יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"הדת עניינה מעמדו של האדם לפני האל."

יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל הוא ספר מאת ישעיהו ליבוביץ שהתפרסם בשנת תשל"ו (1975).


  • "אין לכתבי־הקודש בשבילנו משמעות אחרת מאשר המשמעות שניתנה לה על ידי ההלכה."
  • "עבודת השם, ותכליתה מנוסחת בסעיף הראשון של שולחן ערוך: 'יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו'. מול הדת הנתפסת מבחינת מה שהיא מעניקה לאדם, מוצגת הדת הנתפסת מבחינת מה שהיא תובעת מן האדם, ואין לך ניגוד עמוק מזה."
  • "מבחינת האדם היהודי, התופס את יהדותו כקבלת עול מלכות שמים, ואת הגשמתה – כמאמץ לקיים תורה ומצוות, אין בעיית העימות בין הדת והמדע קיימת."
  • "הדת עניינה מעמדו של האדם לפני האל. מושג הקדושה אינו חל אלא על תכנים דתיים, וכל התכנים של הגות ומעש אנושיים – חולין הם."
  • "ישראל ההיסטורי מעולם לא חי ולא נתכוון לחיות – ומבחינה דתית אף לא נועד לחיות – מפי המקרא, והוא חי בפועל מפי ההלכה של תורה שבעל־פה."
  • "רק האל הוא קדוש ורק צוויו הוא מוחלט, ואילו כל ערכיו של האדם וכל החובות והתפקידים הנובעים מהם – חולין הם ואינם בעלי משמעות מוחלטת. מולדת, מדינה, עם – חובות ותפקידים נעלים הם, המחייבים לפרקים אף למעשים קשים מאד, אך לעולם אין הם נעשים קודש."
  • "השאלות האקטואליות של מבנה החברה והמדינה ושל זכויותיו וחובותיו של האדם לא כלפי חברו, כי אם כלפי האנונימים הגדולים – מדינה, חברה, עם, מולדת – אין להן תקדים בהלכה הפסוקה."
  • "יש סיטואציות היסטוריות, שבהן מוטל עלינו לקבל על עצמנו את האחריות לחקיקה דתית, בהתאם להבנתנו את התורה הכתובה והמסורה, את ההלכה שהגיעה לידינו: חקיקת הלכה כפי שהיא צריכה להיות – על סמך הנתונים הללו – בתנאי המציאות החדשים."
  • " 'הגאולה' אינה עניין מרכזי ביהדות (בניגוד לנצרות – שביטלה את המצוות), והעמדתה במרכז הדת היא ביטוי לרפיון הרצון לעבוד את ה' – להפיכת הדת מעבודת ה' כתכלית האדם לרדיפה אחרי סיפוק צרכי האדם על ידי אל שנתפס כאמצעי לסיפוק צרכים אלה."
  • "משמעותם הדתית של המושג והמונח 'גאולה' היא שלמות קיום התורה והשלטתה בעם ישראל, ובסופו של דבר – בעולם כולו; זוהי תכלית הנמצאת במרחק אין־סופי, ולכן החתירה לקראתה נצחית."
  • "מדינת ישראל קמה בעקבות התעוררות פטריוטית של יהודים, שומרי תורה ופורקי עול־תורה גם יחד; היא לא קמה מתוך דחף שנבע מן התורה ולא הוקמה לשם קיום התורה. והוא־הדין במלחמת ששת הימים והניצחון בה."
  • "רק מה שנעשה מלכתחילה מתוך דחף דתי – ז.א. לשם עבודת ה' וקיום התורה, ולא לשם סיפוק אינטרס אנושי – יש לו משמעות דתית. את 'הגאולה' יש להביא על ידי המאמץ הנצחי המכוון לכך; היא איננה באה בעקבות כל מאורע היסטורי שמניעיו לא היו מכוונים לכך."
  • "זה אולי מגדולתה של היהדות. בכל גלגוליה, מתקופת המקרא ועד לתקופה האחרונה שבה היא עדיין קיימת כגורם חי, היא סרבה לראות בארציות ובממלכתיות את מהותה."