כל סיפור הוא חתול פתאום

כל סיפור הוא חתול פתאום הוא רומן מאת גבריאלה אביגור-רותם שיצא לאור ב־2013.

"לתרגל את עצמי לחיות את האי־היות."
"הזמן נוסע לכיוון אחד, אין פניות פרסה."
"תמיד רואה את האור בתחתית הבור."
"ממה עשויה אהבה? ממחוות קטנות, עדינות, מלטפות."
"תראו אותה, המלך בחר בה, היא נסיכה."
"אין לנו אלא את עצימת העיניים כדי להישען עליה בטרם יציפו אותנו החיים הגדושים בעצמם."
"כל סיפור הוא חתול פתאום, מתמחש יש־מאין, מתמתח, נוהר לדרכו על כפות קטיפה שקטות, מסב ראש לרגע, נועץ בך עיניים של אזמרגד צלול, קורא לך ללכת בעקבותיו אל תוך הלא־ידוע, אל היִתְבּרר בהמשך, כי לכל סיפור יש תשע נשמות, כמו לחתול הבית ולחתול האשפתות."
"מתמתח, נוהר לדרכו על כפות קטיפה שקטות, מסב ראשו לרגע, נועץ בך עיניים של איזמרגד צלול, קורא לך ללכת בעקבותיו אל תוך הלא ידוע, אל היתברר בהמשך."
"אמא אמרה שאין דבר כזה, חברה טובה, נשים תמיד עושות מלחמה אחת עם השנייה. מי שאומרת שהיא חברה טובה שלך, תיזהרי ממנה, היא רוצה לגנוב את הבעל שלך – הטלנובלות השפיעו עליה יותר מכל הספרים שקראה בנעוריה."
"נושם את האוויר שבין המילים, נקרש אל תוך האותיות, קורם צורות ורווחים, מתגלגל להיות דברים ועצים ודיבורים, וכבר אין רואים את הצורות המשחירות על פני הצג הצחור אלא שומעים את הקולות, את הדוברים המלינים."
"הגוף הוא רק הקנקן והנפש היא מה שמפיח חיים בקנקן, החלק החושב, המרגיש, היודע."
"הנשמה נמצאת על קו התפר בין הרוח לבשר."
"הנפש היא רק אחד מתוצרי הגוף, כמו הדם או הזיעה, היא עשוייה מכימיה, פיזיקה וחשמל. כשהגוף מת, מסיימת גם הנפש את תפקידה, אבל הנשמה משתחררת עם המוות מכלאה."
"והגוף עצמו הולך ופוחת, אבל הנפש – אוהו – הנפש ממשיכה להבהב בו כאש בפתיליה, הנפש רוצה, מתאווה, רעבה, מתגעגעת, שוקקת לקחת חלק בחיים הממשיכים בלעדיה."
"אוריאנה מאמינה שהמוות הוא סוף פסוק, אנחנו לא נשארים כאן ולא באף מקום אחר, אנחנו הולכים ומשאירים אחרינו את הדור הבא."
"הנשמה שלנו היא אנרגיה המפיחה חיים בגוף, וכשהגוף מת היא משתחררת ומצטרפת למאגר האנרגטי של היקום."

נאמר עליו

"הבטחה שהרומן הזה מגשים אותה בכישרון נדיר, שרק כותבים מעטים התברכו בו בסיפורת העברית בדור הזה – הכישרון לכתוב במשיכות מכחול רחבות ובוטחות עלילה רבת־דמיון ובעלת ערך המבררת את חידת הקיום: מה קורה לנו אחרי המוות?" ~ יוסף אורן