מאיר בר-אילן (חוקר)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מאיר בר-אילן (נולד ב־5 בנובמבר 1951), פרופסור במחלקות לתלמוד ולתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן ומומחה במדעי היהדות ובהיסטוריה חברתית ותרבותית של העת העתיקה. תחומי מחקרו המגוונים כוללים את ספרות המקרא, הספרים החיצונים, ספרות חז"ל, ליטורגיה, נומרולוגיה, מיסטיקה, מאגיה ועוד.

חוקרים[עריכה]

  • "אם המגמה היא לרוץ ולספר לחבר'ה ('יש לי תלמיד מצטיין המתמחה אצלי במאגיה') הרי שתחילה יש לגמור."[1]
  • "טוב לו לחוקר שיבוקר בהיותו נער מאשר שיבוקר בהיותו זקן (כדרך כמה מאמרים המתפרסמים בתקופה האחרונה) ואז יתברר – אהה, מאוחר מדי – כי מפעל חייו המדעי מוטל בספק."[1]
  • "הניסיון של הכותבת לפרש את התנ"ך [...] על פי ספר הזוהר, יכול היה להקנות לכותבת מעמד של כבוד בין תלמידי הגר"א, למשל."[2]
  • "אכן, הכותבת מציינת בראשית ספרה את כל מי שסייע בידה, בירושלים, בפריז, בניו יורק ובמקומות אחרים בעולם, משל הייתה זו רשימה של כותבי מכתבי הסכמה רבניים."[2]

מצב המחקר[עריכה]

  • "שמענו כי יש חוקרי מקרא שאינם יודעים עברית, וסברנו כי תופעה זו יכולה להתקיים רק בחו"ל. עתה התברר לנו כי התבדינו."[3]
  • "ניתן היה לצפות מפרופסור למחשבת ישראל שידע לקרוא פסוקים בתנ"ך ולסכמם כהלכה לפני שהוא פונה לחקור את ספרות קומראן, חז"ל וההיכלות, אך ייתכן שבעולם מודרני הדוגל בהתמקצעות אי אפשר לטפח ציפיות מוגזמות."[2]
  • "נכון, אין לצפות שחוקר מודרני שעיסוקו במחשבת ישראל [...] יהיה בקי בתורתו של רש"י."[4]
  • "בספר המונח בפנינו ניתן למצוא את שבע המידות שמנו חכמים במחקר גרוע: נטול דיון פילולוגי; בעל אופי חלקי ובלתי שיטתי; חסר היכרות מספקת עם ספרות המחקר; חסר זהירות; לקוי בשיקול־דעת; חסר יכולת להפריד את היצירה מפרשנותה; יש בו דרשנות. נדמה שהספר המוצג עתה בפני הקורא הוגש כמועמד בתחרות על הספר הגרוע ביותר במדעי היהדות."[4]

החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית[עריכה]

  • "בלשון האקדמית קרויה תופעה זו, גידול 'פנימי' של חוקרים, בשם in breeding (ילידי־בית), וזיקת התופעה האקדמית לגנטיקה היא ברורה בשל התוצאה הדומה."[3]
  • "טוב לחטט ולגלות חוקר עלום־שם שנעלם מעין־כול [...] מאשר לבחון הצעות חדשות של חוקר שחי בימינו, ובפרט אם הוא לא זכה באור הבוקע מירושלים."[3]
  • "ראשון לנושאים חסרים אלו הוא הדיון הפילולוגי־טקסטואלי. חסרון זה הוא מפתיע במיוחד לאור העובדה כי החוקר הוא איש ירושלים, עיר הידועה בחומרתה הפילולוגית."[4]
  • "עיון במאמרי הביקורת שלי (שלא כולם התפרסמו מסיבות ידועות), יראה כי לא נשאתי פנים לאיש, בין אם ביחס לעמיתיי למחקר ובין אם ביחס לאחרים. היעדרה של אתיקה אקדמית יש לייחס לא לי, ולא למוסד האקדמי בו למדתי ולימדתי במשך עשרות שנים, כי אם למוסד אחר. שם המוסד, וההוכחות למשוא הפנים האקדמי הנוהג בו, יפורסמו בהזדמנות אחרת."[5]

פילולוגיה[עריכה]

  • "תחום מדעי זה לא שכח דבר מאז המאה ה־19, וגם לא למד דבר מאז."[3]
  • "איסוף כל השבבים אינו יוצר ספר במשמעו המחקרי, וליקוט מייגע וסיזיפי של כל חילופי הגרסאות הוא מלאכה שאין שכרה בצידה."[3]

ביבליוגרפיות[עריכה]

  • "אם אין הדבר ידוע, כי אז ייאמר הדבר מפורשות: מחקר טוב מתחיל בביליוגרפיה טובה."[6]
  • "מי שכותב 'כרך 2' ביחס ל־ANRW, מן הסתם לא ראה את למעלה משמונים הכרכים הנושאים את הסימון II. הנכון: II.23.2."[1]
  • "העניין המפליא בכך הוא שכבר שנים רבות לפני כן העניין נדון בצורה מפורטת, ראה: א' עפשטיין, מקדמוניות היהודים: מחקרים ורשימות [...] ולא זכר שר הביבליוגראפים את עפשטיין וישכחהו."[7]
  • "החוקר הוסיף לשבתי דונולו את הכינוי רבי אף כי מכתביו של דונולו לא ניכרת השכלה רבנית כלשהי (ובכך הולך החוקר בדרכו של ז' מונטנר מזה, ושל ח"ד פרידברג מזה, ביבליוגראף שכינה בתואר 'רב' כל מחבר־ספר, אפילו אם זה כבר המיר דתו)."[4]
  • "היעדרו של אזכור ביבליוגראפי, גם אם אינו תקין, הרי שאין הוא מן החטאים עליהם צריך להביא קורבן חטאת או פר העלם דבר."[4]

מתוך ביקורות[עריכה]

  • "מכל מקום, למרות ההסתייגויות השונות [...] לפחות חלק מפרקי הספר ראויים בהחלט לקריאה."[8]
  • "החוקר הנדון הוא נועז, אך השאלה היא האם נועזות זו אינה פורצת את גבולות השפיות האקדמית."[4]
  • "סלע צלל למים עמוקים ויכל להם. לבדו שייט הוא, עמוק מכל מי שניסה כוחו במים עכורים אלו, ולמרות כל המכשולים בדרך, הוא הביא פרי ביכורים למקדש החכמה."[6]

הערות שוליים[עריכה]