל הנוף הכפרי שאתה נמצא בו; אתה חושב על הדברים ממושכות, מתוך פנאי רב, בלי להיחפז ובלי להרגיש שאתה מאבד מזמנך."
  • "אנו כה ממהרים רוב הזמן, עד כי אף פעם אין לנו הזדמנויות רבות לשוחח. התוצאה היא סוג של רדידות אין־סופית הנמשכת מיום אל משנהו, איזו חדגוניות המותירה את האדם תוהה כעבור שנים מה עלה לו לזמן, ומסבה לו צער על כי הכול חלף."
  • "'מה חדש?' היא שאלה נצחית מעניינת ומרחיבת אופקים, אך אם רק היא הנשאלת, התוצאה היא מצעד אין סופי של פרטי יום־יום ואופנה, שהם סחופת המחר. במקום זאת חפץ אני להתעניין בשאלה 'מהו הטוב ביותר?', שאלה החותכת לעומק ולא לרוחב, שאלה שהתשובות לה מסוגלות להניע את הסחופת במורד הזרם."
  • בודהא, האלוהות, שוכן בנוחות לא פחותה במעגליו של מחשב ספרתי או בגלגלי השיניים של ממסרת האופנוע מבפסגת הר או בעלי כותרתו של פרח. לחשוב אחרת פירושו להשפיל את הבודהא – ובכך משפיל אתה את עצמך."
  • "מהירות כשלעצמה היא גישה מרעילה האופיינית למאה העשרים. כשרצונך לזרז משהו, פירושו שהדבר כבר לא אכפת לך, וכי רצונך לעבור ולעסוק בדברים אחרים."
  • "אם אינך יודע לשמור על הגבול, מוצא אתה את עצמך לפתע כועס, בלי לדעת מדוע."
  • "כאשר החשיבה האנליטית – הסכין – פועלת לניתוח החוויה, משהו תמיד נרצח תוך כדי. דבר זה מובן היטב, לפחות בתחום האמנות. בזיכרון עולה חווייתו של מארק טוויין, שאחרי שהשתלט על הידיעה האנליסטית הנדרשת כדי לנווט בנהר המיסורי, גילה שהנהר איבד את חינו. משהו באמת תמיד נרצח; אולם מה שהאמנות מרגישה בו פחות – משהו תמיד גם נוצר; ובמקום להתרכז רק במה שקיפד את חייו, יש חשיבות גם לראות את מה שנוצר, ולהבין את התהליך כמעין המשכיות של מוות ולידה, המשכיות שכשלעצמה אינה טובה, אף לא רעה, אלא פשוט הוׂוָה."
  • "תעלומה; אתה תמיד מוקף בשכמותן. אולם אם תנסה לפתור את כולן, לא תסיים לעולם את תיקון רכבך."
  • "בארץ הגבהים של הרוח על האדם להיות מכוונן לאוויר הדליל של אי הוודאות ולגודלן הכביר של השאלות הנשאלות, וכן לתשובות המוצעות לשאלות אלה."
  • "יש לי בבית חוברת־הוראות היכולה לפתוח אופקים לשכלול הכתיבה הטכנית. היא מתחילה במילים אלה: 'מלאכת ההרכבה של אופניים יפניים מחייבת שלוות נפש רבה'."
  • "מה שלקוי בטכנולוגיה הוא שאין היא מחוברת די צורכה עם עניינים שברוח ושבלב. וכך עושה היא, לגמרי באקראי, דברים שיש בהם משום אטימות וכיעור – ונשנאת משום כך."
  • "סבור אני שהמטאפיזיקה היא דבר טוב, אם יש בה כדי לשפר את חיי היום־יום; ולא, מוטב לשכוח ממנה."
  • "שלוות נפש אינה עניין שולי בעבודה טכנית; היא עיקרה של עבודה זו. מה שמחולל אותה היא עבודה טובה, ומה שמערער אותה היא עבודה גרועה."
  • "האופנוע האמיתי שאתה עובד עליו הוא אתה בעצמך. המכונה, שדומה כי היא 'מחוץ לך', והאישיות הנמצאת 'בפנימיותך', אינם שני דברים נפרדים; יחדיו הם צומחים לקראת ה'איכות', ויחדיו הם מתרחקים ממנה."
  • "אין קץ למבחנים, כמובן. סבל ופגעים עלולים תמיד לקרות כל עוד חיים אנשים, אך יש בי הרגשה עכשיו, שלא הייתה בי קודם לכן – ואין זו הרגשה שטחית, אלא כזו המחלחלת לעומק: ניצחנו! עכשיו יהא טוב יותר; דברים כאלה אפשר לחוש."

נאמר עליו[עריכה]

  • "[בספר] מנסה פירסיג ליישב בין מה שהוא מכנה חשיבה 'קלאסית' – כלומר גישה רציונלית, מדעית ואינסטרומנטלית, השואפת לנתח את הבעיה ולפרק אותה למרכיביה, לבין חשיבה 'רומנטית' – אינטואיטיבית, רגשית ואמנותית, המעדיפה להתפעל מיופיים של הדברים במקום לנתח אותם." ~ אהוד פירר