ליאור דיין

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ליאור דיין (נולד ב־17 במרץ 1983), סופר, עיתונאי ומנחה טלוויזיה ישראלי.

  • "ברגע שיש לך ילד, אתה מקבל אוטומטית 'קלף יציאה' מכל אירוע. ילד נותן לך מגוון תירוצים עשיר שאין איש יכול לעמוד בפניו. הוא האליבי המושלם. הילד חולה, הילד לא מרגיש טוב, הילד לא נרדם, הילד לא שקט. כל אלו ועוד נחשבים לתירוצים לגיטימיים לחלוטין להיעדרות מאירוע. אבל זה לא שילד נותן לך את החופש לשקר ללא אבחנה ולהיעדר מכל אירוע. אתה לא שולף את קלף הילד סתם ככה, ללא שתהיה לכך אחיזה מסוימת במציאות. הנה, לא מזמן הוזמנתי לאירוע כלשהו שממש לא רציתי ללכת אליו. מאוד התאכזבתי לגלות שהילד שלי היה במצב רוח מצוין ובתפקוד תקין. 'מה קורה איתך, ארד?', שאלתי אותו באותו היום, 'דווקא היום אתה שותק? תן איזה בכי קטן'. בתגובה, הוא חייך אליי את החיוך המתוק שלו. 'התינוק מחייך יותר מדי', אמרתי לאשתי, 'אני דואג. כמות החיוכים הזאת מוגזמת. אין ברירה. אני לא אוכל ללכת להשקת הסדרה של ר. אני חייב להישאר כאן איתו ולעזור לו לא לחייך יותר מדי. זה מאוד מסוכן הסיפור הזה, הוא בסך הכול בן תשעה חודשים. השרירים שלו בפנים עדיין לא מספיק חזקים בשביל כמות חיוכים כזו'." ~ על השינוי שהולדת בנו חולל בחייו (ליאור דיין, "היו לי פעם חברים – ואז נולד לי ילד", באתר מעריב, 24 בנובמבר 2014)
  • "אני חושש להגיד את זה, אבל נדמה לי שיש אמת בטענה – שעולה תמיד בהקשר הנדל"ני – שאנחנו דור של מפונקים. אולי בעצם צריך לדייק. אנחנו דור של הרבה מאוד מפונקים, שבגלל העובדה שהם מוכנים לשלם את המחירים הלא מציאותיים של המציאות המפונקת שלהם, הם גוררים אחריהם גם את ה'לא מפונקים' – כי עדיין גם אלו שלא מוכנים להשתחוות בפני תרבות הצריכה, סובלים ממחירים גבוהים שמושפעים ישירות מהבולמוס של המפונקים. יכול להיות שאין כל רע בלרדוף אחרי הפוזה כפי שנהוג בדור שלי, אלא שצריך לדעת לקחת את האחריות ולהודות בזה. הודאה היא הצעד הראשון. משם אפשר להמשיך אל עבר מקומות כמו חקיקה של חוקי פיקוח על שכר הדירה (כפי שיש במדינות רבות באירופה, מה שמכונה 'rent control'), מתוך הבנה מוחלטת שלדור הנוכחי אין מעצורים ויכולת להשתלט על ההתמכרות שלו לחומריות, ועל כן יש להגביל את אלו שמנצלים זאת בצורה מוגזמת. צריך לעצור את הניצול והעושק של החזירים (כמו למשל בעלי הדירות ויבואני המותגים) שמרוויחים הון עתק על חשבון החולשה של דור שלם. אז סיכמנו שנתחיל בהודאה באשמה, בלקיחת אחריות, בהבנה שאנו חלשים, חסרי אונים מול תרבות המערב שגידלה אותנו והפכה אותנו למה שאנו. ומשם נמשיך לעבר הפתרונות. אלו יגיעו רק אחרי שנסתנכרן עם האמת של מי שאנחנו, על כל חולשותינו ופגמינו. נתחיל בזה שנדע לאהוב את המפלצת ההדוניסטית ששולטת בנו." ~ מותח ביקורת על דור הגילאים שלו שלא יוצא בשאת נפש אל מול יוקר המחיה (ליאור דיין, "זה לא יוקר המחייה, זה אנחנו! ליאור דיין נכנס בדור שלו", באתר מעריב, 10 בנובמבר 2014)
  • "הדבר שאני הכי גאה בו זה לדעת שאצלי בסדרה הכול אמת, מההתחלה ועד הסוף. לא חסכתי כלום ולא זייפתי כלום. בהתחלה כשאתה רואה איך אנשים מגיבים לזה, אז היו רגעים שנלחצתי. היו כמה סצנות שהחלטתי לשנות, לייפות קצת את המציאות. אבל מיד ראו את זה בחומרים שצילמתי, אז ויתרתי על זה. הרבה אנשים אומרים לי עכשיו 'שמע, היית בלתי נסבל בעינינו, עד שראינו אותך במחוברים'. אני מאוד גאה בזה, כי הבחור שנמצא במחוברים זה בדיוק אני." ~ על השתתפותו בתוכנית הריאלטי "מחוברים(וצ)" (חגית גינזבורג, "אנשים אומרים לי שהייתי בלתי נסבל עד שראו אותי ב'מחוברים'", באתר mako,‏ 3 באוקטובר 2013)
  • "אם יש משהו שהייתי טוב בו עד עכשיו, זה בלהיכשל. אני נכשל מצטיין. מפואר. אז ציפיתי שכאן זה יהיה אותו הדבר. כבר עשיתי פרויקטים שהיו אמורים להיות מוצלחים מאוד ולהביא כל מיני דברים לחיים שלי ולבסוף הם היו נוראיים ונכשלו. אני כן יכול להגיד שאין בי פחד בכלל. אני מסוגל לעשות דברים דווקא בגלל שהם מסוכנים ונשמעים מטורפים. יש בזה משהו שאפילו מגרה אותי, ובמיוחד כשזה משהו שאמור לשרת יצירה כלשהי. וכשאנשים ניגשים אליי ואומרים שהם מגלים אותי מחדש או שהם מופתעים לדעת שאני לא רק הבן המסומם של אסי דיין, זה מפתיע גם אותי. אבל אני מאוד שמח שזה יצא ככה." ~ על ההצלחה שלו בתוכנית הריאלטי "מחוברים(וצ)" (חגית גינזבורג, "אנשים אומרים לי שהייתי בלתי נסבל עד שראו אותי ב'מחוברים'", באתר mako,‏ 3 באוקטובר 2013)
  • "יש הבדל בין אבא שלי לאמא שלי. אבא שלי היה כאן וגם הוכיח לי לאורך השנים שהוא באמת אינו כשיר להיות אבא. אבל הוא אוהב אותי ואני אותו, ונכון שהוא יותר כמו אבא־חבר, אבל אני לא כועס עליו. גם על קרוליין אני כבר לא כועס, אבל היחסים איתה הם אחרים. היא לא הייתה כאן רוב חיי. היה לה לא קל לראות את הסדרה, אבל אני כן יכול לומר שמחוברים האיצה תהליכים בינינו. היא שמעה בסדרה דברים שמעולם לא אמרתי לה." ~ על יחסיו עם הוריו (חגית גינזבורג, "אנשים אומרים לי שהייתי בלתי נסבל עד שראו אותי ב'מחוברים'", באתר mako,‏ 3 באוקטובר 2013)
  • "אנשים חושבים שלמשפחת דיין יש כסף. אז בואי נפריך את זה אחת ולתמיד: הכסף של סבא משה עבר באופן בלעדי לאשתו השנייה, רחל דיין. שאר המשפחה לא קיבלה כלום. זה לא שאנחנו אנשים רעבים ללחם, אבל כסף וירושות – אין כאן. את הכסף שלי אני מרוויח מעבודה קשה. אני מתפרנס יפה ואני עובד מאוד קשה בשביל זה. רוני לפעמים כועסת עליי שאני עובד כל כך קשה, כי אפילו כשאני עובד מהבית אני מרוכז בעבודה. אני גם לא לוקח כסף מההורים שלי ומאף אחד אחר. אני סיימתי להיות עלוקה מוצצת דם שחיה על חשבון אחרים. סיימתי. וזו אחת הגאוות שלי, שאני מצליח לפרנס ולהתפרנס בכוחות עצמי. אני חושב שאחרי שנים שהייתי בטלן וטפיל מסומם, זה ממש בסדר והגיוני שאעבוד עכשיו קשה. אין לי שום בעיה עם זה." ~ על השינוי שעבר בחייו (חגית גינזבורג, "אנשים אומרים לי שהייתי בלתי נסבל עד שראו אותי ב'מחוברים'", באתר mako,‏ 3 באוקטובר 2013)
  • "אם אתה שוכח, אפילו לשנייה, שאתה אדם מכור – זו הדרך הכי בטוחה ליפול בחזרה. באחד הפרקים בסדרה אני מספר על תקופה שבה שתיתי כמה פעמים אלכוהול, ואני זוכר שעמוק בפנים כבר הרגשתי שהאדמה קצת זזה. זה היה מפחיד ומטריד ורק כשהתוודיתי על זה בפני אמא שלי ובפני המאמן שלי וחזרתי ללכת לפגישות כמו שצריך – זה עבר. את צריכה להבין שקרו המון דברים בחמש השנים האחרונות, מאז שנגמלתי. שרשרת של דברים שעד היום מדהימים אותי. אני זוכר את הפעם הראשונה שהתעוררתי בגמילה, אחרי שישנתי משהו כמו 48 שעות. הייתי נקי ואני זוכר שהדבר הראשון שחשבתי היה 'איזה כיף, אני לא צריך להעביר את היום בלנסות להשיג סמים ומרשמים'. זו הייתה הקלה עצומה וידעתי שזו תחושה שאני רוצה לשמר. אז בהתחלה זה היה רק לא לאבד את כל הימים האלה של הניקיון שצברתי, לשמור על זה כמה שיותר חזק. אבל אז התחילו לקרות עוד דברים בחיים שלי, הרבה דברים שאף פעם לא חשבתי שיקרו, והיום יש לי הרבה יותר מה להפסיד. אני יודע שרוני תעזוב אותי בשנייה שאגע שוב בסם. יש לי המון מה להפסיד. וזה עוד לפני שאני עומד להפוך לאבא." ~ על הגמילה מסמים (חגית גינזבורג, "אנשים אומרים לי שהייתי בלתי נסבל עד שראו אותי ב'מחוברים'", באתר mako,‏ 3 באוקטובר 2013)