סמי מיכאל

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"אני כותב לאדם שבתוכי. אני כותב לעצמי."

סָמי מיכאל (נולד ב־15 באוגוסט 1926) הוא סופר ישראלי.

אמרותיו[עריכה]

ספרות[עריכה]

  • "היצירה שלי אוניברסלית. אני לא כותב לישראלים או לחיפאים. אני כותב לאדם שבתוכי. אני כותב לעצמי."
  • "אני אוהב כתיבה של נשים, וגם בכתיבה שלי – תמיד נשים מככבות. אני עושה זאת באהבה ומתוך הערכה, אני תמיד מתעניין בשונה."
  • "מעולם לא נפרדתי מחיפה, כפי שמעולם לא נפרדתי מבגדד. שתי הערים האלו מזינות את היצירה שלי."
  • "הכתיבה היא סוג מלוטש, מאוזן, שקול וכבוש של המונולוג שבפיהם של המדברים עם עצמם בקול."
  • "בכולנו קיים הרצון להשאיר על פני החול הנודד של החיים עקבות אישיים בני־קיימא... רבים משאירים עקבות בצורה של ארמון, המצאה, ממון וירושה מרשימה. אני משאיר מאחורי מילים."

חברה ופוליטיקה[עריכה]

  • "נדהמתי לראות כשהגעתי לישראל שהערבים חיים תחת משטר צבאי וכדי לנסוע מכפר לכפר צריך רישיון. זהו דבר שלא התנסיתי בו בעיראק כיהודי, אפילו לא כשפרצה מלחמת 1948."
  • "מגן הילדים ועד זקנה אנו מזינים את בנינו במטען של שנאה, חשדנות ותיעוב כלפי הזר והשונה ובפרט כלפי הערבים."
  • "מפלס הגזענות ממשיך לעלות כאשר גורמים בכנסת ובממשלה מעודדים את גילוייה, הן על ידי התבטאויות פסולות בציבור ועל ידי חקיקת חוקים דרקונים נגד הדמוקרטיה, השונה והזר, ונגד ארגוני זכויות אדם. מכל מקום, ישראל יכולה להתהדר בתואר המדינה הגזענית ביותר בעולם המפותח."
  • "אנחנו חיים בחברה גזענית. יהודים שונאים ערבים ולהיפך, אשכנזים מתעבים מזרחים, ואלה גומלין באיבה."
  • "יש בחיפה אווירה של פיוס. אם תגיע לוואדי ניסנאס לא תוכל להבחין מיהו יהודי ומיהו ערבי, מיהו נוצרי או מיהו מוסלמי."
  • "הארץ הזו יכולה לאכלס עד 4 מיליון איש. אני מודאג מהתגברות הצפיפות של האוכלוסייה, כי נוכל להגיע במהירות למצב של עולם שלישי, אם לא נזכור מהם משאביה של הארץ."

נושאים אישיים[עריכה]

  • "אני לא אדם של המון, אבל הידידות והקִרבה בין אדם לאדם היא בשבילי ערך עליון."
  • "אני לא טיפוס שנלחם בגיל. זה תהליך רגיל, ואני לא גיבור, אבל אני יודע שיבוא יום וידפקו בדלת, ואני לא אברח. יש לי חיים נעימים, ובמקום לפחד אני נהנה מכל רגע."

מתוך ספריו[עריכה]

  • "כמו ברומנים גרועים, המציאות מציגה לפרקים צער שאינו מעורר הזדהות. חרף החיבה שרחש לידידו, נשאר יוסף שווה נפש לסבלו."
  • "מיום שבא לישראל השתדל להימנע מלשבת על כיסא פנוי בטרם יוודא שאין עליו חזקה. לעומתו, טיבי נמט עלה בהחלטה נחושה אל מולדת שהאנושות וההיסטוריה חבות לו."
  • "הוא חש כלכוד במערבולת מאיימת, בקושי התאפק לא לפרוץ בבכי מצד אחד מחמת מדקרות הכאב החוזרות ונשנות שביתרו את גופו, ומצד אחר מחמת הרעדודים, שהציפו את לבו ולא ידע מה טיבם."
  • "הוא גלש לערנות כלאחר שיט שליו במים רוגעים. רחשי הבית נעמו לאוזניו. בעודו במיטה, בחדר השינה המוסק, חש בקרה שרבצה בחוץ ועדיין לא פג עוקצה עם זריחת החמה."
  • "הם ששו לעצב מחדש את הבית שבו גדלו. באמצעות המחשה והדמיה אדריכלית הם הקימו לתחייה את הבית שהפך עתה לערבוביה של שחיתות עותמנית, כובד ראש בריטי ואקזוטיות יפנית מרעננת."

חופן של ערפל (1979)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – חופן של ערפל
  • "קולו של המנהיג כמו נשמע ממרחקים."
  • "הבריות לא חזו סערות, וכשהתחוללו הסערות סביבם השתדלו ככול יכולתם להתעלם מהם."
  • "אעמוד ברחוב זר, בעיר זרה, ואצרח ואיש לא ישמע אותי. זה קורה בחלומות. אני כבר מתגעגע לכול ואני עדיין פה."

יהלום מן הישימון (2015)[עריכה]

  • "תמיד כשטרחו יחד על מלאכה כלשהי התקרבה אליו כמדומה יותר משנדרש."
  • "השיבה מבט אל הנער הלוטש בה עיניים, ושיגרה אליו חיוך זהיר ונואש כשל מהמר נועז. כמאל הופתע. הוא דימה בנפשו כי חיוכה נשא ריח וקול."
  • "הנערה הזו שהגיעה מעולם שחון ומאויים, עולם גדוש ביזיון, מצוקה וסכנות, מסוגלת לפלס את דרכה בחיוך כובש, מסנוור ואמיתי."
  • "הוא התנתק מעל החצר השופעת התרחשויות ושם פעמיו אל השוק. מוכרי הדגים והבשר נעלו מזמן את דוכניהם, שכּן שעת הבישול בבתים חלפה זה כבר ואך לקוחות מעטים עוד שוטטו להם בין החנויות."

קישורים חיצוניים[עריכה]