יעקב שטיינברג

יעקב שטיינברג (1887 - 1947) הוא משורר וסופר עברי.

מתוך שיריו

"מְטַר־סַגְרִיר מִלְמַעְלָה בְּעַצְלוּת כְּבָר נָטַף."
"שְׁעַת בֵּין־עַרְבַּיִם, עֵת יֶאֱכֹף הַיּוֹם אֶת נִדָּחָיו."
"אַךְ הֶעָבִים רַק מַחֲרִישִׁים, כְּאִלּוּ קָפְאוּ עַל רָאשֵׁינוּ; וּבְאֵין־רוּחַ – קָפְאוּ דוּמָם מִפְרְשֵּׂי אֳנִיָּתֵנוּ."

"כִּי אֲקַדֵּם שַׁחַר, וִיחִידִי עִם הָעוֹלָם אֶתְיַחֵד שָׁעָה שְׁלֵוָה לְקַדֵּם אוֹר הַיּוֹם."
"הָגִיתִי לָרִיק עִם נְבוֹנִים, פָּעַלְתִּי רְמִיָּה עִם כְּסִילִים; וְעַתָּה לְבַדִּי שָׁלַוְתִּי."
"בִּרְגָעִים שֶׁל דְּמָמָה וּבְדִידוּת, עֵת נִשְׁכָּח מִלִבִּי הָעוֹלָם, וְעוֹמֵד עַל שְׂפַת יָם הַחַיִּים רַק יִמּוֹג בְּאָזְנַי הֵד קוֹלָם – אָז אוֹתָךְ, הָאִשָּׁה, אֲבַקֵּשׁ."

"לך אהב את בנות הגויים על מנת לקבל נשיקות."
"בַּשָׁעָה הַזֹּאת אֶמְסָר לָךְ, בִּשְׂחוֹק וּבִמְשׁוּבַת עֲלוּמִים, סוֹד לִבִּי הַנּוֹשָׁן וְהָרַע, הִרְהוּרִים וַחֲלוֹמוֹת עֲגוּמִים; וְנִדָּף כָּל זֶה אָז בָּאוֹר, וּצְחוֹקֵךְ הָעַלִּיז לִי יַעֲנֶה."

"כְּבָר כָּלָה רוּחַ נְעוּרַי וְחָדָשׁ בִּי לֹא קָם; בְּעֶצֶם יְמֵי חַיַּי אֲנִי כְיוֹרֵד יָם אֲשֶׁר מִפְרָשׂוֹ נִרְדַּם בְּעֶצֶם שְׁרַב צָהֳרָיִם."
"ועוד מעט ומותר חיי ייתם, במעשי חן, הקטנים והיקרים."
"כבר ערוך האות ודרכי ערוכה: ערבני למנוחה בדרך הזאת."
"וַיְהִי בְיָדִי כּוֹס הַחַיִּים, וְנָגְעָה בִי אָז כְּנַף הַמָּוֶת."
"עמול עמלתי עם רבים נכלמים למצוא מחבוא זה, אשר שם לא־עוד־נירא את בכי בשרנו ואמיתם הטמירה."

"לא מצאה האשה הצעירה חן בעיני נשי המקום – בגלל חיוך שפתיה ובגלל הצחוק אשר בעיניה. מסביבות חרסון הייתה האשה, והיא לא ידעה להידמות אל הנשים שבעיירה, אל בנות ווהלין הצנועות, המחייכות אשה לקראת רעותה ועיניהן כאילו נשארות תחת דוק של קור ושעמום."
"אותו עונג הפלאים של אנשים צעירים וחמודים המצפים לכל אושר – עת ישימו אל לבם לעשות טובה קטנה אחרי טובה לאיש מן האנשים הקרובים אליהם."
"קורטוב השעשועים של לילות החנוכה כבר אפס עד תום בסופות השלגים, אשר תזעפנה שנה שנה לפני כניסת ימי שבט, הקופאים בקור. לא חמודים הם הימים האלה, עת הגדולים עמוסים טרדות יום יום."