עפיפונים

עפיפונים (בצרפתית: Les Cerfs-volants) הוא רומן מאת רומן גארי שעלילתו מתרחשת בצרפת בימי מלחמת העולם השנייה. הספר יצא לאור ב־1980.

"לפעמים זה בכלל לא עוזר שמבינים."
"אילו היה נורמלי באמת, היה מטומטם."
"הנאצים הם אנושיים. והאנושי שבהם הוא חוסר אנושיותם."
"העיקר הוא האמונה שבלב. אין דרך אחרת להישאר בחיים."
"הייתה זו תקופה שבה זקוק אדם ביותר לכל הנפלאות שיכול הוא עצמו לחולל."
"עפיפונים, ותהיה ארץ מוצאם אשר תהיה, שואבים את השראתם תמיד מאוצר הדימויים העממי, ומכאן הצביון הנאיבי משהו שיש להם לכולם."
"צריך לנסות לעשות עפיפונים שיהיו שונים בתכלית מכל מה שקיים, מכל מה שכבר מכּירים. דבר חדש לגמרי. אבל אז צריך להחזיק בקצה החוט חזק יותר, כי אם מרפים הם יוצאים לרדוף אחר תכלת השמיים, ובנָפלם עלולים לגרום נזקים כבדים."
"דבר שאינו בראש ובראשונה פרי הדמיון אינו ראוי שיחיו אותו. שאם לא כן, מהו ים — רק מים מלוחים ותו לא... אני, למשל, כבר 50 שנה ממציא ללא הרף את אשתי."
"הוא נשתנה תכלית שינוי ולא היה עוד האיש שהיה לפני מלחמת העולם הראשונה, איש שיצא לו שם של מחרחר ריב. הכּוֹל השתאו על לוחם זה, בעל עיטור הגבורה, שאינו מחמיץ עתה שום הזדמנות לעשות פומבי להשקפותיו כרודף־השלום, ללמד סניגוריה על סרבני־גיוס־מטעמי־מצפון ולהוקיע את האלימות לכל פניהָ, ובמבטו יוקדת אש."
"מטבח בלי תנור אמיתי הוא כמו אישה בלי ישבן. אנחנו, טבחי צרפת, האש היא אימנו. אבל בימינו יש כבר מי שעוברים לתנור חשמל, ועוד עם וסת אוטומטי. ממש כמו להתעלס ולהביט בשעון כדי לדעת מתי לגמור."
"מארסלן יקירי, כשמתענגים על תבשילך זו ארוטיקה, אבל כשמסתכלים במחירים זו פורנוגרפיה!"
"יש המכנים זאת 'גרעין של טירוף', ואחרים מגדירים זאת כ'ניצוץ של קדושה', לעתים קשה להבחין בין השניים."
" 'אשר לתולדות צרפת, הוא יכול לדקלמן מאלף ועד תו' 'עד תו? איזה תו? מה, היא הגיעה כבר לתו?' "
" 'מה מאפיין את החן?' התנועה. קיבלתי 19 נקודות מתוך 20. אני חב איפה את תעודת הבגרות לאהבה."
"הדרך הטובה ביותר לשכוח מישהו, היא, לעתים, להיפגש עמו שוב."
"אין בלתי אנושי ממנו, מאמץ השכחה."
"מוות באהבה אני יכולה להבין כי יש שהאהבה כל כך חזקה שאין החיים יכולים להחזיק מעמד, והם פוקעים."
"אם מעוותים הכול, הכול נראה מעוות."
"אילו נהגו כל הצרפתים ב'היגיון' מכבר הייתה צרפת חדלה מלהתקיים."
"האמת היא שעודף היגיון וחוסר טירוף שניהם לא רצויים, אך אודה כי אי הפרזה בזה ובזה הוא אולי מתכון נאה ל'קלו ז'ולי'."
"לפעמים מתעלל בך הדמיון באכזריות. כך זה בענייני נשים, רעיונות וארצות."
"אתה אוהב רעיון, הוא בעיניך היפה ברעיונות, אך לאחר שהוא מתגשם, אין הוא דומה לעצמו בכלל, ואפילו נעשה טינופת ממש. או, למשל, אתה אוהב את ארצך כל כך עד שלבסוף אינך מסוגל עוד לשאת אותה, כי לעולם אין היא הארץ הנכונה."
"ודאי לא נשוב הנה לעולם. אבל מה זה חשוב – הלא בקרוב, כך נראה לי, יהיו מיליוני בני אדם שלעולם לא ישובו לשום מקום."
"הוא אהב אהבה לוהטת את האנושות כולה, אך בעמן היה אדם בודד. הוא האמין בפורענות מפני שהיה בודד. התקווה היא עניין לשניים. ודאות זו מונחת בחוק המספרים הגדולים."
"זה אתה שמע אדוני הצעיר את קולו של אגס עסיסי, שלהיאכל נוצר. לזה קוראים אידאליסט."
"לדידה לקו הספרות בנטייה הפסולה לאשר כי שתיים ועוד שתיים הן ארבע, והדבר נראה לה עומד בסתירה מורה לעצם רוחה של פולין."
"אין ספק שהעתיד הוא למספרים. מאז תום ימי האבירים למד העולם לספור, והמצב הולך מדחי אל דחי. בקרוב נחזה בהיעלמו של כל דבר שאינו יכול להיספר, כמו הכבוד למשל."
"העולם אמנם מלא הרי געש בעלי שמות אקזוטיים, אך האשים הלוחשות באירופה מסוכנות פי כמה יותר, ואין להן ולא כלום עם התהומות שבבטן האדמה, אלא רק עם אלה שבנפש האדם!"
"עיינה נשואות אל השמיים – ברי מזל שכמוהם."
"ועיניה, היו כחולות כל כך, עד שהלבינו את פני השמיים."
"אין דבר עגום יותר מלהיות את ורק את, יצירה פעוטה שהיא תולדות הנסיבות... אני מתעבת כל מה שנעשה אחת ולתמיד..."
"ככל שאתה מזקין, מתמעט והולך החשש שתחמיץ הכול, ששעתך דחוקה ואתה יכול לחיות בשלווה ולהסתפק במה שכבר הוחמץ. זה פשר הביטוי שלוות נפש. אך כשאת רק בת 16 ועוד יכולה לנסות הכול ולא להצליח במאומה, מכנים זאת על פי רוב 'עתידך לפנייך'."
"התמימות היא אולי הפורה שבחלקות שהחיים נותנים לנו ואחר כך לוקחים מאיתנו."
"בימים הממשמשים ובאים, אולי יהיה ללבלרים זוטרים בבתי דואר התפקיד המכובד מכולם. הם יוכלו לומר: אני, לפחות, לא היה לי חלק בזה!"
"עשבים המכונים, בעודם חיים, עשבים שוטים, משום שהם עושים כטוב בעיניהם."
"אני רוצה שליבי יתפעם כשאפגוש אותך בעוד חמש או עשר שנים. אבל אם תשוב הביתה ערב־ערב, לא יפעם הלב אלא רק הפעמון..."
"אתה לא יודע אהבת אמת מה היא. לא סולחים כלום ועם זאת סולחים הכול."
"מעולם לא חשתי שנאה כה עזה והאדם ששנאיתיו כל כך הייתי אני עצמי."
"הוספתי לשאוב מאהבתי את כל העיוורון הדרוש כדי להאמין בשפיותו של האדם."
"אומרים שהאהבה היא עיוורת, אבל אצלך, מי יודע, העיוורון הוא אולי איזו צורת ראייה."
"זכויות האדם פירושן לעתים הפקעת זכויותיה של מציאות זוועתית יותר מידי."
"לדעת השפויים אין האהבה טעם החיים, אלא רווח שולי שמפיקים מהם."
"דופרה היה מגיש את הירקות שלמים, 'גאים' כלשונו, וסלד מכל מיני רסקים ומחיות, ששוב נעשו אז מקובלים, כאילו ניבא לה ליבה של צרפת את הצפוי לה."
"יש החלמות המדרדרות אותך למצב גרוע מן המחלה עצמה."
"הוא אסר לומר בישולים. זו לשון רבים שנודף ממנה ריח של מטבח זול. בעיני המלאכה שאני עושה היא בישול. בימינו רוצים להכפיל הכול."
"אצלנו התקווה היא המושלת. לעולם לא תתפגר, המנוולת."
"אני מכירה אותן, את זכויות האדם שלכם. הן כמו ורדים: ריח טוב וזה הכול."
"אתה כל כך מטומטם, שאני פשוט לא מבינה איך לא לקחו אותך לצבא."
" 'לא ייתכן שצרפת תנוצח! בלתי אפשרי!' 'בצרפת אין דבר בלתי אפשרי.' "
"האדון רוצה למות מרוב אהבה, מה? אם כן, כדאי שתזדרז. עוד מעט יתחילו אנשים למות על ימין ועל שמאל, ולא מרוב אהבה, האמן לי."
"כשאני שומעת קול של גבר ממלמל מאחורי גבי: 'איזו בחורה נאה!' הרי זה כאילו בישרו לי שהראי יהיה הדבר העיקרי בחיי."
"היה לה הרצון להגשים את עצמה לא רק בנשיותה."
"יש שהמילה נשיות היא כלא לנשים."
"הזדרזו, ייתכן שאתם חיים את סיפור האהבה האחרון בתולדותיו של עולם."
"אבינו שבשמיים! עשה שיהיה העולם נשי! עשה שהרעיונות, הארצות וראשי המדינות יעמדו כולם בסימן הנשיות! יודעים אתם ילדי, מיהו הראשון שדיבר בקול נשי? ישו."
"המילה פמיניזם לא מצאה חן בעיניה. 'צריך למצוא משהו בלי 'איזם' אמרה."
"לא דיי לאהוב סתם, אלא צריך ללמוד לאהוב."
"אפשר שרק מי שכבר אהב נשים רבות יודע לאהוב אישה אחת."
"אנשים מאושרים יותר מידי עלולים להיהפך למפלצות של אושר."
"אטפל בך היטב, גם זמן רב אחרי שתעזבי אותי."

נאמר עליו

"הביקור בצרפת של ימי מלחמת העולם השנייה מספק כאן הזדמנות מחודשת לא רק למפגש משובב נפש עם הצרפתיוּת, אלא גם להזדהות עם רוח הלחימה, שבכל זאת בערה ביערות נורמנדי." ~ תלמה אדמון