חיים סבתו

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים סבתו, 2017

חיים סבתו (נולד בתשי"ב, 1952) הוא רב, סופר ישראלי, זוכה פרס ספיר.

תיאום כוונות (1999)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – תיאום כוונות (ספר)
  • "ואיך שמעתי את גידי המט"ק צועק: תותחן, אש! ואני משיב: אבל אין לי תיאום כוונות! והמט"ק צועק: תותחן, אש! אש! אתה שומע? לא חשוב לאן, יורים עלינו... הטנק נפגע... לקפוץ!"
  • "אני יושב בתא תותחן ויודע מי יושב בכל טנק שנפגע. אבל עכשיו אנחנו לא חושבים עליהם. גם לא על עצמנו. עכשיו אנחנו רק מחפשים מטרות ויורים. אנחנו במלחמה. אני אוסף את כל הכוחות ומרכז אותם בכוונת, מתאמץ שאף מחשבה לא תפרוץ לה החוצה."
  • "אמת, פעמים שעושה הקדוש ברוך הוא חנינה עם מי שאינו ראוי ומאיר לו את פניו. ואותה חנינה ואותה הארת פנים עומדת היא לנגדו כל ימיו ולא מרפה ממנו."

בואי הרוח (2007)[עריכה]

  • "הכול צריך שיתברר מעצמו."
  • "אותם ימים היה הר הרצל קֵרח, לא עץ ולא בית. בחורף היו רוחות קרות מנשבות ממערב מכיוון עין־כרם, וגשם זלעפות הצליף על פנַי בכוח כל הזמן. הייתי מתכרבל בעצמי כדי להתחמם."
  • "מזמן לא ראיתי אותו שמח ככה. כל־כך שמחתי, לא חשבתי אותה שעה שאין לי יריעה על הכתפיים, ולא פסי קישוט על המכנסיים, וגם אין לי אקדח. לא היה אכפת לי בכלל. אני מחופש. מחופש לקאבוי. מי יִשווה לי."
  • "על השולחן ראיתי ספר בכריכה לבנה וכתוב עליו באותיות יפות בצבע יין: אור זרוע. חשבתי, מיהו ישר־לב זה שקרא לספרו אור זרוע, מן הפסוק שסבא היה קורא בקול מחריד לבבות בליל יום הכיפורים לפני כל נדרי, כשבית הכנסת מלא עוטפי טליתות העונים אחריו 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה'."

בשפריר חביון (2014)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – בשפריר חביון
  • "צריך לקום ולעשות מעשה. בוודאי כבודו שואל, מניין הכוח? אל ישאל. גם אני אינני יודע. אם מן הייאוש, אם מן האומץ."
  • "כבר שנתיים אני בארץ ישראל, ועדיין עולה חדש. לא ידעתי אז שעוד שנים הרבה אהיה עולה חדש. אולי תמיד אהיה עולה חדש, כל ימי."
  • "תלשתי מן הפנקס דף, וכתבתי מה שאני מרגיש, ועוד כתבתי שם: לכשיבוא יום ואשכח, אקרא בפתק זה."
  • "וצועקים בערבוביה בכמה שפות על האחות חיה, שהנה כבר שעות הם בתור, והכול כאן בארץ בפרוטקציה, ולמה הדוקטור מאחר תמיד, ומתי כבר יעברו לשיכון."

על כתיבתו[עריכה]

  • "מבין הסופרים העבריים אין ספק שעגנון השפיע עליי. הוא עצום. אני לעומתו כננס מול ענק. לא חיקיתי את הלשון שלו. רק השתמשתי באותה שיטה שהוא השתמש בלשון. זה הבדל גדול. חיקוי אי אפשר לקרוא. אבל עגנון פוגע בנשמתי. אצלו הגורל הוא מרכיב מרכזי. הגורל רודף את האדם כל חייו ואין אפשרות לשנותו. העולם שלי הוא עולם תמים. אני אוהב את התמימות." ~ (מקור)
  • "כתבתי שני ספרים. אחד (אמת מארץ תצמח) כולו דמיון וחושבים שכולו מציאות והשני (תיאום כוונות) שכולו מציאות וחושבים שכולו דמיון." ~ (מקור)
  • "הכול בו אמיתי פרט לקישוטים אומנותיים." ~ על ספרו "בואי הרוח" (מקור)
  • "הספר נולד מתוך זיכרון בן חמישים שנה שהתפרץ. אני לא יושב ליד השולחן במטרה לכתוב סיפור, כל מיני מראות שאני רואה לא נותנים לי מנוח ויום אחד פורצים כמעט בכוח, בכפייה. כשאני מתחיל את הסיפור אני לא יודע לאן יתגלגל, מה אכתוב ומה לא אכתוב." ~ על ספרו "בואי הרוח" (מקור)
  • "אני מתייחס לכתיבה שלי כמו עמידה לפני ה', כמו לתפילה. אם אני לא מרגיש שאני עומד לפני ה', אני לא כותב." ~ (מקור)
  • "אני לא חושב על הקוראים בכלל, זאת האמת. זה נשמע מוזר, אבל הכתיבה נעשית מתוכי. אני מנסה להגיע לעומק הכי עמוק שלי, להסיר את המחיצות והחציצות ולכתוב." ~ (מקור)
  • "החוויה המרכזית שאני מחפש בחיים היא העמידה לפני ה'. היו לי כמה כאלה במלחמת יום כיפור, וכמה מהן בהזדמנויות אחרות. הרגע שבו אתה עומד לפני ה', מתחנן לו, מאמין בו, מודה לו – אלו רגעים נפלאים. כל השאר זו תפאורה. בכל ספר יש כמה פסקאות, או פרק כזה." ~ (מקור)
  • "זה ההבדל בין עיניו של סופר לעיניו של עיתונאי. כששני אלו רואים סערה בים, העיתונאי רואה את הסערה בים, והסופר רואה את הפחד, העצבות, הדאגה, האופטימיות, האמונה והתקווה. הסופר רואה בעיניו את מה שבפנים. זו רגישות והתבוננות אחרת, שבסופו של דבר מביאה את האמת יותר מאשר הדברים הריאליים." ~ מקור ראשון, דיוקן, 23 בספטמבר 2011
  • "כל הספרים שלי משקפים אותי. בכל כתיבת הספרים לא התכוונתי לשדר מסר חינוכי או אחר, אלא להביע את רגשותיי בלבד. מה שהרגשתי – כתבתי. כשהתחלתי את הסיפור, לא ידעתי איך הוא יתפתח." ~ מקור ראשון, דיוקן, 23 בספטמבר 2011
  • "אני כותב בסגנון של דמיון מעורב עם מציאות... זה לא דמיון מארץ אחרת. הבנייה של האירוע היא אמיתית, ויותר מזה אני לא יכול להגיד." ~ מקור ראשון, דיוקן, 23 בספטמבר 2011

על עצמו[עריכה]

  • "אני כותב כמו שאני חי, כמו שאני מתפלל, כמו שאני מלמד. התלמידים מכירים אותי באותו האופן. אני לא חי בשני עולמות. זה לא שפתאום מתגלה עולם פנימי בו אני איש אחר. להיפך, העבודה החינוכית שלי לא חיצונית לעולם הפנימי." (מקור)
  • "אני לא מקבל את החלוקה של חרדים ולא חרדים. זה לא מתאים לאופי שלי. תורה היא תורה ואדם הוא אדם... הטיעונים שלהם לא היו טיעונים של מה בכך. יש פה השקפת עולם, שלא נראית לך ולא מקובלת עליך. אבל אני לא דוחה אותה בשום פנים ואופן. יש לה משקל ויש לה טיעון ויש לה מחשבה." (מקור)
  • "כשמבקשים ממני לדבר על אהבת תורה אני לא יכול. מה אני יכול להסביר כאן. התורה כל כך מלאה, כל כך עשירה, כל כך מגוונת. מלאה כל טוב. מדברת אל הנשמה, מדריכה את הגוף, מדברת אל ההיגיון. אז איך אפשר לא לאהוב אותה?" (מקור)
  • "מי שמבין שכל רגע בחייו עליו לנצל כדי לעלות במדרגות בעבודת ה' – אין זה משנה באיזה מקום הוא נמצא – תמיד יזכה להתקדם."
  • "המלחמה מאוד חיזקה את האמונה שלי. כל החיים התפללתי, אבל אף פעם לא התפללתי כמו שהתפללתי במלחמה ואחריה. גיליתי תפילה אחרת לגמרי. פעם חשבתי שבתפילת נעילה לפחות אני מגיע לאיזה שיא. כשבמלחמה צעקתי לה', חשתי שזה בא מנקודה פנימית, בלי שום חציצה. ראינו פתאום איך כל הלבוש שאתה עוטף את עצמך מתפרק, ובוקעת מתוכך קריאה. הרגשתי שאני באמת מאמין בה' וההרגשה הזו העניקה לי שמחה עצומה בתוך הכאב הנורא. כאב שמי שלא היה שם לא יבין. כאב שחותך אותך כתער." (מקור)