יפתח רון-טל
יפתח רון-טל (נולד ב־1956) היה אלוף בצה"ל ויו"ר הדירקטוריון של חברת החשמל.
כללי
[עריכה]- "אנחנו נלחמים על עצם הקיום שלנו. ההרתעה שלנו נפגעה כל כך קשה." ~ יוני 2024
- "חזבאללה יצר רצועת ביטחון בישראל, צריך להעביר אותה ללבנון." ~ יוני 2024
- "הולכה זאת תשתית שמאפשרת את איכות החשמל האמיתית, התשתית הזאת מאוד פגיעה במדינה קטנה כמו שלנו והיא חייבת להישאר בידי המדינה. אוי ואבוי לנו אם התשתית הזאת הייתה עוברת לידיים הפרטיות."
- "אני שחקן למרחקים ארוכים. אני מגיע לארגון, לומד אותו, קובע יעדים עם ההנהלה ותוכניות אסטרטגיות, ואז מוביל את הארגון אליהם."
צבא
[עריכה]- "מי שלא מתנהג כבן אדם אל חייליו, לא יכול להיות מפקד. מי שלא נותן דוגמה אישית לא יכול להיות מפקד. מי שאיננו אמין לא יכול להיות מפקד."
- "הבעתי את דעתי בכל פורום אפשרי, שההתנתקות היא מהלך מסוכן מאוד. באופן פורמלי, הכרתי בסמכותה של הממשלה לקבל החלטה כזו. אך טענתי אז ואני טוען היום, שהייתה זו שגיאה אומללה להחליט שצה"ל יוביל את ההתנתקות. מעשה כזה, אינו מתפקידו של הצבא."
- "מבחינה צבאית, המלחמה הסתיימה בכישלון, והרמטכ"ל – כמו שאר מפקדי הצבא הבכירים – צריך לקבל אחריות. מפקד הצבא מכין עצמו כל חייו לקראת הרגע שבו ינהל מלחמה, ואין לו דרך להתחמק מהאחריות לניהולה ולתוצאותיה. אני מאמין בקבלת אחריות עם כל הקושי והכאב שהדבר יוצר. קבלת האחריות היא גם תנאי ראשוני לקיומם של תהליכי למידה אמיתיים ושיקום הצבא." ~ על מלחמת לבנון השנייה
- "בשנות ה־70' וה־80', היה מושג שנקרא 'הראש הקשה'. ביחידות הכי טובות שלנו התייחסו אל חייל חדש כאל אדם לא אמין שצריך להעניש אותו. בקשה של חייל ללכת לרופא התפרשה כניסיון להתחמק מהאימונים... אני התחלתי להוביל מהלכים בזרוע היבשה שאומרים שכל חייל הוא בעל אמינות, ויש לתת לו אחריות, לסמוך עליו ולהתייעץ איתו."
על עצמו
[עריכה]- "אני שומר ככל האפשר על אורח חיים דתי כשהכיפה שעל ראשי היא שקופה. הכי חשוב להיות יהודי."
- "אני חושב שזה הכלי הכי חשוב שקיבלתי מאבא – הוא תמיד אמר: 'לך תמיד בדרך שלך, גם אם היא לא קלה'. זו היכולת להנהיג. אני אף פעם לא שוחה עם הזרם, וגם כמפקד לחמתי על עמדותיי, דעותיי ואמונותיי ושילמתי מחיר על כך."
- "כילד לא הייתי קרוע בין העולמות אלא ספוג בשניהם. אמי יהודית השלימה את אבי – היא הייתה קיבוצניקית קלאסית, הולכת עם הזרם ועם הכלל. למרות הניגוד, בינה לבין אבי לא היו עימותים, שניהם זרמו. אני הזדהיתי עם שניהם, אבל בסופו של דבר הושפעתי יותר מאבי. כילד החריגות הדתית גרמה לי מבוכה, אבל כשבגרתי הקמתי משפחה שמקיימת אורח חיים דתי."