יובל שרלו

הרב יובל שרלו, 2007

יובל שֶׁרְלוֹ (נולד ב־1957) הוא רב ישראלי.

כללי

• "צריך להיות יותר ענווים, צנועים ונאמנים לאמת."
• "חלומי הוא שההלכה תצליח לסחוף את עם ישראל בדרכה, בשל הבשורה הרוחנית והאמונית שיש בה, ולא רק מכוח החוק והסמכות שהמדינה מעניקה לה."
• "לא הכל הלכה, ויש עוד אין ספור עולמות יצירתיים אמוניים פנימיים באדם, והקשב הפנימי אליהם מוביל למקומות מתחדשים ומתקדשים."
• "מהות התנ"ך היא הנכחת ה' בתהליך ההיסטורי."
• "(הממלכתי לכתחילה) רואה בהוראות הצבא פקודות שיש למלאן, לבד ממצבים קיצוניים ביותר שהצבא עצמו אינו מגיע אליהם."
• "כאשר מישהו אומר: הציבור/כולם וכדומה, צריך לשאול: מי נמצא מחוץ למעגל? צריך לזכור שלכל 'אנחנו' יש מי שלא כלול ב'אנחנו' הזה."
• "תורת ארץ ישראל היא התורה של ארץ ישראל.

ארץ ישראל היא ארץ הנשמה, ארץ אהבת האדם ואהבת ה' יתברך.

ארץ של גליל וגולן וארץ של רחבת הקמפוסים וגני הילדים.

ארץ של בריאות חיים ולחיים אדומות.

וארץ של געגועים לקדושה ותפילה חרישית.

ארץ של אומנות ויצירה מוזיקה מעורבת וקליטת עלייה.

ארץ של שכונות מצוקה ואימהות חד־הוריות ואגף התקציבים באוצר.

ארץ של חללי צה"ל ומסתערבים והמון טוב לב יושר וסולדריות.

התורה שתפעים תכוון ותרומם את כל אלו היא תורת ארץ ישראל.

ישיבתנו היא ישיבה של תורת ארץ ישראל, ועל כן היא מיועדת וקרואה להנכיח את תורת ארץ ישראל להוות מקום משכן לימודי לתורה זו שתקרין ותרומם את רוחו של בן הישיבה הלומד בה ואת המרחב הציבורי על רבדיו השונים. תורה זו היא התורה הרחבה והמקיפה של כל חלקי התורה, של החיבורים הנעשים בתוך התורה בין ההלכה והאגדה בין תנ"ך ופילפול בין מוסר טבעי ושו"ע חושן משפט בין תורת הסוד ותורת הנגלה.

זאת תורה שיוצאת מתוך ד' אמות של הלכה שבהם נתכנסה השכינה מיום שחרב בית המקדש וכעת היא שבה אל דמותה הרחבה המקורית."

• "שאלותיו של דור זה הן שאלות קהלת ולא שאלות ספר שמות, ואמונתו קרובה יותר לספר שיר השירים ומשלו הקדוש מאשר לספר בראשית." - מתוך מאמרו: מאמר הדור לדורנו
• "יש משמעות להמשיך את הרמה המנהגית המסורתית והתפקיד שלנו כרבנים היא לטפח את שמירת מנהגי אשכנז ולהפוך את התנועות המזלזלות לבונות. לא מדובר רק על חיפוש קולות אלא בניסיון להעמיד את ההלכה במבחן. כל דבר היום שנושא אווירה שמרנית מהווה נושא לדיון והנכונות לעשות משהו רק 'כי עושים אותו' היא קטנה. כאשר ההיגיון הפנימי מפוקפק אנשים לא רוצים לבצע את המטלה. צריך לזכור שבעיה נוספת מגיעה מכך שבמשפחות המעורבות מקילים יותר [...] אבל זה לא צריך להוביל לחוסר מחויבות לשמירה על מנהג הקטניות." ~ על אכילת קטניות בפסח, גם למי שאין זו מסורת אבותיו

בצלמו (2009)

• "התפיסה העצמית של האדם צריכה להיות מעוצבת כמי שנברא בצלם א-לוהים."
• תורת ישראל פונה לאדם שהוא אזרח העולם. היא עוסקת בעם שחי חיים מלאים וטבעיים במציאות; היא מתארת את אבות האומה כמי שעולמם הקיומי היה עולם מלא, ואינה חותכת ביטויים העוסקים גם בעושרם של האבות; אין בה אפילו צליל אחד שקורא לאדם להתנזר מכל מה שסביבו כדרך חיים עקרונית. תורת חיים היא, ואל החיים המלאים היא פונה."
• "אנחנו מאמינים בני מאמינים, ואין לנו אלא ליטול אחריות על העולם ולפעול בו בדרך בה ציווה עלינו ריבונו של עולם – ולהתפלל שהוא יצליח את דרכנו."

מתוך ראיונות

(ראיון לעיתון מוצש, י"א בניסן תשע"ד)

• מתקיפי אומרים שאני רב מֵקל, אבל זה לא נכון, ויש לי יותר מידי דוגמאות הפוכות. אני לא מקל בהלכה. אצלי, לא כוח דהיתרא עדיף אלא כוח ההיגיון. ואני לא מתכון להגיון אנושי אלא להגיון הלכתי פנימי."
• "היה לי מלמד שלימד אותי תורה מכיתה א' ועד כיתה ח'. היית הולך להתפלל במניין של שש בבוקר [...] אחרי התפילה היה לי שיעור גמרא מרבע לשבע עד שבע ורבע עם אהרון פרפר, זכר צדיק לברכה. הוא היה פקיד במפעל המים הלך וגבה כספים מטעם עיריית הרצליה. בלעדיו לא הייתי נמצא כאן היום. הוא הפך אותי לאדם שרוצה תורה, וזה כל מה שאני, אדם שרוצה תורה."
• "אין משהו שאני רוצה לעשות יותר ממה שאני עושה היום. אני במקום שבו אני רוצה להיות, בבית המדרש..."
• "על ראשית הלימוד בישיבת הר עציון: הגענו, אני והרב רא"ם הכהן כמה ימים לפני כולם. השתחררנו ובמקום לקחת שבוע חופש, הגענו ישר לישיבה. לא היה מה לעשות איתנו אז שלחו אותנו לשיעור של הרב אהרן ליכטנשטיין. לא עזבתי אותו מאז למשך עשר שנים. [...] את הרגישות המוסרית, קו המחשבה, היושרה – הכול קיבלתי מהרב ליכטנשטיין. הוא האדם היחיד בעולם, בינתיים, שכשאני עומד לידו רועדות לי הברכיים. עד היום. לא היה בינינו קשר מאוד אישי, אף פעם. גם לא קשרתי כל־כך קשרים כאלו עם רבנים אחרים."
• "רק במבט לאחור אני מבין כמה תורתו של הרב יהודה עמיטל ז"ל השפיעה עליי. לא ידעתי את זה אז. רק כשהתרחקתי, בעשרים השנים האחרונות, התברר לי עד כמה הוא הטביע בי את חותמו."

אמרותיו

• "ישיבה היא תיבת נוח." ~ התייחסות לחיים בישיבה בתור מקום שבו אדם צריך להסתגר, לעסוק בתורה, ולנתק עצמו מחיי העולם שבחוץ
• "ישיבה היא מקום לא נורמלי." ~ התייחסות לחיים בישיבה כמקום שהוא לא חיי היומיום הרגילים, מקום בו אדם צריך לוותר על התענוגות מסוימים על מנת להתמסר ללימוד התורה בצורה מלאה
• "מסגרת לא מבטיחה, היא מאפשרת." ~ משפט שגור, המבטא את היחס המוגבל אותו צריך לתת למסגרות, אשר אנשים נוטים לראות בהן כפתרון הקסם לכל בעיה
• "סברא טובה היא סברא שאפשר לומר אותה עם ידיים קשורות מאחורי הגב." ~ משפט שהרב חוזר עליו פעמים רבות משם הרב יהודה יונגסטר, שמתאר את הרצון לומר סברות בלימוד הגמרא, אשר ניתן לומר אותן בלי להסתבך בפלפולים סבוכים מדי (מתייחס לתנועות ידיים ואגודלים הנהוגות בלימוד הישיבתי)
• "נפלתם. על. הראש." ~ נאמר בתחילת נאום בכינוס אתיקה רפואית לגבי השאלה במי מטפלים קודם, במחבל או בקורבן הפיגוע? בכינוס הדעה הרווחת הייתה שמטפלים בפצוע הקשה יותר, הרב עלה לנאומו ואמר את הציטוט הנ"ל ואז ירד אל מאחורי הקלעים לסימן שנגמר הנאום שלו, לאחר מכן עלה בחזרה והסביר את דעתו.
• "תמיד לאחר הלימוד, צריך לעצור ולשאול את עצמנו: מה למדנו?" ~ התייחסות למשמעות הגדולה שיש בלימוד, ולגילוי התוכן הפנימי של התורה (כחלק מתורת ארץ ישראל)
• "כאשר שואלים אותי מה התורה אומרת על נושא מסוים, אני עונה: תלוי את מי שואלים."