חופן של ערפל

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
עטיפת הספר

חופן של ערפל הוא רומן מאת סמי מיכאל על החיים בבגדאד בסוף שנות הארבעים. הספר יצא לאור ב־1979.


  • "מהיום והלאה אנו בני חורין. הלב פתוח והלשון כציפור דרור."
  • בדידות סגרה עליו והעייפות כמעט הכריעה אותו. קולו של המנהיג כמו נשמע ממרחקים."
  • "הבריות לא חזו סערות, וכשהתחוללו הסערות סביבם השתדלו ככל יכולתם להתעלם מהן."
  • "אתם דוחסים את העם היהודי לקליפת אגוז ומפליגים עימו אל ים סוער."
  • "אני יוצא מעיראק סופית. לכל החיים. עד מותי לא אראה את החידקל. אעמוד ברחוב זר, בעיר זרה, ואצרח ואיש לא ישמע אותי. זה קורה בחלומות. אני כבר מתגעגע לכול ואני עדיין פה."

נאמר עליו[עריכה]

  • "כמו כל ספריו של סמי מיכאל הספר כתוב בשפה ציורית ומגרה, באהבת אדם שכמוה אין לאף אחד אחר, כיוון שאינה עיוורת, אלא נובעת דווקא מתוך הכרה והבנה עמוקה של נפש האדם וחולשותיו." ~ שילה פרבר