לדלג לתוכן

עד שתדעי לכתוב אהבה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
עטיפת הספר

עד שתדעי לכתוב אהבה הוא רומן מאת גבריאלה אביגור-רותם שיצא לאור ב־2023.


  • זמן עובר כל הזמן, גם כשלא שמים אליו לב."
  • "הילדים ציירו אדמה בחום ושמיים בצבע כחול מכנסיים, אבל האדמה הייתה כמעט לבנה והשמיים כמעט לבנים והאור לבן ודליל כמו חצי־חלב."
  • "היא נושמת את אור הבוקר עד קצות האצבעות, עוצמת עיניים ופוקחת עיניים לראות שהיום כבר פתוח לרוחב ואף אחד עוד לא הופיע כדי להגיד לה מה כן ומה לא."
  • "עוצמת עיניים כדי לטעום את הריח, כי אם רואים פחות מרגישים יותר. אבל רק ריח לא משביע."
  • "וכל מה שהיה בביקור ההוא מתרחק ומתקטן כמו כביש שרואים כשמסתכלים לאחור מהארגז של הטנדר."
  • " 'בשם כל ילדי בית־הילדים מהקיבוץ ומהחוץ אני מברכת אותך, ראש־הממשלה הראשון במולדתנו ההיסטֶרית,' רק במילה האחרונה היא טעתה קצת וכולם צחקו, גם הבן-גוריון הזה צחק ושאל אותה בקול צרוד של זקנים אם היא נולדה במולדתנו ההיסטרית."
  • "אתמול היא עוד הייתה עצובה בגלל כל מה שהיה, אבל היום היא כבר הריחה לחם."
  • ירח עוד עושה לה לפעמים פרצוף חמוץ ואז היא עוצמת עיניים ואומרת לעצמה, אני־לא־רואה־אותך ואתה־לא־רואה־אותי."

נאמר עליו[עריכה]

  • "מועבר כולו דרך תודעתה ושפתה של ראשונה – ילדה סקרנית, חוקרת ובלתי מתעייפת. את הגיגיה מלאי הדמיון היא מתווכת בשפה גבוהה משולבת שגיאות וביטויים מקוריים." ~ יעקב גולדברג