לכי, רצפי את הים

לכי, רצפי את הים הוא רומן מאת עדנה שמש על עלמא, פרופסורית לספרות, ויחסיה עם דמויות שונות בחייה. הספר יצא לאור ב־2018.

---

• "אני ישְֵנה ולבי ער. כל כך הרבה שנים חלפו ועדיין אני לא בטוחה שמדובר באהבה."
• "זהו. אני מוכנה. עד כמה שאפשר להיות מוכנים."
• "אני רוצה להעמיק שורשים אבל משהו מושך אותי החוצה בכוח."
• "זמן רב הרגשנו כאילו אנחנו מובדלים מן העולם. לא זקוקים לו. נלפתים זה בזה, מלאים באהבה. עכשיו, משנותרתי לבדי, שב החדר וקיבל את ממדיו הראשונים."
• "אני מקרבת את אפי אל אפי שבמראה. הבוקר איני מכירה את האישה שמביטה בי עין בעין."
• "יישב ויכתוב את סיפור חייה של בעלת המראות, שאין לו כמובן דבר וחצי דבר עם האמת."
• "אני מכבה את הרדיו. שואפת אוויר, מרחיבה את הריאות כמו לפני שאני צוללת לעומק הבריכה העירונית."
• "מחוץ לגדר משתפלים ענפי עץ ערבה, מסתירים שלט שכתוב עליו, 'אין חנייה מול השער'. משמאלה שיח מטפס נאחז בקנוקנותיו בגדר, כמבקש להימלט."
• "הפעם זו ליאורה שבאה לקראתי, עייפה מחייה כמו תמיד, עיניה טרוטות, אין לה אף רגע מנוחה."
• "אני מגניבה לעברה מבט קצר, שמא גם הפעם אקרא בפניה תוכחה מרומזת, ומחייכת אליה במאמץ."
• "מרחוק, אני רואה את המטפלות והמטפל החדש, כולם פעלתנים, נמרצים, לא נכנעים לייאוש לא להם, רוחשים סביב הילדים בשמחה שמקורה אינו נהיר לי."
• "בקולו המדוד הכמעט חרישי ובאנגלית הנפלאה שלו המהוקצעת עד דק, ניוהאם הרצה על התקופה האליזבתנית כאילו היא מתרחשת לנגד עינינו, על הסדר השולט בשמיים ובארץ – במיקרוקוסמוס ובמאקרוקוסמוס – ובלעדיו אין תקווה לבני האדם ואין להם קיום. נשביתי בהקבלות המעניינות שערך בין כל מישורי הקיום ובהסברו המלבב על האופן שבו קשרו בני התקופה את כולם יחד, את הכוכבים והמזלות, המתכות, גוף האדם וגוף האדמה, לכדי סדר קוסמי שעולמם במרכזו."

נאמר עליו

• "רומן רצוף אירועים טרגיים, אך מתובל בהומור ואהבת חיים בריאה, על אנשים הכלואים בסורגים, שחלק קטן מהם לא יוכל לצאת לחירות וחלק גדול יותר מנסה לשבור את הקונכייה." ~ אורנה ליברמן