"אין לנו אלא את עצימת העיניים כדי להישען עליה בטרם יציפו אותנו החיים הגדושים בעצמם.”
"מתמתח, נוהר לדרכו על כפות קטיפה שקטות, מסב ראשו לרגע, נועץ בך עיניים של איזמרגד צלול, קורא לך ללכת בעקבותיו אל תוך הלא ידוע, אל היתברר בהמשך."
"נושם את האוויר שבין המילים, נקרש אל תוך האותיות, קורם צורות ורווחים, מתגלגל להיות דברים ועצים ודיבורים, וכבר אין רואים את הצורות המשחירות על פני הצג הצחור אלא שומעים את הקולות, את הדוברים המלינים."
"ככל שמישהו קרוב יותר לשנתון שלי יש סיכוי גבוה יותר שיבין על מה אני מדברת."
"אני מבקשת שתסדרי לי פרוטקציה למות תוך כדי שינה כי הכי נורא זה לא המוות, אלא הפחד ממנו, הידיעה שהנה הוא הוא."
"לא מוכנה לוותר על קולות הטפיחה הרכים של הגשם על העלים שאינני שומעת אם הזכוכית חוצצת ביני לבין החוץ, לא מוכנה לוותר על הרטט הנרגש של העלווה הכהה, על ניחוח האדמה הנרטבת."
"כשאני כותבת, אני ממש נכנסת לתוך הדמויות וחיה את חייהן בדמיוני."
"אינני מושפעת מהנוף הנשקף מחלון חדר העבודה שלי, כי אינני רואה אותו. גם לא את חדר העבודה. אני במקום אחר, עם הדמויות."
"אני עומדת מול האבן ושותקת ואומרת לעצמי, ‘הם לא שם’. אני מרגישה שאם יש בהם משהו אז הוא בי, בתוכי, בחינוך, בציפיות, באכזבות, אבל לא באבנים.” ~ על מות הוריה
"ביררתי את המחירים והחלטתי שמספיק לי סיור ב־Google Earth ביחד עם דמיוני הפרוע ועם סרטי הטבע שאני מכורה להם בטלוויזיה. אני את המסעות שלי עושה על המחשב ומהכורסה, מתוך הבית שאין לי צורך לעזוב." ~ על נסיעות לחוץ לארץ
