יוסף בר-יוסף

יוסף בר-יוסף (1933–2021) הוא מחזאי וסופר ישראלי.

לא בבית הזה (2007)

"הספרים, העיתונים, הקולנוע, השחקניות שמתפשטות והן כל־כך יפות ומושכות שהנשמה יוצאת – עולם ומלואו."
"למטה האנשים קטנים כחגבים, שקרנים כזיקיות, והוא למעלה, גבוה גם מעצמו, צעד רך ועוד צעד רך, כל צעד פירושו יושר ואמת, אין סטייה, אין טיוח, אין שקר, נקי."
"קונים ובעלי דוכנים וסתם משוטטים, באמצע נבירה בתוך ערמת קלמנטינות או בצלים, באמצע שקילה, באמצע צעקה, באמצע תשלום, עוצרים ומסתכלים למעלה אל האור הזה."

דף ציטוטים מורחב – לא בבית הזה (מחזה)

"לפעמים אני כל כך רוצה לספר הכול."
"בהתחלה כשפתחת את הדלת ראיתי את הפה שלך, קצת פתוח, כאילו אתה הולך לצעוק עוד רגע. בגלל זה הסתכלתי, לא יכולתי לא להסתכל."
"כולם אוכלים ושותים והוא מתחמק ובא בריצה אלייך ואחר כך הוא חוזר אליה ומזה נולד מנו."
"ככה זה, העולם קטן והדברים עלובים ויגעים, ואם אדם מרגיש את פנים הדברים הוא יכול להתעלות, אז כל מה שמסביב עולה יחד איתו."

"לשתוק, מה כבר יש לומר."
"לקפוץ למים, כלומר לכתוב. לא לחינם האצבעות שלי דופקות במקשים כמו מעצמן, דופקות בכוח. יותר טוב מהדפיקות בראש, לא?"
"אפשר לזכור כאב? לזכור ממש? מה פירוש לזכור אותו? לכאוב אותו מחדש? כל מה שאפשר זה לומר במילים, ולו לעצמי, שכאב מאוד. לא מספיק? בבקשה, תאמר שהיו אלה ייסורי תופת! ... והרי כל המילים האלה באות בעצם לומר שלא רק שאי אפשר לשחזר תחושה של כאב, אלא גם מילים אין."

"ולפני זמן לא רב עבדתי על אנייה, נער סיפון וגם נער מטבח, לאסוף חוויות כמו ג'ק לונדון, שנה אחת בקושי, ואת הסיפורים משם כבר גמרתי לספר מזמן."
"אניית משא של עשרת אלפים טון לפחות, אלה שמשמשות לספנות נוד, היום הן כאן מחר הן שם, לא יודעים מראש, אז מה יש למהר."
"הוא דיבר מעט, אבל הקשיב, ואני יכולתי לראות בדמיון איך העיניים שלו מסתכלות בכל מי שיושב מולו, צמאות ושותות את מי שיושב מולו כמו שצמאים ליבשה ושותים אותה אחרי ימים ארוכים בים."

"מה יותר קשה, 'אין אהבה', שברור שאתה חסר אותה, או 'אין אין־אהבה', וברור שאתה לא חסר אותה."
"זה בית־כנסת של חסידים, ויצא לו שם שלא מעט מהמתפללים הצעירים שבו, ביניהם גם בעלי משפחות, פוזלים החוצה לעבר האפיקורסות והעולם החילוני."
"ריח חלות נאפות, גם מיום אתמול, נעים ומושך ומעורר תיאבון יותר מחלות אפויות מוכנות, אפילו ביום של צום."
"יותר לא הסתכלתי מאשר כן הסתכלתי, בדומה – חשבתי אחר־כך – למה שקורה לי כשאני לא מסתכל בזכוכית החצי אטומה בדלת חדר־השינה של אבא ואמא, כשהם סוגרים אותה אחריהם בשבת אחרי־הצהריים."

"בכתיבה שלי יש כיסופים למשהו שהוא יותר ממה שיש."
"אם בחיים יש סוד ואתה אף פעם לא יודע מה באמת קורה ויקרה, למה בתיאטרון זה לא כך?"
"חשוב לי שהכתיבה תהיה דיבורית, ואני לא מדבר על סלנג. אני רוצה שנשימת הדמויות תורגש. המשפטים חייבים לזרום."
"אני מציג שאלות מול המציאות, מראה את האמת והכאבים של הדמויות מבלי לשפוט אותן."

"החסד, החמלה וההתבוננות העמוקה והמיטיבה שהייתה לו לכל אדם ולכל דמויותיו הספרותיות ליוותה אותו תמיד עם כל אדם ואדם. תמיד שפט לכף זכות, תמיד הכיר בטוב." ~ ציפורי דורון (מקור)