רומן גארי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלט רחוב על שמו של רומן גארי בפריז

רומן גארי (בצרפתית: Romain Gary)‏ (8 במאי 1914 - 2 בדצמבר 1980), סופר צרפתי ממוצא יהודי.

כללי[עריכה]

  • "הצורך לדמיין מייצג תמיד ילד המסרב לגדול."
  • "לחיות זו משאלה שהאהבה בלבד יכולה להיעתר לה."
  • "בעלי זכויות היתר הם אלה שיכלו או ידעו לבחור את מטענם."
  • "אין כל סיכוי לאהבה ללא דמיון."
  • "אם קיים דבר בלתי נסלח, זה לא לסלוח."
  • "אהבת מולדת זה לאהוב את אנשינו. לאומנות זה לשנוא את זולתנו."
  • "ביתה האמיתי של האהבה הוא תמיד מקום מסתור."
  • "האנושיות כבר איננה אגדה. היא כבר בדותא."
  • "כשאנו מזדקנים אנו מתעוררים כל בוקר עם הרגשה כי ההסקה המרכזית אינה פועלת."
  • "שנת ישרים. אני מאמין כי הרעים ישנים טוב יותר מפני שלא אכפת להם."
  • "אני יודע כי החיים שווים את הכאב הכרוך בהם, וכי האושר ניתן להשגה. די לנו למצוא נושא מעמיק, ולהקדיש למה שאנו אוהבים את כל ישותנו עד כדי שיכחה עצמית."

חינוך אירופי (1945)[עריכה]

  • "בו ברגע שנודע לאנשי-מחתרת כי בנותיהם, אחיותיהם, רעיותיהם וארוסותיהם נמסרו לסיפוק יצריהם של החיילים הגרמניים, היו יוצאים - חרף מאמציהם הנואשים של מנהיגיהם לעצור בהם - ממסתור היערות וחשים לעזרת נשותיהם, וזה בדיוק הדבר שפילל לו הצורר. לא נותר לחיילים אתא לעשן בנחת סיגריה מעבר למקלעים, ולהמתין עד אשר אנשים אלה, שבינתם נסתתרה-למחצה מחמת הייאוש, יבואו לתקוף, מסתערים היישר מול הכוונת, במקום המדויק שם הכול מוכן ומזומן לקבל את פניהם. התוכנית הניבה תוצאות טובות בכל מקום, אך עם הפולנים, שרגש הכבוד הגברי שלהם ער במיוחד, הצלחתה היתה פחות או יותר מובטחת מראש."
  • "עם הגרמנים, זה קל ופשוט. אם את רוצה להשיג מהם משהו, אם את רוצה להרשים אותם, את צריכה להגיד להם: 'מלוכלך'. לכלוך זה דבר שהם לא מסוגלים לסבול. תודות למלת-קסם זו, את מוציאה מהם כל מה שאת רוצה."
  • "אנשים מורעבים ומותשים חיו צנופים בלב היער. "פרטיזנים", כינו אותם בערים; "ירוקים", קראו להם בכפרים. זה כבר לא לחמו עוד אנשים אלה אלא ברעב, בקור ובייאוש. שאלת ההישרדות היתה דאגתם האחת והיחידה. הם חיו חיי דלדול בקבוצות קטנות של שישה ושבעה אנשים, בתוך מקומות סתר כרויים באדמה ומוצפנים מתחת לסבכי שיחים, וכמוהם כחיות נרדפות עד חורמה. קשה היה להשיג מזון. לעיתים בלתי אפשרי. רק ה"ירוקים" אשר להם קרובים או חברים באזור הצליחו להזין את עצמם; האחרים מתו ברעב, או פשוט יצאו ממחסה היער בשביל ליהרג."
  • "שום דבר בעל חשיבות אינו מת."
  • "האישה הצעירה הניחה תקליט על הגראמופון. "פולונז של שופן," אמרה. במשך יותר משעה האזינו הפרטיזנים, שאחדים מהם הלכו ברגל עזרה קילומטרים בשביל לבוא הנה, לצליל הזה, למיטב שבאדם, כמו בשביל להתעודד - במשך יותר משעה היו אנשים עייפים, פצועים, מורעבים ונרדפים מקדשים בדרך זו את אמונתם, ומשליכים את יהבם על הדר ששום כיעור, שום פשע לא יוכלו להשחיתו. לעולם לא ישכח יאנק את המעמד: הפנים הגבריות הקשוחות, הגראמופון הזעיר בתוך שקע באדמה החשופה, התת-מקלעים והרובים על הברכיים, האשה הצעירה שעצמה את עיניה, הסטודנט בעל הקסקית הלבנה והמבט הלוהט שהחזיק את ידה: הזרות, התקווה, המוסיקה, האינסוף."
  • "בני אדם מספרים זה לזה מעשיות נאות, ואחר כך נהרגים למענן - הם משווים בנפשם שבכך יתממש המיתוס."
  • "שמו של הספר 'חינוך אירופי'. טאדק הוא שהציע לי לקרוא לו כך. הוא, כמובן, שיווה לכך משמעות אירונית... לדידו, 'חינוך אירופי' אלה הפצצות, מעשי הטבח, בני-הערובה המוצאים להורג, בני-האדם הנאלצים לחיות בתוך חורים באדמה, כמו חיות... אבל אני נענה לאתגר. הם יכולים להגיד לי כאוות-נפשם שהחירות, ההדר, הכבוד שבהיותך אדם, שכל אלה, בקיצור, זה רק סיפורי סבתא, סתם סיפורי אגדה שאנשים נהרגים למענם. האמת היא שיש בהיסטוריה רגעים, רגעים כמו זה שאנחנו חווים אותו, שבהם כל מה שמונע את האדם מלהיתקף ייאוש, כל מה שמאפשר לו להמשיך להאמין ולהמשיך לחיות, זקוק למחסה, למקום מסתור. מחסה זה הוא לעיתים פשוט שיר, פזמון, נעימה, ספר. אני משתוקק לכך שספרי יהיה לאחד ממקלטים אלה, וכאשר יפתחו אותו, אחרי המלחמה, כשהכול יהיה מאחורינו, ימצאו בו בני-האדם את כל אשר להם שמור ללא פגע - שידעו שהצליחו לכפות עלינו לחיות כמו חיות, אבל לא יכלו לכפות עלינו ייאוש. אין אמנות נואשת - הייאוש אינו אלא חוסר כשרון."
  • "אז תהיתי בלבי: איך יכול העם הגרמני להשלים עם דברים אלה? מדוע אינו מתמרד? מדוע מסכין הוא עם תפקיד התליין? הרי אין ספק שמצפונים גרמניים, דאובים ופגועים ביסוד האנושי הבסיסי ביותר שלהם, מתמרדים ומסרבים לציית? מתי נבחין כבר בסימניו של מרי זה? ובכן, בתוך כך בא אלינו, ליער, חייל גרמני צעיר. הוא ערק. הוא בא להצטרף אלינו, להתייצב לימיננו, בכנות ובעוז. לא היה כל ספק בעניין: הוא היה נפש טהורה. הוא לא היה מבני "עם האדונים": הוא היה בן-אדם ותו לא. הוא נשמע לקריאת היסוד האנושי ביותר שבקרבו ותו לא, ותלש מעליו את תווית החייל הגרמני. אבל אנחנו, רק בזה, בתווית, היו עינינו ממוקדות. כולנו ידענו שהוא נפש טהורה. כאשר פוגשים בטוהר, חשים בו. הבחור היה אחד משלנו. אך נותרה בעינה התווית... ובכן, הוצאנו אותו להורג. מפני שהוא נשא על גבו אותה תווית: גרמני. מפני שלנו היתה תווית שונה: פולנים. ומפני שהשנאה שכנה בלבבותינו... אחד מאתנו אמר לו, בתור הסבר, או התנצלות, איני יודע: 'זה מאוחר מדי.' אבל הוא טעה. זה לא היה מאוחר מדי, אלא מוקדם מדי..."
  • "מאז ומתמיד היו לאירופה האוניברסיטאות הטובות ביותר והיפות ביותר בעולם. שם באו לאוויר העולם רעיונותינו היפים ביותר, אלה שהעניקו את השראתן לגדולות שביצירות: מושגי החופש, הכבוד האנושי, האחווה. האוניברסיטאות של אירופה היו ערש הציוויליזציה. אך קיים עוד חינוך אירופי, זה שאנו מקבלים כיום: כיתות-היורים, השעבוד, העינויים, האונס - הריסת כל מה שעושה את החיים יפים. זו שעת המחשכים."
  • "הבורגנים דומים בכל מקום. בפריז כמו בברלין וכמו בווארשה. ריחם אותו ריח בכל הארצות שבעולם!"
  • "יהודי, בזמנים טרופים אלה, אינו הורג את עצמו. הוא הורג, או נהרג. אלא אם כן הוא מין יהודי זעיר-בורגני לעילא..."
  • "בכל ארץ אירופאית, האנשים הבשלים והמנוסים חושבים כמוני, שעה שבניהם נורים למוות למען התענוג שבכתיבת 'תחי החירות' על כותליהם של בתי-השימוש. בכל אחת מארצות אלה, האנשים הזקנים מגוננים על גזעם. הם מיטיבים לדעת. מה שחשוב באמת, זה הבשר והדם, הזיעה והחיק האמהי, ולא איזה דגל, או גבול, או ממשלה. אל תשכח: פגרים אינם שרים את ההמנון."
  • "אתה חושב שזה ייגמר באחד הימים? 'אינני יודע. אבי אמר שזה תלוי בקרב.' איזה קרב? 'קרב סטאלינגראד. כולם מדברים על הקרב הזה. אפילו הגרמנים, בווילנה. כולם מדברים עליו.' האם הוא עוד נמשך? 'ביום ובלילה.' ומה הם יעשו, ידידינו, לאחר שינצחו בקרב? 'הם יעשו עולם חדש.'"
  • "משנאה לא נגמלים, כמו מאהבה."
  • "אני יודע מהי שנאה. הגרמנים לימדו אותי לשנוא. למדתי שנאה מאובדן הורי, מייסורי הרעב והקור, מן החיים מתחת לאדמה ומכך שאני יודע שאם יפגוש אותי גרמני בדרכו, הוא לא יציע לי להתחלק אתו במזונו, הוא לא יפנה לי מקום לצדו על יד מדורה, וכל מה שיהיה לו בשבילי, זה כדור בראש. כי לגרמנים יש כדור לכל דבר - כדור בשביל החזה וכדור בשביל התקווה, כדור בשביל היופי וכדור בשביל האהבה... אני שונא אותם!"
  • "'כשיהיו לנו ילדים, נלמד אותם לאהוב, לא לשנוא.' נלמד אותם גם לשנוא. נלמד אותם לשנוא את הכיעור, את החמדנות, את הכוח, את הפאשיזם... 'מה זה בכלל, פאשיזם?' אינני יודע בדיוק. זו מין דרך לשנוא."
  • "יהודי לא אוהב להתפלל לבדו. הוא מפחד להישאר לבדו עם אלוהיו."
  • "היהודים התפללו: לחש ארוך ובלתי נקטע, שנעימתו אינה משתנה, לא עולה ולא יורדת, והנה לפתע היתה יפחה ממושכת פורצת מאחד החזות, יבבה ארוכה, חצייה מושרת, חצייה מדוברת, אנחה שהיא כמעין שאלה נואשת, שנגזר עליה לעד שלא לזכות בתשובה. או-אז היו שאר המאמינים מרימים את קולם, ומשמיעים אף הם את השאלה המרה, את היפחה הרוטטת, ושוב היו הקולות גוועים למלמול חדגוני."
  • "הוא אחז בכינור. ניצב באמצע המרתף המסריח, לבוש סמרטוטים מזוהמים, טיהר הילד היהודי שהוריו נטבחו בגטו את העולם ואת בני-האדם, טיהר את אלוהים. הוא ניגן. פניו שוב לא היו מכוערות, גופו המסורבל בתנועותיו שוב לא עורר גיחוך, ובידו הקטנה היתה הקשת למטה-קסמים. הוא ניגן, ראשו מופשל לאחור כדרך מנצחים, ושפתיו פשוקות קמעא בחיוך של ניצחון... העולם נחלץ מן התוהו ובוהו. הוא לבש צורה זכה ותאומה. בראשית מתה השנאה, ועם התצלילים ברחו הרעב, הבוז והכיעור, כמוהם כרימות של חושך שהאור מסנוורן ומחסלן. בכל הלבבות התקיים חומה של האהבה. כל הידיים היו מושטות, כל החזות נזקפו באחווה... מדי פעם חדל הילד לנגן, והעיף ביאנק מבט של ניצחון."
  • "בני-האדם לעולם אינם נלחמים למען רעיון, אלא פשוט נגד בני-אדם אחרים, וכי כוחו של החייל אינו נובע מזעמו אלא מאדישותו, וכי שרידיהן של תרבויות היו ויהיו תמיד עיי-חורבות..."
  • "שונא את החורף. שונא את השלג. במזג-אוויר שכזה, אתה באמת נוטה להאמין שהאדמה לא יועדה לבני-האדם, ושבטעות אנחנו כאן."
  • "הגיהנום לבן!... אין בו להבות אש, רק שלג-עד. נפשות החוטאים מכפרות על חטאיהן בתוך מרחץ של קרח. ולשטן יש זקן לבן, הוא מדבר רוסית ודומה לסנטה-קלאוס..."
  • "ביער משמיע הזאב את זעקתו, ובאחת נראה הלילה אפל עוד יותר, והקור נדמה עז יותר, והסטודנט קארמינקל אינו יודע עוד אם זה השלג שמקפיא את לבו, או שמא זעקתו הנואשת של הזאב, שכמו מכריזה מראש את ודאותו של הכישלון, את הבלותו של כל מאמץ, את חורבנה ההכרחי של כל תקווה אנושית."
  • "השלג, המשאב החשוב ביותר של רוסיה, והוא משווה לארץ זו את צביונה הלאומי. הוא שמכסה אותה ומגונן על כל שאר משאביה... השלג הוא שמגונן על הנפט ועל הברזל שלה, על הזהב ועל הפחם שלה ועל אדמתה השחורה, הקרקע הדשנה ביותר בעולם. השלב, זה מאות בשנים, הודף לאחור את הפולשים המסתערים לכבוש את אוצרותיה, וכורך את גוויותיהם בזרועותיו הלבנות."
  • "... ובנחת מוסיף גם השלג לרדת. בנחת, בדומייה אינסופית וכמו דתית, הוא ממלא את תפקידו ההיסטורי. הוא קובר בקפידה את הכובשים, עושה את שלו בשלווה ובאדישות. ללא להט, ללא חיפזון מיותר... פתותים עבים, קלים וחסרי-רחמים. השלג. השלג הטוב."
  • "מלחמה לא מנהלים לפי החשק..."
  • "העם הוא ששחרר את סטאלינגראד. העם, אתה מבין? לעם צריך להודות! בני נסוג חודשים על גבי חודשים. הוא רשם על המפה חצים ועיגולים: זה כל מה שעשה. ואז, יום אחד, אמר לעצמו: 'המעגל הזה יהיה המעגל האחרון. ברור?' שאל  את העם. והעם השיב: 'ברור.' למי צריך להודות? לזה ששרטט את המעגל על המפה, או למי שהשקה את האדמה בדמו?"
  • "אתה אוהב את הרוסים, אתה? 'אני אוהב את כל העמים', אמר דובראנסקי, 'אבל אינני אוהב אף לא אומה אחת. אני פאטריוט, אבל אינני לאומני.' מה ההבדל? 'הפאטריוטיזם זה אהבת יקיריך. הלאומנות, זו שנאת-הזולת. הרוסים האמריקאנים וכיוצא באלה... אחווה רחבת-ידיים מתגבשת והולכת בעולם - לפחות זה יצמח לנו מן הגרמנים...'"
  • "מי הם שנהנים מן המלחמה? לא מי שיוצאים להילחם: אלה נהרגים, ואם הם שבים, הו מוצאים את בתיהם הרוסים. לא, נהנים מן המלחמה אלה שנשארים. אנשים דומים לשמידט הזה, שלוקח ממך את אשתך הצעירה שעה שאתה רחוק..."
  • "יש לנו באירופה הקאתדראלות הישנות ביותר, האוניברסיטאות העתיקות והנודעות ביותר, הספריות הגדולות ביותר, ושם זוכים לחינוך המעולה ביותר - טוענים שמכל רחבי-העולם באים לאירופה לרכוש דעת. אך בסופו של דבר, מה שאותו חינוך אירופי מפורסם מלמד אותך, זה כיצד למצוא את האומץ ונימוקים טובים, בעלי תוקף, נקיים למשעי, בשביל להרוג אדם שלא עשה לך שום דבר רע..."
  • "קשה להתגונן בפני הזיכרונות..."
  • "החירות היא בתם של היערות. לשם היא שבה תמיד למצוא מסתור כשהכול בכי-רע."
  • "העצים כולם כאן: הם אינם מתים בנקל. אלה שהיו צעירים גדלו כמוהו; יאנק מכיר כל אשוח, כל שיח; הקמטים שעל הקליפות הקשות הם פניהם של חברים שזקנו. הנה עץ האלון הגדול, ענפיו האבהיים וגזעו אדיר-הכוח שמתבגר מבוהל נהג לבוא להתרפק עליו. הם הוא, גם הוא לא השתנה, והענפים ממלמלים אותן מילים בשפת האלונים. אך יאנק שוב אינו צעיר דיו להבין את הדברים. אין ספק שגם לעצי האלון יש אגדות גבורה, שירים יפים, מעשיות-סבתא, סיפורים רוויי תקווה והבטחות זהובות, וכאשר הם נגדעים, אפשר שגם הם מאמינים שהם מתים למען עניין בן-אלמוות וצודק, ובנפלם הם מהרהרים על איזה יער מאושר ללא-סייג, שיקום ביום מן הימים במקום שבו נפלו."
  • "אלמלא היה קיים לב האדם, לא היה ייאוש עלי-אדמות."
  • "יש רוחות-רפאים שאפילו אור-היום אינו יכול לגרשם..."
  • "הדמעות אינן מניסות את רוחות-הרפאים, אלא קוראות להן דווקא."
  • "על האדמה, טורים ארוכים של נמלים מדשדשות בין חלוקי-האבן. מיליוני נמלים זעירות ועסוקות, וכל אחת מהן מאמינה בגדלות משימתה, בחשיבות העילאית של אניץ-העשב שהיא גוררת בעמל כה רב... סגן-משנה טווארדובסקי מוציא מכיסו את הספר הקטן ומניחו על האדמה, בנתיב הנמלים. אך יש צורך במכשול רציני פי כמה בשביל להטות את הנמלים מדרכן הקדומה. הן מטפסות מעליו וחופזות להן לדרכן, אדישות וממהרות, על המלים הרשומות על הנייר באותיות שחורות גדולות: חינוך אירופי. הן גוררות בעיקשות את אניציהן המגוחכים. דרוש מכשול גדול פי כמה מספר בשביל להטות אותן מדרכן, דרך שמיליונים רבים אחרים של נמלים הלכו בהן לפניהן, שעוד מיליונים רבים אחרים של נמלים היתווה. כמה אלפי שנים הן כבר עמלות כך, וכמה עוד אלפי שנים ייאלץ להוסיף ולעמול הגזע המגוחך, הטראגי והבלתי-נלאה? כמה עוד קאתדראלות הן תבנינה בשביל לסגוד לאלוהים שנתן להן מותניים שבריריות כל-כך ומשא כה כבד? מה הטעם להיאבק ולהתפלל, לקוות ולהאמין? העולם שסובלים ומתים בו בני-האדם אינו שונה מזה שסובלות ומתות בו הנמלים: עולם אכזר ובלתי-מובן, שהדבר היחיד הנחשב בו הוא לשאת רחוק יותר ויותר תמיד אותו אניץ-קש אבסורדי, אותו גזיז-תבן, רחוק יותר ויותר, בזיעת אפיך ודמעות דמך, רחוק יותר ויותר! ובלי לעצור מעולם כדי לפוש ובלי לשאול מדוע..."

שורשי השמים (1956)[עריכה]

  • "עליכם להבין שבסתר לבם משוכנעים אנשים אלה, שקולוניאליזם שאינו מוליד תנועת מרי ואינו מביא עמו שפיכות דמים והרג – הוא קולוניאליזם שלא עלה יפה. ובמובן מסוים אולי הצדק איתם."
  • "עוד לא נמצא אדם שהצליח ליישב את הסתירה הטמונה בעצם השאיפה להגן על אידאל אנושי – בסיועם ובחברתם של בני האדם."
  • "'מישהו חייב להמציא זריקה מיוחדת', רטן בכעס. 'או גלולה. ביום מן הימים ודאי יגלו משהו מעין זה. מאז ומתמיד האמנתי בקידמה; אין לי ספק שבבוא העת יוציאו למכירה גלולות של אנושיות. כל בוקר נבלע גלולה אחת עם כוס מים לפני העבודה. מיד נהיה הומאניים ונוכל אפילו לעסוק בפוליטיקה'."
  • "הרעיון בדבר 'יופיו' של הפיל, 'אצילותו' של הפיל, יכול לעלות רק בדעתו של אדם שבע.... ואולם, בעיניו של האדם האפריקני לא היה לפיל יופי אחר ממשקל הבשר שעל עצמותיו."
  • "המהפכן האפריקני שחור העור לא היה שונה שוני מהותי ממהפכנים אחרים שחרתו על דגלם את המילים 'חופש', 'צדק', 'קדמה' ואחר כך קטלו, דיכאו ועינו, בשמה של המטרה הנאצלת והומאנית, כל מה שהיה חופשי וחי."

הבטחה עם שחר (1960)[עריכה]

  • "לאט-לאט למדתי לאבד את מכנסי בפומבי בלי להתרגש כלל. זה שייך לחינוכו של כל אדם בעל רצון טוב. זה זמן רב שאיני ירא עוד את הלעג. היום אני יודע שאי אפשר לשים בן אדם ללעג."
  • "עם אהבת אם, החיים מבטיחים לך משחר ילדותך הבטחה שאין הם מקיימים לעולם."
  • "לא טוב להיות מאוהב בגיל כה צעיר, כה מוקדם. זה מקנה לך הרגלים רעים. אתה סבור שיש לזה קיום נצחי. ואתה מאמין שהאהבה קיימת בכול ואפשר לשוב ולמצאה."
  • "איני אומר שצריך לעצור את האמהות מלאהוב את ילדיהן. אך הייתי מציע שיהיה לאמהות עוד מישהו לאהבו. אפשר שלו היה לאמי מאהב לא הייתי מבלה את חיי במיתת צימאון על יד כל מקור מים."
  • "הומור הוא הצהרת כבוד, הכרזת עליונותו של האדם."
  • "חיבקתי אותה וחשבתי על כל הקרבות שאנהל למענה, על ההבטחה שהבטחתי בשחר חיי לגמול לה על הקרבתה ולחזור ביום מן הימים הביתה כמנצח בעולם זה, אשר משחר ילדותי היטבתי להכיר את עוצמתו ואכזריותו."
  • "ידעתי שאמי התאכזבה מאוד מהיעדר הכישרון המוזיקלי, משום שמעולם לא דיברה על כך בפני. תופעה זו אצל אמי, שבדרך כלל היתה חסרת טקט, העידה על צער נסתר ועמוק."
  • "לאחר שהתלבטתי רבות בין ציור, תיאטרון, שירה וריקוד בחרתי יום אחד בספרות, שנראתה לי כמקלט אחרון עלי אדמות לכל אלה שאינם יודעים היכן להניח את עצמם."
  • "מאז השלמתי עם הרעיון לכתוב ספרים במקום לצעוק."
  • "ברור שזו תמימות, להאמין בגיל ארבעים וחמש בנבואת הלב של אמי. מכל מקום איני יכול שלא להשתדל. למענה. אמנם לא הצלחתי לתקן את העולם, להעביר ממנו את הכסילות והרשע, להחזיר לבריות רגש של כבוד וצדק, אבל לפחות ניצחתי פעם אחת בתחרות פינג פונג שהתקיימה בניס בשנת 1932; ובקר-בוקר אני מבצע שתים עשרה כפיפות, בשכיבה. עדיין לא כדאי להתייאש."

ריקודו של ג'ינג'יס כהן (1967)[עריכה]

  • "“יש מתים שאינם מתים אף פעם. ככל שתהרגם יותר, יותר הם יהיו קיימים” ~ עמוד 26
  • "לפעמים נדמה לי שחיוכה של המונה ליזה הוא ונדליזם טהור." ~ ג'ינג'יס כהן, עמוד 38
  • "התרבות היא מצב שבו אמהות הנושאות את ילדיהן בזרועותיהן פטורות מלחפור לעצמן קבר בטרם יירו!" ~ עמוד 62
  • "ההבדל בין הגרמנים, יורשי תרבות אדירה ועתיקת יומין, לבין הסימבה הפראים בקונגו הוא שהסימבה אכלו את קורבנותיהם, ואילו הגרמנים הפכו אותם לסבון. הצורך הזה בניקיון, זוהי תרבות" ~ עמוד 63
  • "ראיתם את התמונות מבוכנוואלד עם ערימות של גופות עירומות? איזו פורנוגרפיה! ומה עם הצניעות, תגידו, מה? אסור לצלם תמונות כאלה, וגרוע עוד יותר לפרסם אותן. כל התמונות הגסות והמגרות האלו בסופו של דבר מזיקות יותר מעצם המעשה. הרצח ההמוני אכן היה פשע נגד היהודים, אך פרסום התמונות הוא פשע נגד האנושות. טובתו של המין האנושי חייבת להשתיק את כל העניין…” ~ עמוד 94
  • "איזה חיים הם אלה – להיות נדון לשכון כאסיר בנשמתו של התליין שלך, בתוך התת מודע שלו, שנוא כל הזמן. קשה אפילו לקרוא למקום הזה תת מודע. אלו חיים בזבל – הקירות הסוגרים עליך מלאים בסיסמאות נאציות, צלבי קרס וגרפיטי אנטישמיים” ~ עמוד 105
  • "התייפחותם המתמשכת של כינורות הסתיו" ~ מפי משורר יידי, עמוד 106
  • "הפשעים האיומים ביותר הופכים למכרות של אבנים יקרות, לרעיונות נשגבים, למעיינות של השראה ויופי, כל זוועה חדשה מדרבנת שוב את היכולת היצירתית שלנו" ~ עמוד 110
  • "בשום תירוץ, ובשום מצב, אסור לי להתבונן באנושות יותר מדי קרוב, ולא בתשומת לב רבה מידי" רבי צור, עמוד 111
  • "אומר לך משהו, ושישאר בינינו בסודיות גמורה: אלוהים אינו גבר.ששש." ~ ג׳ינג׳יס כהן, עמוד 114
  • "זה לא יכול להיות אלוהים, זה ודאי אדם, ואלה מסוגלים לכל דבר. לאן נפלתי שוב" ~ ג'ינג'יס כהן, עמוד 117
  • "הטבע, אם ידוע לכם הדבר ואם לא, הטבע חיי מתקווה. הוא מצפין בחיקו ציפייה גדולה מאוד כן, הטבע גם לו יש חלומות. רוחו לא נופלת. הוא מקווה שיבוא יום,ליתר דיוק שיחזרו ימיו של גן עדן, גן עדן כמו שהיה בראשיתו. בעניין הזה הוא מסתמך מאוד על האדם, כוונתי לומר, על היעלמותו"
  • “במוחי עולה הרעיון המבעית שזהו עוד רנסנס של הבריאה ושבקרוב כל מה שיישאר מפשעי המאה הזאת הוא יצירות אומנות גדולות, מקור של גאווה עצומה לגרמניה ולכל האנושות. עם טיפת מזל וכשרון, אפילו שישה מיליון יהודים שמתו בגז יהפכו לתרומה גדולה לתרבות.." ~ עמוד 126
  • "משה, לא די רק להיות עיוור כדי לראות את האנושות כראוי. צריך גם לדעת לדמיין אותה. זה כשרון נדיר, מוישלה, שיש רק ליחידי הסגולה שבינינו. האחרים לא יודעים אלא לעצום את העיניים." ~ עמוד 149
  • "לולא חלם איש על האנושות, האנושות לא הייתה נבראית." ~ עמוד 149
  • "אני שואלת את עצמי אם האהבה האמיתית, הענקית, אינה אלא שני יצורים שאינם נפגשים אף פעם?" ~ עמוד 150
  • "יש לנו שמיעה חדה במיוחד, כל ההיסטוריה שלנו היא תרגיל אחד גדול של הקשבה. באוזניים דבוקות לחומת הגטו חיכינו לשווא להד קלוש של הצלה מתקרבת של עזרה מבחוץ. איש לא בא מעולם, אך שמיעתנו נעשתה, בזכות האימון הזה, חדה מאד. כך נעשינו עם של מוזיקאים.” ~ עמוד 182
  • "אני אוהבת את כל מה שמעפיל אל האינסוף, כל דבר שמצביע על הדרך לשמיים..." ~ עמוד 184

כלב לבן (1970)[עריכה]

  • "אני אחד הדמוקרטים המאמינים כי מטרת הדמוקרטיה היא להעלות כל אדם לדרגת אצילות."
  • "ניסיתי למשול ברוחי בזמן ששוב הסבירו לי ש'אינך יכול להבין, לכם בצרפת אין שבעה־עשר מיליון כושים'. זה נכון: אבל יש לנו חמישים מיליון צרפתים, וגם זה לא כיף גדול."
  • "היהודים הם מטרה מועדפת, ראשית מפני שמחצית החנויות שלהם, ושנית מפני שגם הכושים זקוקים ליהודים, כמו כולם."
  • "מעולם לא נגעתי לא באלכוהול, לא במאריחואנה ולא בל.ס.ד, כי אני מיודד עם עצמי יותר מכדי שאניח שיפרידו ביני לבין חברה כה נעימה באמצעות משקה או סם. אך אני משתכר מתרעומת."  
  • "לא אמרתי דבר. קמתי והלכתי. המנוול הזה חושב אותי ללבן, מסתבר."
  • "הקשב לי היטב, אחי. אני לא מבקש ממך שלא תנשוך שחורים. אני מבקש ממך שלא תנשוך רק שחורים."
  • "מעולם, בכל תסכולי, כל מה שעושה אותי לגבר לא הפנה בפראות כה זועמת וחסרת תוחלת קריאה אל הדבר, שבהיעדר מילה מתועבת יותר אנו מכנים 'גורל': הקרב האבוד הזה, שאפילו להתמודד בו נאסר עלינו."

כל החיים לפניו (1975)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – כל החיים לפניו
  • "ממש אי־אפשר להאמין שמישהו מפחד מאריות כשיש כל־כך הרבה סיבות מוצדקות אחרות לפחד."
  • "לי אין שום כוונה להתחנף לחיים בשביל להיות מאושר."
  • "גם מצב בריאותה לא היה טוב, ואני גם יכול לומר לכם מיד, שהיא היתה אישה שהגיעה לה מעלית."
  • "היא תמיד אמרה שהחלומות נהפכים לסיוטים כשמזדקנים."
  • "אין צורך בסיבות בשביל לפחד, מומו."
  • "החוק הוא דבר שקיים כדי להגן על אנשים שיש להם משהו להגן עליו מפני אחרים."
  • "לי אין שום כוונה להתחנף לחיים בשביל להיות מאושר."
  • "טוב, אז אני יודע שכל החיים לפני, אבל זאת לא סיבה לקבל כבר עכשיו מרה שחורה."
  • "אהיה השוטר והסרסר הגדול ביותר בעולם, ואז איש כבר לא יוכל למצוא זונה זקנה ועזובה שבוכה בקומה השישית בבית בלי מעלית."
  • "חוקי הטבע - אני מחרבן עליהם, גברת לולה. אני יורק עליהם. חוקי הטבע אלה דברים כל כך גועליים, שאפילו צריך לאסור אותם."
  • "זמן רב לא ידעתי שאני ערבי, כי איש לא העליב אותי."
  • "כל השכונה ידעה שבבית החולים, גם אם אתה סובל עינויים קשים, הם מסוגלים להכריח אותך לחיות כל זמן שיש לך עוד בשר ואפשר לתקוע בך מזרק, ולא נותנים לך לגמור. הרפואה צריכה להגיד את המילה האחרונה ולהילחם עד הסוף, כדי למנוע שרצון האלוהים יתממש."
  • "דעתי היא, אם זה מעניין אתכם, שמנקודה מסוימת אפילו היהודים מפסיקים להיות יהודים, מרוב שבכלל חדלו להיות משהו."
  • "היא לא פחדה מאלוהים, אבל אמרה שכבר מאוחר מדי, כי מה שנעשה נעשה, ואין טעם שיבוא לבקש ממנה סליחה."
  • "היא כבר בכלל לא יהודיה ולא שום דבר אחר, אדון חמיל, היא רק אחת שכואב לה הכול."
  • "ראיתי ברור שהיא כבר לא נושמת, אבל לא היה אכפת לי, אהבתי אותה גם בלי שתנשום."
  • "בית־הכיסא היה קטן נורא, וגברת רוזה לא היתה מסוגלת להידחס לתוכו כולה, בגלל המימדים שלה; וזה אפילו קצת משונה לראות כמה מקום יכול לתפוס אדם כל־כך בודד. נדמה לי, שהיא חשה את עצמה בודדה עוד יותר שם בפנים."
  • "גברת רוזה שמרה מתחת למיטתה תמונה גדולה של אדון היטלר, וכשהיתה אומללה וכבר לא ידעה לאיזה קדוש להתפלל, היתה שולפת את התמונה, מסתכלת בה ומרגישה תכף ומיד הקלה, כי, בכל־זאת, היתה לה דאגה רצינית אחת פחות."
  • "אני זוכר היטב את הרגע הזה בחיי, מפני שלא היה כל הבדל בינו ובין האחרים."
  • "כשפרצו את הדלת, כדי לראות מאין זה בא וראו אותי שוכב על־ידה, התחילו לצרוח הצילו, איזו זוועה, אבל קודם לא חשבו לצעוק, כי לחיים אין ריח."

פסבדו (1976)[עריכה]

  • "אל תצחיק אותי. אני בלשן מלידה. אני שומע ומבין אפילו את השקט. זו שפה מפחידה במיוחד והקלה ביותר להבנה. השפות החיות שנבלעו בתהומות השכחה והאדישות ושאיש אינו שומע, הן אלו שמצטלצלות ברהיטות מרבית"
  • "כשדוד מאקוט היה צעיר הוא נהרג במלחמה, אבל אחר כך הוא מצא את דרכו."
  • "היות שלא הבנו זה את זה, הרגשתי שאנחנו עומדים לפתח קשרים אמיצים."
  • "הם נראו לי שונים מאוד ממני, ולכן האמנתי שנגיע להבנה."
  • "אם נצליח להמציא שפה חסרת תקדים ונטולת קשרים זה יהיה סופו של הטירוף שלנו."
  • "ברגע שיש הבנה, יש אי הבנה."
  • "העובדה שאתה קצת תלוש היא בדיוק הצד האנושי בך."
  • "תאכל חרא, משם נולדות יצירות מופת."
  • "לא משנה כמה תנסה, לא תצליח לנשום בלי לאהוב מישהו. אותך או מישהו אחר, זה היינו הך."
  • "אין להם שום דבר משותף איתם, ולכן הם יכולים להתגאות בהם."
  • "התשובות האפשריות היחידות הן השאלות."
  • "המוח. אין ספק שזו טעות של הטבע."
  • "השירים שלי מזויפים כיוון שבלי מחבר לא יכולה להיות אותנטיות."
  • "לא הייתה לי כל סיבה לחוש שלווה, וזה לכשעצמו היה מרגיע."
  • "הלחישה היא אולי הדבר הרועש ביותר בעולם."
  • "את ראשי לא ניסיתי אפילו להציל - הוא ממילא לא שלי."
  • "המילים שונאות בריאות משום שהיא עושה אותן חולות."
  • "אני מודה לחברה של היום שהעדיפה את השיגעון שלי על פני אחרים. עוד רגע אזיל דמעה מרוב הכרת תודה."
  • "אלה לא היו רציחות־עם ומחנות עינויים, זה היה החתלתול."
  • "כל פעם שהרווחתי את לחמי בזיעת אפיים, הלחם הזה עורר בי שאט נפש כה גדול, שהקאתי אותו יחד עם כל בני מעיי."
  • "היה הנשק הגרעיני, אבל זה המכנה המשותף היחיד בין ברית המועצות, ארצות הברית, סין וצרפת, והרי לא יכולתי לכתוב נגד האחווה." ~ עמוד 70
  • "ככל שתהיה כן, ככה יצעקו שאתה מזוייף" ~ עמוד 72
  • "הערים מלאות באנשים שנהרגו ועם זאת הצליחו להסתדר בחיים" ~ עמוד 75
  • "הדרך הטובה ביותר להוכיח שאינך קיים באמת היא להראות את הפרצוף שלך, לרבות אף, פה וכמה משחקי מילים לחיזוק. אין מוצלח מזה כהוכחה לאיין" ~ עמוד 78
  • "אני לא יצירה של טירון. אני יצירה של מאות שנים ושל גנים עתיקים שקיימים בפנים כבר אלפי שנים. אין דבר כזה טירון" ~ עמוד 78
  • "התחלתי לעסוק בהפלות, כיוון שהיתה לי תחושה שככה אני מציל חיי אדם" ~ עמוד 80
  • "לא רציתי שיחשבו שאני א- סוציאלי או איש בעל עקרונות" ~ עמוד 81
  • "אם יש משהו שאני מתעב, זה שקרים. הם הרבה יותר מידי כנים" ~ עמוד 82
  • "שערי סומר על ראשי לעצם המחשבה שאני יושב על כיסא ושאף אחד, אבל אף אחד לא יכול להיות בטוח שכיסא אינו סוכן פסבדו-פסבדו האמון על המזימה המחרידה ביותר עלי אדמות: לשות לכל מה שמקיף אותנו מראה מרגיע, יומיומי ומוכר" ~ עמוד 83
  • "היזהר, המילים היריבות מאזינות לך" ~ עמוד 83
  • "אין רגע נכון לסתום בו את הפה" ~ עמוד 83
  • "דוקטור כריסטיאנסן אמר לי לסתום את הפה ברגע הנכון, אבל אין רגע נכון לסתום בו את הפה." ~ עמוד 83
  • "ככל שניסה לא להיות אדם, כל נהיה אנושי יותר" ~ עמוד 87
  • "ראיתי את המציאות, שהיא מעוררת ההזיות החזקה מכול" ~ עמוד 88
  • "אלה שלא מסוגלים לזהות אנטישמיות וגזענות משום שהם נושמים אותן, ואף אחד הרי לא מודע בנשימה שלו" ~ עמוד 89
  • "מוחמד, המתקרא מומו למען דוברי הצרפתית, עמד ליד היהודי המכונה ישו, זה שסומן כאהבה וכגאולת האנושות במטרה להשמיד את היהודים כעונש על כך שיהודי אחד המציא את התרבות הנוצרית והנוצרים לא סולחים לו בשל כך, לאור המחויבות שהיא מטילה עליהם. זו עובדה קלינית שהנוצרים רוצים להרוג את היהודים מרוב כעס שהם הפכו אום לנוצרים עם כל החובות האלה שהם לא רוצים למלא" ~ עמוד 89
  • "אני חלש ובזכות זה אני עדיין כאן"~ עמוד 90
  • "אין דבר מבהיל יותר מן ההבנה"~ עמוד 94
  • "כשמבינים הכול, תמיד חוטפים התמוטטות עצבים קשה. זה בגלל הצלילות"~ עמוד 95
  • "אני יהודי דוקטור, ומכאן השנאה העצמית והגזענות כלפי עצמי."~ עמוד 98
  • "אין דבר אנושי ומוצהר יותר מישראל, ידידי, אומה הראויה לשמה, ואין הוכחה מוחצת לטבע האנושי יותר מאשר אומה"~ עמוד 100
  • "הייאוש כבר מיצה את עצמו"~ עמוד 101
  • "מסכן שלי, אתה עדיין חושב ששתיים ועוד שתיים הן ארבע. זו טעות. שתיים ועוד שתיים הן מצב פסבדו, שותפות לדבר עברה, הן רק מעמידות פנים שיחד הן ארבע, מחמת איזה סדר עליון. הן מקבלות על עצמן את מראית העין, אבל אנחנו לא חייבים..."~ עמוד 104
  • "סוף סוף יש בצדקה לחרשה שלי, אני שייך לעולם"~ עמוד 116
  • "עדיין נשקף לו עתיד כעם עם עבר"~עמוד 119
  • "סלח לי, אבל יש לך סימני שואה על השרוול"~עמוד 122
  • "התקווה עושה אותה חולה"~עמוד 123
  • "בין החיים למוות מתחולל מאבק של נוסחים ספרותיים"~עמוד 124
  • "הטיפוסים המושלמים הם הטיפוסים הלא מודעים"~עמוד 127
  • "כל החתלתולים מתים מפני שהם גדלים"~עמוד 127
  • "הכיסאות מפחידים אותי במיוחד מפני שהצורה שלהם מרמזת על היעדרות אנושית" ~עמוד 128
  • "יש צעקות שהן כליל היופי"~עמוד 154
  • "הכאן, הוא קריקטורה של מקום אחר"~עמוד 154
  • "אפילו המשוררים מניחים לעצמם למות משתיקה"~עמוד 156
  • "הפנטזיה היא חברתו הטובה של האדם"~עמוד 160
  • "טבחית טובה צריכה לדעת להשתמש בכל דבר, גם באשפה"~עמוד 162
  • "מאחר ששום דבר לא קיים, שום דבר לא חשוב...חוץ מהספרות?"~עמוד 162
  • "יש אנשים שהיו זבלים בחייהם ומושיעי האנושות ביצירותיהם"~עמוד 162
  • "צריך להיזהר במדיניות, כיוון שהיא עוזרת לחיות"~עמוד 163
  • "אלוהים יודע מה הם דחפו לישו באמצעות זריקות האינסולין נגד "נטיות משיחיות""~עמוד 166
  • "כלבים הם מן עם עם תקווה"~עמוד 166
  • "רק יצירות המופת חיות באושר"~עמוד 168
  • "שום דבר תמותי לא יכול להיות אותנטי"~עמוד 168
  • "אני שומר את הכלום לעצמי"~עמוד 169
  • "סליחה שאני צועק, זה בגלל שלא נשאר לי קול"~עמוד 145
  • "לא הכרתי אותו ולכן אני אוהב אותו"~עמוד 144
  • "אני לא רוצה להוסיף ולגבר על כל זה, ולכן אני מדבר על זה"~עמוד 147

לאור אשה (1977)[עריכה]

  • "חייתי על אשה, ואין לי מושג איך אפשר לחיות אחרת."
  • "בקרוב אחדל להיות, אבל אני רוצה להמשיך להיות אשה..."
  • "מעולם לא היה לי ברור במיוחד מה פירוש הביטוי אשה 'נשית מאוד', או גבר 'גברי מאוד', אם אין זה, בעצם, בראש ובראשונה, להיות אדם אהוב."
  • "מה זה בכלל, בעיות הזוג? או שיש בעיות, או שיש זוג, זה הכול."
  • "רציתי לדעת מדוע לנו אין בעיות הזוג, לכל הרוחות!"
  • "איך אפשר להבחין בין נכון ללא נכון, כשמתים מבדידות? פוגשים מישהו. מנסים לשוות לו עניין, ממציאים אותו מאל"ף עד תי"ו, מלבישים אותו במעלות מכף רגל ועד ראש, עוצמים את העיניים בשביל להיטיב לראות אותו. הוא מנסה קצת ליפות את עצמו, וגם את מנסה, ואם הוא יפה ומטומטם מתרשמים שהוא נבון, ואם לדעתו את מטומטמת הוא חושב שהוא נבון, ואם הוא נוכח ששדייך נפולים הוא מייחס לך אישיות, ואם את מתחילה לחוש שהוא סתם מפגר את אומרת לעצמך שצריך לעזור לו, אם הוא חסר השכלה, אז לך יש די והותר השכלה לשניכם, ואם רק את זה הוא רוצה כל הזמן את מספרת לעצמך שהוא מת עליך, ואם זה לא מושך אותו במיוחד את אומרת לעצמך שזה בעצם לא העיקר, ואם הוא קמצן אז זה בגלל שהיתה לו ילדות עשוקה, ואם הוא גס רוח את אומרת אל לבך שהוא טבעי, וכך ממשיכים לעשות כל מאמץ אפשרי בשביל להתכחש למציאות, לוודאות המסנוורת, וזה הדבר שמכונה 'בעיות הזוג' והבעיה בה"א הידיעה של הזוג, זה כאשר שוב אי אפשר לבדות זה את זה, ואז יש צער, טינה, שנאה, מנסים ללקט את הרסיסים ולאחות את הקרעים בגלל הילדים, או פשוט בגלל שבסיכומו של דבר מבכרים את החרא הזה על פני הבדידות."
  • "אהבה היא הנכס היחיד המתרבה ככל שמפזרים אותו יותר. ככל שאתה נותן יותר, נותר לך יותר."  
  • "מאושרים היינו, והדבר מעורר בנו מחויבות כלפי האושר."  
  • "תני הזדמנות לבלתי אפשרי. אין לך מושג עד כמה נמאס לו, לבלתי אפשרי, ועד כמה הוא זקוק לנו." 
  • "רק קצת חסר לי על מנת להית מאולף: קורטוב של ציניות, של אמן כן יהי רצון, שמץ של שפלות, ארשת סטואית, עוד טיפ-טיפה אירוניה. אבל אהבתי אשה כפי שרק אשה יודעת לתת, ולא ידעתי להיכנע."
  • "לא היה ולוא סיכוי קלוש להיחלץ מזה בכוחות עצמי, והסיבה לכך היתה פשוטה עד מאוד: אהבתי יותר מכדי שעוד אוכל לחיות מעצמי. זה היה חוסר אפשרות מוחלט, גופני ממש: כל מה שעשאני גבר מצוי היה באשה." 
  • "אילו היינו מאושרים פחות, אילו לא היינו כה מאושרים שנשכח את האויב, אולי היו תופסים את יאניק בזמן ומצילים אותה. אבל שכחנו שהאושר מוקף תמיד מלתעות פעורות. בתחילה האויב סמוי מן העין, כלל לא מעלים על הדעת את קיומו, ואין הוא מתגלה אלא לאחר שכבר נגס נגיסה הגונה. זה הגועל נפש, הלכלוך האמיתי, שכולו פחדנות רוויה שנאה."
  • "לא הייתי בבחינת רוצח השב אל זירת הפשע: הזירה עצמה היא, פושע זקן מאוד, מרוב שנים שהיא סובבת סביב לשמש." 
  • "אינני בא ואומר לך שאי אפשר לחיות בלי אהבה: אפשר, וזה בעצם הכי מגעיל. איברי הגוף ממשיכים לתפקד ולקיים פעילות פיסיולוגית תקינה, והתעתוע יכול להימשך לאורך זמן, עד הרגע שבו התפקוד חדל והגוויה היא המצב התקני."   
  • "לא בכל האמיתות אפשר לחיות. לעתים מזומנות אין בהן הסקה, ומתים מקור."
  • "זו תהיה הבטחת ההמשכיות, קריאת תיגר על כל מה שרומס אותנו, זו תהיה הכרזת אלמותיות. יהיה עליה לסייע בידך לחלל את קדושתה של הפורענות: זה אלפים בשנים שאנו נוהגים בה, בפורענות, 'יראת כבוד', ובכך די. ביתר הכנעת וביתר קלות אנו מרכינים את ראשנו בפני מי שמתייחס אלינו באדישות ובבארבאריות מוחלטות כל כך. לדידי, זה עניין של גאווה נשית. כמעט עניין של הישרדות. זהו מרי, מין מאבק לשם הכבוד, הסירוב להירמס."  

חרדתו של המלך סלומון (1979)[עריכה]

  • "בצרפת, בשביל להיות הוגן, צריכים להרביץ רק לצרפתים."
  • "יותר עצוב לכבות משהו אחרי שבער סתם."
  • "עדיף־למות־מלהיות־מאושר זו מדיניות לא מוצלחת."
  • "אני לא יכול לתקן את העולם, זה גדול עליי, אז אני משפץ פה ושם... תיקונים ושיפוצים. זה כל מה שאני עושה. תיקונים ושיפוצים."
  • "כשלגמרי מבינים אחד את השני, אין עוד מה להגיד."
  • "במקום לחייך יהיה לך הרבה יותר קל להיות מאושר."
  • "וזאת חרדה, החרדה של המלך סולומון, החרדה של ההוא שלא נמצא כאן ונותן לנו להתפגר ואף פעם לא בא לעזור לאף אחד."
  • "זה חוסר אונים את יודעת, חוסר אונים אמיתי – כשאתה לא מסוגל אתה לא מסוגל, מקצה עולם ועד קצהו, עם קולות החרדה מכל הכיוונים."
  • "אתה לא תוכל להבין זאת. אתה איבדת את כל משפחתך בקאמבודיה. יש לך על מי לחשוב. אבל אני מעולם לא איבדתי אף אחד. אין לי אף אחד, אפילו לא איזה בן־דוד, בין ששת מיליוני היהודים שהשמידו הגרמנים. אפילו הורי לא נהרגו, הם מתו בלא עת, בכל הכבוד, לפני היטלר. אני בן שמונים וארבע ואין לי את מי לבכות. בדידות נוראה היא לאבד אדם אהוב, אך מי שלא איבד אף אחד, הבדידות שלו נוראה עוד יותר."
  • "צ'אק הפליץ וטונג זינק מהמיטה, רץ לפתוח את החלון והתחיל לצרוח. הטיפוס הזה לא יפסיק להפתיע אותי. אחרי כל מה שהוא ראה בקאמבודיה הוא עוד מסוגל להתרגז בגלל נאד."
  • "בעצם, הכל מסתכם בעודף מידע על עצמנו. לפנים יכולנו להתעלם זה מזה. יכולת להיאחז באשליות שלך. אבל היום, בגלל אמצעי התקשורת, הטרנזיסטור ובעיקר הטלוויזיה, העולם נעשה גלוי יותר מדי. המהפכה הגדולה של התקופה המודרנית היא ההתגלות הפתאומית והמסנוורת של העולם. במשך שלושים השנים האחרונות למדנו על עצמנו יותר משלמדנו באלפי שנים, וזה טראומטי. כשאתה גומר לשנן לעצמך, זה לא אני אשם, אלא הנאצים, אלא הקאמבודים, אלא... אני לא יודע מי, אתה מבין שמדובר בנו. תמיד ובכל מקום אנו. ומכאן רגשי האשמה."
  • "צ׳אק, שעוד לא הכרנו אותו כאן, מפני שיש תור, אומר, שאדון סלומון לא עושה את זה מטוב לב אלא בעיקר בשביל ללמד את אלוהים לקח, לבייש אותו ולהחזיר אותו למוטב."
  • "הוא גם טען, שהבוס של מע"ן סובל מההשפעות של החרדה שלו, שהוא מנסה למשוך אליו את תשומת הלב של אלוהים - דבר נפוץ אצל היהודים הטובים - כדי שאולי יקבל בתמורה עוד כמה שנים טובות. צ׳אק אומר שהיהודים שעוד מאמינים עומדים עם אלוהים בקשר אישי כמו בין חברים, ולפעמים מתווכחים עם אלוהים ואפילו רבים איתו בקול רם ומנסים לעשות איתו עסקים על בסיס של תן וקח - אני נותן לאחרים בלי חשבון ואתה נותן לי בריאות ואריכות ימים ואחר כך משהו עוד טוב יותר. לך תדע."
  • "כן, כולם זוכרים את האנשים המפורסמים ואף אחד לא מתעניין באלה שהיו לא-כלום, אבל אהבו, קיוו וסבלו. אלה שברגע שנולדו קיבלו בהכנעה את הקונפקציה המשותפת לכולנו ונשאו אותה בהכנעה על גבם עד התחנה הסופית. ואפילו הביטוי הזה, ׳אלה שהיו לא-כלום׳ הוא מתועב, נכון ובלתי נסבל, אני דוחה אותו, בכל האמצעים הצנועים שברשותי."
  • "עד שלא תתפוס שהוא עומד בקשר אישי עם אדוני שלו לא תבין את הזקן. הם משוחחים, הם צועקים זה על זה. זה נורא תנכי אצלו. הנוצרים, ביחסים שלהם עם אלוהים, אף פעם לא יגיעו לצעקות, היהודים כן. הם עושים לו סקנדלים משפחתיים."
  • "צ׳אק טוען שהמלך סלומון עוסק בהחלפה ובמילוי מקום, מפני שבעל הבית איננו והוא מתנקם בו וממלא את מקומו, ועל ידי זה רומז לו רמז עבה על היעדרו."
  • "לפי דעתו האדון סלומון נהיה ממלא-מקום בשביל ללמד לקח את אלוהים ולבייש אותו. האדון סלומון חושב שאלוהים צריך לטפל בכל מיני ענינים שהוא לא מטפל בהם, ומכיון שאדון סלומון הוא בעל אמצעים, הוא ממלא את מקומו. וכשיראה אלוהים שאיזה אדון זקן אחד מרעיף חסדים במקומו הוא אולי ייעלב מאוד, יתחיל להתעניין ויוכיח שהוא יכול לעשות הרבה יותר ממלך הקונפקציה, האדון סלומון רובינשטיין, אסק..."
  • "זה טבעי, לא? לדעת מה מחפשים, זה כבר כמעט כמו למצוא…"
  • "והזמן הוא מנוול לא קטן, הוא פושט לך את העור כשאתה עוד בחיים, כמו אלה שהורגים את הגורים של כלבי הים."
  • "אתה תמיד זקוק למישהו יותר קטן ממך, ז׳אנו."
  • "זה ממש גועלי לבחור איזו אשה בשביל לא לאהוב אותה רק מפני שיש נשים צעירות ויפות. גם ככה יש אי צדק ולא צריך להוסיף. זה לא היה עניין אישי ביני לבין מדמואזל קורה, צ׳אק, אלא ביני לבין האי צדק. שוב פעם קפצתי והתנדבתי."
  • "אני יודע שכולם מתים מאהבה, מפני שזה הדבר הכי חסר, אבל אני הפסקתי למות והתחלתי לחיות."
  • אני חושב שהדבר הכי טוב שהשאירו ההשמדות ליהודים זה ההומור. בתור חובב קולנוע אני משוכנע שהקולנוע היה מפסיד הרבה אילו לא נאלצו היהודים לצחוק."
  • "זה מקלט בטוח, הצחוק."
  • "היו שם על יד שולחן אחד שלוש זונות, אחת מהן אנטילית, ואני התיישבתי על ידן כמו ילד קטן שתמיד טוב לו כשאמא אתו. אני לא אומר את זה בשביל ללכלך את אמי, שלא היתה זונה בכלל ושהיתה בוחרת. אני דווקא חושב שהזונות הן אימהיות כי הן תמיד מוכנות לנחם אותך, כמו הכנסיה."
  • "חשבתי ללכת להעיר את צ׳אק ולהרביץ לו כמה מכות בריאות, כי ככה יהיה לפחות איזה דבר שהוא לא מבין. אני פותח את הדלת, מדליק את האור, הוא ישן לו שינה מתוקה, אני ניגש אליו, מעיף אותו מהמיטה ומכניס לו שתי סטירות. הוא מופתע והוא צורח: מה זה, מה אתך, מה עשיתי לך? ואני מתפקע מצחוק. ואומר לו: קדימה, תנסה להבין, ואני שורק לי עם ידיים בכיסים. הוא חטף בפרצוף בלי לדעת למה, הוא המום לגמרי, שואל, חוקר, מנסה להבין, והנה הוא אנציקלופדיה חיה - ׳החכמה הכוללת׳. ורק מהמחשבה על זה נעשה לי טוב על הלב."
  • "אף פעם עוד לא ראיתי איש שכל כך החליט לא למות כמוהו."

עפיפונים (1980)[עריכה]

  • "לפעמים זה בכלל לא עוזר שמבינים."
  • "אילו היה נורמלי באמת, היה מטומטם."
  • "מטבח בלי תנור אמיתי הוא כמו אישה בלי ישבן. אנחנו, טבחי צרפת, האש היא אימנו. אבל בימינו יש כבר מי שעוברים לתנור חשמל, ועוד עם וסת אוטומטי. ממש כמו להתעלס ולהביט בשעון כדי לדעת מתי לגמור."
  • "מארסלן יקירי, כשמתענגים על תבשילך זו ארוטיקה, אבל כשמסתכלים במחירים זו פורנוגרפיה!"
  • "יש המכנים זאת 'גרעין של טירוף', ואחרים מגדירים זאת כ'ניצוץ של קדושה', לעתים קשה להבחין בין השניים."
  • " 'אשר לתולדות צרפת, הוא יכול לדקלמן מאלף ועד תו' 'עד תו? איזה תו? מה, היא הגיעה כבר לתו?' "
  • " 'מה מאפיין את החן?' התנועה. קיבלתי 19 נקודות מתוך 20. אני חב איפה את תעודת הבגרות לאהבה."
  • "הדרך הטובה ביותר לשכוח מישהו, היא, לעתים, להיפגש עמו שוב."
  • "אין בלתי אנושי ממנו, מאמץ השכחה."
  • "מוות באהבה אני יכולה להבין כי יש שהאהבה כל כך חזקה שאין החיים יכולים להחזיק מעמד, והם פוקעים."
  • "אם מעוותים הכול, הכול נראה מעוות."
  • "אילו נהגו כל הצרפתים ב'היגיון' מכבר הייתה צרפת חדלה מלהתקיים."
  • "האמת היא שעודף היגיון וחוסר טירוף שניהם לא רצויים, אך אודה כי אי הפרזה בזה ובזה הוא אולי מתכון נאה ל'קלו ז'ולי'."
  • "לפעמים מתעלל בך הדמיון באכזריות. כך זה בענייני נשים, רעיונות וארצות."
  • "אתה אוהב רעיון, הוא בעיניך היפה ברעיונות, אך לאחר שהוא מתגשם, אין הוא דומה לעצמו בכלל, ואפילו נעשה טינופת ממש. או, למשל, אתה אוהב את ארצך כל כך עד שלבסוף אינך מסוגל עוד לשאת אותה, כי לעולם אין היא הארץ הנכונה."
  • "ודאי לא נשוב הנה לעולם. אבל מה זה חשוב – הלא בקרוב, כך נראה לי, יהיו מיליוני בני אדם שלעולם לא ישובו לשום מקום."
  • "הוא אהב אהבה לוהטת את האנושות כולה, אך בעמן היה אדם בודד. הוא האמין בפורענות מפני שהיה בודד. התקווה היא עניין לשניים. ודאות זו מונחת בחוק המספרים הגדולים."
  • "זה אתה שמע אדוני הצעיר את קולו של אגס עסיסי, שלהיאכל נוצר. לזה קוראים אידאליסט."
  • "לדידה לקו הספרות בנטייה הפסולה לאשר כי שתיים ועוד שתיים הן ארבע, והדבר נראה לה עומד בסתירה מורה לעצם רוחה של פולין."
  • "אין ספק שהעתיד הוא למספרים. מאז תום ימי האבירים למד העולם לספור, והמצב הולך מדחי אל דחי. בקרוב נחזה בהיעלמו של כל דבר שאינו יכול להיספר, כמו הכבוד למשל."
  • "העולם אמנם מלא הרי געש בעלי שמות אקזוטיים, אך האשים הלוחשות באירופה מסוכנות פי כמה יותר, ואין להן ולא כלום עם התהומות שבבטן האדמה, אלא רק עם אלה שבנפש האדם!"
  • "עיינה נשואות אל השמים – ברי מזל שכמוהם."
  • "ועיניה, היו כחולות כל כך, עד שהלבינו את פני השמים."
  • "אין דבר עגום יותר מלהיות את ורק את, יצירה פעוטה שהיא תולדות הנסיבות... אני מתעבת כל מה שנעשה אחת ולתמיד..."
  • "ככל שאתה מזקין, מתמעט והולך החשש שתחמיץ הכל, ששעתך דחוקה ואתה יכול לחיות בשלווה ולהסתפק במה שכבר הוחמץ. זה פשר הביטוי שלוות נפש. אך כשאת רק בת 16 ועוד יכולה לנסות הכל ולא להצליח במאומה, מכנים זאת על פי רוב 'עתידך לפנייך'."
  • "התמימות היא אולי הפורה שבחלקות שהחיים נותנים לנו ואחר כך לוקחים מאיתנו."
  • "בימים הממשמשים ובאים, אולי יהיה ללבלרים זוטרים בבתי דואר התפקיד המכובד מכולם. הם יוכלו לומר: אני, לפחות, לא היה לי חלק בזה!"
  • "עשבים המכונים, בעודם חיים, עשבים שוטים, משום שהם עושים כטוב בעיניהם."
  • "אני רוצה שליבי יתפעם כשאפגוש אותך בעוד חמש או עשר שנים. אבל אם תשוב הביתה ערב־ערב, לא יפעם הלב אלא רק הפעמון..."
  • "אתה לא יודע אהבת אמת מה היא. לא סולחים כלום ועם זאת סולחים הכול."
  • "מעולם לא חשתי שנאה כה עזה והאדם ששנאיתיו כל כך הייתי אני עצמי."
  • "הוספתי לשאוב מאהבתי את כל העיוורון הדרוש כדי להאמין בשפיותו של האדם."
  • "אומרים שהאהבה היא עיוורת, אבל אצלך, מי יודע, העיוורון הוא אולי איזו צורת ראייה."
  • "זכויות האדם פירושן לעתים הפקעת זכויותיה של מציאות זוועתית יותר מידי."
  • "לדעת השפויים אין האהבה טעם החיים, אלא רווח שולי שמפיקים מהם."
  • "דופרה היה מגיש את הירקות שלמים, 'גאים' כלשונו, וסלד מכל מיני רסקים ומחיות, ששוב נעשו אז מקובלים, כאילו ניבא לה ליבה של צרפת את הצפוי לה."
  • "יש החלמות המדרדרות אותך למצב גרוע מן המחלה עצמה."
  • "הוא אסר לומר בישולים. זו לשון רבים שנודף ממנה ריח של מטבח זול. בעיני המלאכה שאני עושה היא בישול. בימינו רוצים להכפיל הכול."
  • "אצלנו התקווה היא המושלת. לעולם לא תתפגר, המנוולת."
  • "אני מכירה אותן, את זכויות האדם שלכם. הן כמו ורדים: ריח טוב וזה הכול."
  • "אתה כל כך מטומטם, שאני פשוט לא מבינה איך לא לקחו אותך לצבא."
  • " 'לא ייתכן שצרפת תנוצח! בלתי אפשרי!' 'בצרפת אין דבר בלתי אפשרי.' "
  • "האדון רוצה למות מרוב אהבה, מה? אם כן, כדאי שתזדרז. עוד מעט יתחילו אנשים למות על ימין ועל שמאל, ולא מרוב אהבה, האמן לי."
  • "כשאני שומעת קול של גבר ממלמל מאחורי גבי: 'איזו בחורה נאה!' הרי זה כאילו בישרו לי שהראי יהיה הדבר העיקרי בחיי."
  • "היה לה הרצון להגשים את עצמה לא רק בנשיותה."
  • "יש שהמילה נשיות היא כלא לנשים."
  • "הזדרזו, ייתכן שאתם חיים את סיפור האהבה האחרון בתולדותיו של עולם."
  • "אבינו שבשמים! עשה שיהיה העולם נשי! עשה שהרעיונות, הארצות וראשי המדינות יעמדו כולם בסימן הנשיות! יודעים אתם ילדי, מיהו הראשון שדיבר בקול נשי? ישו."
  • "המילה פמיניזם לא מצאה חן בעיניה. 'צריך למצוא משהו בלי "איזם"' אמרה."
  • "לא דיי לאהוב סתם, אלא צריך ללמוד לאהוב."
  • "אפשר שרק מי שכבר אהב נשים רבות יודע לאהוב אישה אחת."
  • "אנשים מאושרים יותר מידי עלולים להיהפך למפלצות של אושר."
  • "אטפל בך היטב, גם זמן רב אחרי שתעזבי אותי."

הסערה (סיפורים קצרים)[עריכה]

(בסוף כל ציטוט מצוין שם הסיפור ומספר העמוד במהדורה העברית.)

  • "שיפצו לי פעמיים את הפנים, עד כדי כך שהמנתח אמר לי שמספר הקלסתרונים הולך ואוזל לו. בפעם האחרונה, לפני ששה חודשים, השינוי היה באמת קיצוני, אבל חייבים לומר שלגבי העיניים, אין הרבה מה לעשות. המבט מגיע מבפנים"~ עד כלות הנשמה, עמוד 36
  • "טבעי לחלוטין, ממרחק של שלושים שנה, לקשט את האישה שאהבת בכל היופי, החוכמה והשלמות שבעולם ולעיתים קרובות מאוד, התפעמות שכזו אינה מסמלת דבר מלבד שכחת העבר."~ עד כלות הנשמה, עמוד 37
  • "מובן שהעובדה שמעולם לא אהבתי אישה כמו שאהבתי אותה לא אומרת מי יודע מה, אולי רק שאני לא מסוגל לאהוב"~עד כלות הנשמה, עמוד 37
  • "מגיע רגע בחייה של אישה שככל שבגדיה מפוארים יותר, כך הם נראים כלועגים לך יותר"~עד כלות הנשמה עמוד 46
  • "כל עוד תחושת הפליאה נשמרת, תמיד אפשר לצחוק."~ היווני, עמוד 103
  • "לסרטנים אין כנסיה"~היווני, עמוד 105
  • "מנהלי המשק האנגלים עמדו להפוך לזן בסכנת הכחדה."~ היווני, עמוד 106
  • "זה היה תמיד אחד מן השניים אצל היוונים האלה, זה תמיד או אל או דמוקרטיה."~ היווני, עמוד 108
  • "בימינו כל מה שנשאר מהמיתולוגיה היוונית זה בעלי הספינות." ~ היווני, עמוד 109
  • "המנוולים אף פעם לא עצובים"~היווני, עמוד 109
  • "האפלה יודעת לדאוג יפה למפוחדים, למבולבלים ולאבודים"~היווני, עמוד 110
  • "מספיק להיות בחיים כדי לפחוד"~היווני, עמוד 110
  • "מוטב היה לו שיחשבו שהוא שקרן, מאשר שיחשבו שהוא מטורף"~היווני, עמוד 116
  • "כששפע האדום והכחול נראה פתאום כמו טרגדיה, כאילו מה שהתחיל כמשחק די אלים בין השמים והים הפך פתאום לטבח"~היווני, עמוד 116
  • "לבטוח במישהו זו החלטה הגדולה, הגדולה מכל ההחלטות"~היווני, עמוד 120
  • "הסקרנות היא אכן מגרעת איומה"~היווני עמוד 126

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רומן גארי