חמסין וציפורים משוגעות

חמסין וציפורים משוגעות הוא רומן מאת גבריאלה אביגור-רותם שיצא לאור ב־2001.

"אותו הנוף, כמעט."
"הלילה הייתי שוב בסוכה של תקווה."
"את חיה רחוק מאד ממך."
"אני מאמינה רק במזג האוויר. ובאהבה, כמובן."
"אני מגירה בין אצבעותיי את הימים כמו היו אריג לא־משוער בספר מתורגם."
"מה עושות הציפורים בגשם. מה הן יכולות לעשות? מסתתרות, כנראה."
"הימים מתקצרים, האור משתנה, גם הציפורים מתחלפות."
"החיים עוברים, נכון, אני מסכימה, אבל לא כל כך מהר."
"הוא התסיס והרגיז אותי ועורר בי התרגשות וצער, ואני חשבתי שזאת אהבה."
"לא ידעתי אם הוא לוחש מפני שהוא רוצה להעיר אותי בעדינות כדי שאראה, או לא להעיר אותי כדי שלא אראה."
"משאירה מאחורי כמו קליפת ביצה כל מה שסגר ובלם והאמין שאני כזאת ולא כזאת."
"הזיכרון: לפעמים מתחבא כמו גיד של דשא רץ מתחת לאדמה ולפעמים כמו צינור קבור בקיר, מגרגר, נוהם, מוציא החוצה אצבע כפופה של ברז שבתוכה חושך ומעבר לה מה רק מחכה שניתן לו לצאת לאור."

נאמר עליו

"ספר ישראלי מאד במראותיו, בצליליו, בריחותיו, באווירתו, במתחיו ובעיקר בעברית הנשמעת בו." ~ אבנר הולצמן
"עוצמת הכישרון הטמונה בו סוחפת את הקורא ומעניקה לו תחושה שנוצר כאן משהו אחר, מיוחד, שונה מהרגיל ומהמוכר." ~ גרשון שקד