כשניטשה בכה

כשניטשה בכה (באנגלית: When Nietzsche Wept) הוא רומן ריאליסטי מאת הפסיכיאטר ארווין יאלום שיצא לאור ב־1992 ותורגם לעברית. הספר עוסק בדמויות מציאותיות, ביניהם פרידריך ניטשה, אך עיקר העלילה היא פרי דמיונו של הסופר.

"המורה הטוב ביותר הוא מי שלומד מתלמידיו."
"הצמיחה חשובה יותר מן הנחמה."
"הזמן בולע ובולע - ואינו מחזיר דבר בתמורה."
"רק המחרתיים שייכים לי."
"לפעמים יש לכלבים גם פרעושים וגם כינים."
"אנו מאוהבים בתשוקה, יותר מאשר במושא התשוקה."
"החיים בבטחה מסוכנים." (מרשימותיו של יוזף ברויר)
"חייה שאתה בחיים! המוות מאבד את כוחו המזוויע, אם אדם מת כאשר מיצה את חייו עד תום! אם אדם אינו חי ברגע הנכון, הוא אינו יכול למות ברגע הנכון."
"יש מי שאין בכוחו להתיר עצמו מן הכבלים, ואף על פי כן גואל הוא לידידו."
"חייב אתה לרצות להישרף בלהבתך שלך עצמך: וכי איך ביקשת להיות חדש אם לא היית תחילה לאפר?"
"זו אינה בחירה הניתנת לאדם. זו אינה בחירה אנושית, אלא ניסיון להיאחז באשליה החורגת מהאדם עצמו. בחירה שכזו, בחירה באחר, בחירה בעל טבעי, לעולם היא מחלישה. לעולם היא הופכת אדם לפחות ממה שהוא. אני אוהב מה שעושה אותנו ליותר ממה שאנו." ~ על האמונה באלוהים
"המוות הוא עניין קשה. תמיד חשבתי, שהגמול הסופי של המת הוא שלא ייאלץ לחזור ולמות!"
"[ניטשה] טוען שכדי לגלות את האמת, חייב אדם להכיר את עצמו מנקודת המבט המקובלת, אפילו מן המאה ומהארץ שבה הוא חי - ולבחון את עצמו ממרחק!"
"אתה חייב ללמוד עכשיו להכיר בחייך ולאזור אומץ לומר, 'זו בחירתי!' רוחו של אדם בנויה על בחירותיו!"