חרדתו של המלך סלומון

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חרדתו של המלך סלומון (בצרפתית: L'Angoisse du roi Salomon) הוא ספר מאת רומן גארי אשר יצא לאור תחת שם העט אמיל אז'אר ב־1979.

מתוך הספר[עריכה]

  • "כשלגמרי מבינים אחד את השני, אין עוד מה להגיד."
  • "במקום לחייך יהיה לך הרבה יותר קל להיות מאושר."
  • צרפת, בשביל להיות הוגן, צריכים להרביץ רק לצרפתים."
  • "יותר עצוב לכבות משהו אחרי שבער סתם."
  • "עדיף־למות־מלהיות־מאושר זו מדיניות לא מוצלחת."
  • "אני משוגע על מִילונִים. זה המקום היחיד בעולם שבו הכול מוסבר ואתה מוצא שלוות נפש. שם הם לגמרי בטוחים בהכול. אתה מחפש אלוהים ואתה מוצא אותו עם דוגמאות מסייעות, כדי לסלק כל ספק."
  • "אני לא יכול לתקן את העולם, זה גדול עליי, אז אני משפץ פה ושם... תיקונים ושיפוצים. זה כל מה שאני עושה. תיקונים ושיפוצים."
  • "וזאת חרדה, החרדה של המלך סלומון, החרדה של ההוא שלא נמצא כאן ונותן לנו להתפגר ואף פעם לא בא לעזור לאף אחד."
  • "זה חוסר אונים את יודעת, חוסר אונים אמיתי – כשאתה לא מסוגל אתה לא מסוגל, מקצה עולם ועד קצהו, עם קולות החרדה מכל הכיוונים."
  • "אתה לא תוכל להבין זאת. אתה איבדת את כל משפחתך בקמבודיה. יש לך על מי לחשוב. אבל אני מעולם לא איבדתי אף אחד. אין לי אף אחד, אפילו לא איזה בן־דוד, בין ששת מיליוני היהודים שהשמידו הגרמנים. אפילו הורי לא נהרגו, הם מתו בלא עת, בכל הכבוד, לפני היטלר. אני בן שמונים וארבע ואין לי את מי לבכות. בדידות נוראה היא לאבד אדם אהוב, אך מי שלא איבד אף אחד, הבדידות שלו נוראה עוד יותר."
  • "צ'אק הפליץ וטונג זינק מהמיטה, רץ לפתוח את החלון והתחיל לצרוח. הטיפוס הזה לא יפסיק להפתיע אותי. אחרי כל מה שהוא ראה בקמבודיה הוא עוד מסוגל להתרגז בגלל נאד."
  • "בעצם, הכול מסתכם בעודף מידע על עצמנו. לפנים יכולנו להתעלם זה מזה. יכולת להיאחז באשליות שלך. אבל היום, בגלל אמצעי התקשורת, הטרנזיסטור ובעיקר הטלוויזיה, העולם נעשה גלוי יותר מדי. המהפכה הגדולה של התקופה המודרנית היא ההתגלות הפתאומית והמסנוורת של העולם. במשך שלושים השנים האחרונות למדנו על עצמנו יותר משלמדנו באלפי שנים, וזה טראומטי. כשאתה גומר לשנן לעצמך, זה לא אני אשם, אלא הנאצים, אלא הקמבודים, אלא... אני לא יודע מי, אתה מבין שמדובר בנו. תמיד ובכל מקום אנו. ומכאן רגשי האשמה."
  • "צ'אק, שעוד לא הכרנו אותו כאן, מפני שיש תור, אומר, שאדון סלומון לא עושה את זה מטוב לב אלא בעיקר בשביל ללמד את אלוהים לקח, לבייש אותו ולהחזיר אותו למוטב."
  • "הוא גם טען, שהבוס של מע"ן סובל מההשפעות של החרדה שלו, שהוא מנסה למשוך אליו את תשומת הלב של אלוהים – דבר נפוץ אצל היהודים הטובים – כדי שאולי יקבל בתמורה עוד כמה שנים טובות. צ׳אק אומר שהיהודים שעוד מאמינים עומדים עם אלוהים בקשר אישי כמו בין חברים, ולפעמים מתווכחים עם אלוהים ואפילו רבים איתו בקול רם ומנסים לעשות איתו עסקים על בסיס של תן וקח – אני נותן לאחרים בלי חשבון ואתה נותן לי בריאות ואריכות ימים ואחר כך משהו עוד טוב יותר. לך תדע."
  • "כן, כולם זוכרים את האנשים המפורסמים ואף אחד לא מתעניין באלה שהיו לא־כלום, אבל אהבו, קיוו וסבלו. אלה שברגע שנולדו קיבלו בהכנעה את הקונפקציה המשותפת לכולנו ונשאו אותה בהכנעה על גבם עד התחנה הסופית. ואפילו הביטוי הזה, 'אלה שהיו לא־כלום' הוא מתועב, נכון ובלתי נסבל, אני דוחה אותו, בכל האמצעים הצנועים שברשותי."
  • "עד שלא תתפוס שהוא עומד בקשר אישי עם אדוני שלו לא תבין את הזקן. הם משוחחים, הם צועקים זה על זה. זה נורא תנכי אצלו. הנוצרים, ביחסים שלהם עם אלוהים, אף פעם לא יגיעו לצעקות, היהודים כן. הם עושים לו סקנדלים משפחתיים."
  • "צ'אק טוען שהמלך סלומון עוסק בהחלפה ובמילוי מקום, מפני שבעל הבית איננו והוא מתנקם בו וממלא את מקומו, ועל ידי זה רומז לו רמז עבה על היעדרו."
  • "לפי דעתו האדון סלומון נהיה ממלא־מקום בשביל ללמד לקח את אלוהים ולבייש אותו. האדון סלומון חושב שאלוהים צריך לטפל בכל מיני עניינים שהוא לא מטפל בהם, ומכיוון שאדון סלומון הוא בעל אמצעים, הוא ממלא את מקומו. וכשיראה אלוהים שאיזה אדון זקן אחד מרעיף חסדים במקומו הוא אולי ייעלב מאוד, יתחיל להתעניין ויוכיח שהוא יכול לעשות הרבה יותר ממלך הקונפקציה, האדון סלומון רובינשטיין, אסק..."
  • "זה טבעי, לא? לדעת מה מחפשים, זה כבר כמעט כמו למצוא..."
  • "והזמן הוא מנוול לא קטן, הוא פושט לך את העור כשאתה עוד בחיים, כמו אלה שהורגים את הגורים של כלבי הים."
  • "אתה תמיד זקוק למישהו יותר קטן ממך, ז'אנו."
  • "זה ממש גועלי לבחור איזו אישה בשביל לא לאהוב אותה רק מפני שיש נשים צעירות ויפות. גם ככה יש אי צדק ולא צריך להוסיף. זה לא היה עניין אישי ביני לבין מדמואזל קורה, צ'אק, אלא ביני לבין האי צדק. שוב פעם קפצתי והתנדבתי."
  • "אני יודע שכולם מתים מאהבה, מפני שזה הדבר הכי חסר, אבל אני הפסקתי למות והתחלתי לחיות."
  • אני חושב שהדבר הכי טוב שהשאירו ההשמדות ליהודים זה ההומור. בתור חובב קולנוע אני משוכנע שהקולנוע היה מפסיד הרבה אילו לא נאלצו היהודים לצחוק."
  • "זה מקלט בטוח, הצחוק."
  • "היו שם על יד שולחן אחד שלוש זונות, אחת מהן אנטילית, ואני התיישבתי על ידן כמו ילד קטן שתמיד טוב לו כשאמא אתו. אני לא אומר את זה בשביל ללכלך את אמי, שלא הייתה זונה בכלל ושהייתה בוחרת. אני דווקא חושב שהזונות הן אימהיות כי הן תמיד מוכנות לנחם אותך, כמו הכנסייה."
  • "חשבתי ללכת להעיר את צ'אק ולהרביץ לו כמה מכות בריאות, כי ככה יהיה לפחות איזה דבר שהוא לא מבין. אני פותח את הדלת, מדליק את האור, הוא ישן לו שינה מתוקה, אני ניגש אליו, מעיף אותו מהמיטה ומכניס לו שתי סטירות. הוא מופתע והוא צורח: מה זה, מה אתך, מה עשיתי לך? ואני מתפקע מצחוק. ואומר לו: קדימה, תנסה להבין, ואני שורק לי עם ידיים בכיסים. הוא חטף בפרצוף בלי לדעת למה, הוא המום לגמרי, שואל, חוקר, מנסה להבין, והנה הוא אנציקלופדיה חיה – 'החוכמה הכוללת'. ורק מהמחשבה על זה נעשה לי טוב על הלב."
  • "אף פעם עוד לא ראיתי איש שכל כך החליט לא למות כמוהו."

נאמר עליו[עריכה]

  • "הספר האחרון שכתב גארי כאמיל אז'אר, והוא זיקוק נפלא, רענן לנצח, של הפילוסופיה חמת־הלב שלו."[1] ~ מאשה צור-גלוזמן

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]