טד יוז

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טד יוז

טד יוז (באנגלית: Ted Hughes,‏ 1930 - 1998) הוא משורר בריטי.

אמרותיו[עריכה]

  • "בתוך כל יוצר חבוי סיפור, אבל לא תמיד הוא יכול לפענח ולגלות אותו."
  • "כל דרך שמנסה להקנות כלים לארגן את הדמיון ומבטאת מציאות אחרת, טובה בעיני."
  • "אמנות היא המרכיב החיצוני של מערכת הריפוי הנפשי. לכן יצירות אמנות גדולות גורמות לנו להרגיש טוב."
  • כתיבה בעט, ביד, מפעילה את המוח בצורה אחרת לגמרי מאשר הכתיבה במחשב."
  • "כשהייתי בירושלים ב־1970 היא עלתה על חלומותי הפרועים ביותר. מוזר לראות את מה שהיה מיתולוגי עבורך, חלק מהדמיון, והנה הוא חי וקיים."
  • "הוא (יהודה עמיחי) אחד המשוררים הגדולים בעולם, וראוי לפרס נובל. שיריו נראים לי כשירה הטבעית, המושלמת, וכשאני קורא אותם אני חושב, למה לא יכולים כולם לכתוב כמוהו. אלה שירים שכל משורר היה רוצה לכתוב."

מתוך שיריו[עריכה]

  • "הַחַלּוֹן עֲדַיִן רֵיק מִכּוֹכָבִים; הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק, הַדַּף מֻדְפָּס."
  • "רוּחוֹת מְעוֹרְרוֹת יִרְאָה מֵחוֹרִים לוֹהַטִים בְּגַן עֵדֶן נֶעֶרְמוּ עַל הַגְּבָעוֹת הַמַּחְשִׁיכוֹת סָבִיב."
  • "הַכַּדּוּר קָפַץ מַעְלָה, הַחוּצָה וְנוֹתַר תָּלוּי מֵעָל מִפְרָץ צַמְּרוֹת עֵצִים. כְּשֶׁכֻּלָּם צָעֲקוּ בְּיַחַד הַכַּדּוּר עָף חֲזָרָה."
  • "אֲנִי מְדַמְיֵן לִי אֶת הַיַּעַר שֶׁל
רֶגַע – חֲצוֹת זֶה:
עוֹד מַשֶּׁהוּ חַי
לְבַד מִבְּדִידוּת הַשָּׁעוֹן
וְהַדַּף הָרֵיק עָלָיו נָעוֹת אֶצְבְּעֹותַי."
  • "מתוך שינה שלובה, החליפו ביניהם זרועות, רגליים
בחלומם לקחו מוחותיהם האחד את השני בני ערובה
בבוקר קמו והם לובשים זה את פניו של זה."
  • "פרות הולכות הביתה שם בשביל, קושרות
לגדרות חמים זרים
של הבל פה,
נהר אפל של דם, הרבה גושים של סלע
נושאים זהיר זהיר חלב שלא נשפך."
  • "רצית להיות סופרת
רצית לכתוב? מה היה בתוכך
שדרש לספר את סיפורו
הסיפור שדורש להיכתב
הוא אלוהיו של הכותב,
שקורא מתוך שינה, בלי קול: כתוב!"

נאמר עליו[עריכה]

  • "התאהבתי נואשות, אהבה שיכולה להביא רק לכאב גדול. פגשתי את האיש החזק ביותר בעולם, משורר מבריק שאת שירתו אהבתי עוד לפני שפגשתי בו, איש ענק, בריא, קולו כמו רעם האלוהים." ~ סילביה פלאת'
  • "עולמו השירי הוא עצמאי, ואין הבדל בין דומה ונדמה, בין המדמה ובין המדומה. החיים האכזריים והיפים, הארוטיים והרב־גוניים, הם מקשה אחת." ~ יהודה עמיחי