יהודה עמיחי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"בארץ הלוהטת הזאת, מילים צריכות להיות צל."

יהודה עמיחי (3 במאי 1924 - 22 בספטמבר 2000), משורר ישראלי, מהבולטים בשירה העברית החדשה, ובשירה הבינלאומית במאה ה־20.

מתוך שיריו[עריכה]

חיי האדם[עריכה]

  • בדידות היא דלת, חשבתי קיר."
  • "אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם."
  • "האנשים בחושך תמיד רואים את אלה שבאור."
  • "מותר העכשיו מן הנצח."
  • "שמחות הן בלי הורים. אף שמחה אחת לא תלמד מן הקודמת."
  • "גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות."
  • "ילד הוא טיל לתוך הדורות הבאים."
  • "סגורות הדלתות שנועדו להיות פתוחות לי לתמיד."
  • "יש בני אדם רכים ופתוחים ויש בני אדם שהכול סגור בהם ולחוץ בהם."
  • "באמצע הקיץ פתאום ריח גשם: זכר למה שהיה ונבואה למה שיהיה."
  • "מעל לעצים האפלים חלון תמיד מואר."
  • "לאן היא רוצה הדלת החורקת? הביתה היא רוצה, לכן היא חורקת."
  • "יש בתי דואר שבהם יותר כאבים מאשר בבתי חולים."
  • "בית עזוב, מיד רואים שהוא עזוב. אדם עזוב, לא מיד רואים, כי בעיניו הפתוחות עדיין אור של זיכרונות."
  • "והנחל עדיין נקרא נחל גם כשאין בו מים, והשמחה עדיין נקראת שמחה."
  • "ואסור להראות חולשה. לפעמים אני מתמוטט בתוכי בלי שרואים עליי."
  • "אני עשוי משאריות בשר ודם ומשרידי השקפות עולם."
  • "אם ראית ילד משחק לבדו בחצר בית הספר בימי החופשה, וראית געגועים."
  • "אֲנִי מַאֲמִין בְּבִיאַת הַגֶּשֶׁם וּבְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. הַסֵּדֶר וְהַצֶּדֶק מְבֻלְבָּלִים: טוֹב וָרָע עַל הַשֻּׁלְחָן לְפָנַי כְּמֶלַח וּכְפִלְפֵּל. הַכֵּלִים כָּל כָּךְ דּוֹמִים."
  • "רוב בני האדם קמים יום יום לתחייה... מי שיש לו עיניים טובות יכול לראות את כל מה שמונח על האנשים הקמים יום־יום: חלקי חלומות וחתיכות של טיח קיר חדרם וכמה מילים והרבה לוחות שתיקה עבים."
  • "אני מבוגר מרוב הבתים בארץ ומרוב יערותיה הגבוהים ממני."
  • "כשנחבט ראשי בדלת, צעקתי 'ראשי, ראשי' וצעקתי 'דלת, דלת', ולא צעקתי אמא, ולא אלוהים, ולא אמרתי חזון אחרית הימים על עולם שבו לא יהיו עוד ראשים ודלתות."
  • "כשאמות אני רוצה שרק נשים יטפלו בי בחברה קדישא, ויעשו בגופי כטוב בעיניהן היפות, וינקו את אזני מן המילים האחרונות ששמעתי, וינגבו את שפתי מן המילים האחרונות שאמרתי, וימחקו מעיני את המראות שראיתי ויחליקו את מצחי מן הדאגות."

אהבה[עריכה]

שלט רחוב בירושלים עם שירו של עמיחי "שיר אוהב וכואב"
  • "במקום שאת אוהבת צריכים לפנות את הרהיטים מן החדר."
  • "כל זמן שהיינו יחדיו, היינו כמספריים טובים ומועילים. אחרי שנפרדנו חזרנו להיות שתי סכינים חדות."
  • "היא שייכת למפלגה השמרנית של אוהבי אהבה גדולה אחת בחייהם."
  • "אבל עכשיו גשם בארץ זרה ונסיעה של שניים, שכל מה שיהיה להם הוא זיכרון נסיעה בגשם."
  • "היה לנו טוב ביחד. אבל לבך למד בבית ספר אחר מראשך."
  • "אני לא יכול לתאר לעצמי איך נחייה האחד בלי השני. כך אמרנו. ומאז אנו חיים בתוך התיאור הזה."
  • "לפעמים היא ערומה בלילה ולבד, ולפעמים היא ערומה ולא לבד."
  • "עשינו את כל חיינו יחדיו. אבל אני לא שכחתי אותך כפי שהיית אז."
  • "בכל יום של חיינו יחדיו קהלת מוחק שורה מספרו."
  • "ככל שמתרחקים מן האהבה, אנו צריכים להרבות בדיבור."

על ירושלים[עריכה]

שירו של עמיחי "ראש עיר" על שלט בירושלים
  • האוויר מעל לירושלים רווי תפלות וחלומות כמו האוויר מעל לערי תעשייה כבדה. קשה לנשום."
  • "אבני ירושלים מלאות בהיסטוריה."
  • "ירושלים מלאה יהודים משומשים בהיסטוריה, יהודים יד שנייה."
  • "אני זוכר שהעיר הייתה מחולקת לא רק בין יהודים וערבים, אלא גם ביני ובינך, כשהיינו בה יחדיו."
  • "מה יהיה עם מדריך התיירים הזקן אשר רקד עם ירושלים מאז היה צעיר, והוא עייף והיא ממשיכה לרקוד."
  • "בקורי אבלים הם עורכים אצלנו, יושבים ביד ושם, מרצינים ליד הכותל המערבי וצוחקים מאחורי וילונות כבדים בחדרי מלון."
  • "יפים הם הבתים בירושלים: כולם מוקשים שזמנם קבוע ולכן אין צורך להיזהר בדריכה על מפתן."
  • "עצוב הוא להיות ראש עיר בירושלים."
  • "מה ירושלים צריכה? היא לא צריכה ראש עיר, היא צריכה מנהל קרקס, עם שוט ביד."
  • "הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו."

על ישראל[עריכה]

  • "בארץ הלוהטת הזאת, מילים צריכות להיות צל."
  • "חייל ממלא שקים בחול רך, שפעם שיחק בו."
  • "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב."
  • "אל מלא רחמים. אלמלא היה האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם, ולא רק בו."
  • "בוכי חגים אנחנו, חורטי שמות על כל אבן, נגועי תקווה, בני ערובה של ממשלות והיסטוריה."
  • "צבא שלם של ילדים מתגייס כל שנה, צבא שלם של מנחמים-מטעם כבר עומד הכן, צבא שלם של קלישאות משתזר כל שנה ביום הזיכרון שחוזר כל שנה."
  • "והארץ מחולקת למחוזות זכרון וגלילי התקווה, ותושביהם מתערבבים אלה עם אלה."
  • "יותר מדי מתים, פחות מדי אדמה לכסות את כולם."
  • "אלוהים מרחם על ילדי הגן,פחות מזה על ילדי בית הספר ועל הגדולים לא ירחם עוד... אולי על האוהבים באמת ייתן רחמים ויחוס ויצל כאילן על הישן בספסל שבשדרה הציבורית."
  • "היו שלום, חיים ומתים יחדו, גם דגל מורד לחצי התורן מתנופף בשמחה."
  • "לדבר עכשיו בשפה העייפה הזאת, שפה שנקרעה משנתה בתנ"ך: מסונוורת, תתנדנד מפה אל פה. בשפה שתארה נסים ואלוהים להגיד עכשיו מכונית, פצצה, אלוהים."
  • "וכתתו חרב למזמרה ומזמרה לחרב, וחוזר חלילה ושוב בלי הרף ... אולי מכתותים והשחזות הרבה, ברזל הריב בעולם יכלה."

עכשיו ברעש (1969)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – עכשיו ברעש
  • "יש הרבה ענבים השנה, אך אין שלום בלבי."
  • "הרשות המבצעת, והאוהבת והשופטת בגוף אחד."
  • "אנחנו שוהים יותר במקומות שרצינו לשהות מעט."
  • "איך זה להתלבש ולהתפשט בגלישה, בהחלקה ובלטיפה."

ולא על מנת לזכור (1971)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – ולא על מנת לזכור
  • "עינייך כפו עליי תולדות חיים חדשים."
  • "השתדל לאהוב אותה בשעה שתים עשרה בדיוק."
  • "מילים שאצלנו מרות כשקד שכוח על עץ, מושרות בארץ רחוקה."
  • "לא תיארתי לעצמי שבדידות היא שער, חשבתי, קיר."

מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול (1974)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול
  • "לזכור הוא מין תקווה."
  • "הישארי איתי. אני רוצה להיות את."
  • "רוח נושבת נשיקות קלות על עורה."
  • "בארץ הלוהטת הזו מילים צריכות להיות צל."

שלוה גדולה: שאלות ותשובות (1979)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – שלוה גדולה: שאלות ותשובות
  • "האנשים בחושך תמיד רואים את אלה שבאור."
  • "קול חבטת דלת זמן רב אחרי שיצאו היוצאים."
  • "סגורות הדלתות שנועדו להיות פתוחות לי לתמיד."
  • "אישה אחת אמרה לי פעם: אני חיה בשלווה מחוץ להיסטוריה."

שעת החסד (1982)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – שעת החסד
  • "אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכול."
  • "מה עצוב יותר: דלת בלי מפתח או מפתח בלי דלת."
  • "אילו חיינו חיי נצח לא הייתה לנו אהבה ולא כאבה."
  • "כבר היו לי שלושה ארבעה חיים ואינני יודע כמה עוד יהיו לי."

מאדם אתה ואל אדם תשוב (1985)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – מאדם אתה ואל אדם תשוב
  • "הרבה נרות זיכרון עושים יחדיו אור גדול של שמחה."
  • "החיים האלה נעשים קשים יותר, אך התגובה להם מתרככת והולכת."
  • "יש בני אדם רכים ופתוחים ויש בני אדם שהכול סגור בהם ולחוץ בהם."
  • "ארצות רחוקות באות אליך, כמו ציפורי נדוד, את יכולה להישאר במקומך."

פתוח סגור פתוח (1998)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – פתוח סגור פתוח
  • "ומתי בכית בפעם האחרונה?"
  • "פתוח סגור פתוח. זה כל האדם."
  • "הוא בורח לתוך גופה ומתחבא בו."
  • "נהיה אנחנו, נהיה גאות ושפל, נהיה מזגי אוויר, נהיה עונות השנה."

אמרותיו[עריכה]

  • "היו לי יחסי אהבה בלתי רגילים עם אבי."
  • "שירה פירושה להפוך נביחה אמיתית ל'האו האו'."
  • "מילים של שירה הם כמו תפילה."
  • "אצלי אין מוקדם ומאוחר. הזמן הוא חלל שאני נע בו קדימה ואחורה בקלות."
  • "שירתי [...] מעוגנת במציאות ומוכתבת באורח פרגמטי על ידי האירועים [...] הדימויים שלי הם רק קולות הרעש של חוליות השלשלת, הכובלת אותי להתרחשויות החיים."

נאמר עליו[עריכה]

  • "יהודה עמיחי מוחזק, בצדק, כמחולל תמורה מהפכנית בשירה העברית." ~ הלל ברזל
  • "הוא נטש לא פעם את התחבולה הפיוטית, החגיגית, הגורפת ויצר את השיר הסיפורי." ~ חיים גורי
  • "הופעת 'עכשיו ובימים האחרים' נראית לנו אחד המאורעות הבולטים, שבישרו את תחילת הגאות של זרם פיוטי זה וסימנו את נכונותו של דור ספרותי חדש (דור שנות ה־50 או 'דור המדינה') להתמודד חזיתית על מקומו כמעצב הביטוי הפיוטי של המציאות הישראלית החדשה, זו שנתהוותה לאחר ששככו הדי ההרואיקה של תש"ח." ~ דן מירון
  • "אין אולי גוף שירה אחד שישווה לשירת עמיחי מבחינת משמעותו והשמעתו הפוליטית הפוטנציאלית. סביר אכן להניח שמשמעות והשפעה אלו פעלו מלכתחילה פעולה חתרנית ואנטי-ממסדית." ~ בועז ערפלי
  • "האחד, המסרב לדבר בלשונו של הרוב, שהמיתוס והאידאולוגיה זרים לו והביקורת בשירתו מרה וגלויה, ואף על פי כן שירתו הייתה ונשארה אהובה על קוראי השירה העברית ללא קשר לאמונותיהם הפוליטיות, הוא יהודה עמיחי." ~ חגי רוגני
  • "השפעתו על השירה העברית הייתה עצומה, ולא במקרה קמו לו מאות חקיינים... הוא בלי ספק המשורר הישראלי המפורסם ביותר בעולם: אחד המשוררים המרכזיים של המאה ויש לו מעמד בינלאומי גם באקדמיה." ~ מנחם פרי
  • "למדנו ממנו שאפשר להגיד דברים עמוקים ורגישים במילים פשוטות, וללא הגבהה פאתטית: שאין צורך להרעים בתותחים ומוטב לדבר בלשון בני-אדם...גם בזכות ההומור שלו וגם בזכות האנדירסטייטמנט שלו. הוא יוצר תמיד הרגשה של ענווה אנושית אמיתית. לדעתי, הוא האדם הראוי ביותר בישראל לקבל פרס נובל לספרות. יש הרבה אנשים שיודעים שהוא היה כבר כמה פעמים ברשימה הסופית, והסיבה שלא קיבל אינה עניינית אלא פוליטית." ~ גרשון שקד
  • "דמות מרכזית - אם לא הדמות המרכזית – בשירה הישראלית במשך חמישים שנות קיומה." ~ דן מירון
  • "עמיחי הוא אחד המשוררים הגדולים וייחודיים במאה ה־20 – אחד הקולות הגדולים ביותר, החיוביים ביותר ובעלי ההתמד הרב ביותר של המאה האחרונה." ~ טד יוז
  • "אני חש צורך עז ואמיתי לאמר לך עד כמה שמחתי לפגוש אותך, אותך ואת שיריך, ועד כמה נהנתי במחיצתך. אני ממש מתבייש שאינני יכול לפלס את דרכי בין שיריך העבריים אלא בעזרת תרגומם לאנגלית. מה שבאמת שייך לך בשיריך בוקע בעוצמה המשכנעת ביותר, הבולטת ביותר. אתה הוא השיר שאתה כותב, השיר שאתה כותב הוא... אתה עצמך... נשמח מאד להוציא לאור ספר שלך בתרגום צרפתי." ~ פול צלאן
  • "הוא אחד ממשוררינו הגדולים, נגיש מאד, מי שפעם קרא את שיריו לעולם לא יוכל לשכוח אותם – כל כך הרבה חיים יכולים להיות ב־16 שורות. יהודה עמיחי הוא מאסטר." ~ אוקטביו פאז
  • "כיצד אפשר להסביר אחרת את העובדה שיש היום משוררים צעירים בארצות הברית, למשל, שמושפעים מעמיחי ומפופה יותר מאשר מט.ס. אליוט, וולאס סטיבנס או ממשיכיהם בשירה האמריקאית?" ~ מארק סטרנד
  • "הוא הפך לגבור שלי ונשאר כזה עד עצם היום הזה. קראתי את כל הספרים שלו ואני חושב שהוא אחד הכותבים הגדולים ביותר של המאה ה־20." ~ ג'ונתן ספרן פויר
  • "בלי תרועות קרב ופולמוסי דורות ספרותיים נכנס יהודה עמיחי לשירה העברית במחצית הראשונה של שנות החמישים... עם זאת, הייתה שירתו של עמיחי בעלת משמעות מהפכנית מרחיקת־לכת ותרומתה לשינוי הערכים בספרות ובתרבות הישראלית לא נפלה בחשיבותה מזו של מישהו אחר בקרב בני 'דור המדינה'. ולמעשה, אף הייתה יחידה במינה במהירות ובהיקף השפעתה. אין מקום לספק בכך, ששני קובצי השירים הראשונים של עמיחי, 'עכשיו ובימים האחרים' (1955) ו'במרחק שתי תקוות' (1958) סימנו יותר מכל ספר שירה אחר שראה אור בעשור הייסוד של התרבות הספרותית הישראלית את הכיוון המשתנה של הטעם ושל הרגישות, שנעשו ליסוד קבוע בתרבות הישראלית עד היום." ~ דן מירון

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודה עמיחי