לי באי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
לי באי

לי באי (בסינית: 李白;‏ 701–762) הוא מגדולי המשוררים הסינים.


  • "צִיפּוֹר יְחִידָה מְצַיֶּצֶת מִבֵּין הַפְּרָחִים."
  • "מיילל אל תוך הריח המתוק של החיים."
  • שיר על הצער אשר כצחוק יצלצל בתוך נפשכם."
  • "התשמע את קול הנערות המלקטות ערמוני מים?"
  • "בְּרוּחַ אָבִיב מְפַטְפֶּטֶת צִיפּוֹר הַזָּהָב."
  • "באור הסהר מרחפות האנפות הלבנות."
  • "פרחים נודדים בפתח צוחקים לבדידותי."
  • "בפאת העיר יזרום נהר שוצף, כאן נפרד ידידי, נפרד לעולם."
  • "עתה הוא הרגע, ידידים, שאו את הכוסות, ובגמיעה אחת הריקון עד תום!"
  • "קם ממקומי שיכור צועד ביובלי ירח / רחוק מכאן נחות הציפורים ומעטים כה מעטים האנשים."
  • "האדמה לעולם תעמוד ותפרח באביב, אבל אתה בן אדם אף לא מאה שנה תהנה מחמדת האדמה הזאת."
  • "נִזְדַּעֲזַעְתִּי וְעֵינִי־עֵינִי יוֹרְדָה דִמְעָה,
כּוֹסוֹתַי אֶמְזֹג, שְׂפָתִי גוֹמְעָה.
אֲזַמֵּר כָּל עוֹד הַסַּהַר בִּתְכֶלְתּוֹ יָאִיר."
  • "נִצָּנֵי־הַשֶּׁלֶג בְּאוֹר־שֶׁמֶשׁ –
מַה כִּי יַאֲרִיכוּן
רַק שִׁירִי אֶכְתְּבָה הַפַּעַם
לוּ חָי לְעוֹלָם, לְעוֹלָם."
  • "כָּאן בָּהִיר מוּל הַמִּטָּה שֶׁלִּי זוֹרֵחַ הַיֲּרֵחַ
אוּלַי קָרָה עוֹטָה אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה
בְּרֹאשׁ מוּרָם אֲנִי מַבִּיט בְּבֹהַק הַיֲּרֵחַ
בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן אֲנִי חוֹשֵׁב עַל בַּיִת."

ראו גם[עריכה]