מאיר ויזלטיר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב."

מאיר ויזלטיר (נולד ב־1941) הוא משורר ישראלי.

כללי[עריכה]

  • "שובי שובי לפרדס, אני עוד מחכה."
  • "דבר אופטימי עשיית שירים."
  • "גובה שדיהן של בחורות."
  • "רגשות ישנים נמעכים בצעדי הכבד."
  • "עצַבֵּי פָּנִים מִתְגַּעְגְּעִים לִרְוָחָה בִּנְגִיעָה שֶׁל רוּח סְתָו."
  • "היא העירה אותי בשתי נשיקות על לחיי לפנות בוקר."
  • "יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב."
  • "קול נהי דק ומושחז טס עובר בגובה נמוך."
  • "שירה היא נשיקת האקלים, הלשון, האמת."
  • "זוג עיניים רואות התבוננו זה בזה בפתח דלתות נפתחות."
  • "אני מקווה, אמרתי לו, שהירידה במדרגות קלה לך מהעלייה."
  • "פחדנותם, אטימותם, הסתגרותם ועוינותם ההפכפכה."

קיצור שנות השישים[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – קיצור שנות השישים
  • "עוֹד מְעַט תַּתְחִילִי לִבְכּוֹת, וַאֲנִי לֹא, אֲנִי לֹא."
  • "שׁוּב נִתְנַשֵּׁק לְעֵין כָּל וְנַרְעִישׁ כָּל הַלֵּילוֹת בְּלִי בּוּשָׁה."
  • "אֲפִלּוּ נַפְצִיר בּוֹ, אֲפִלּוּ נַפְצִיר בּוֹ מְאוֹד, הוּא לֹא יַסְכִּים."
  • "קַח שִׁירִים, וְאַל תִּקְרָא. עֲשֵׂה אַלִּימוּת בַּסֵּפֶר הַזֶּה: יְרַק עָלָיו, מְעַךְ אוֹתוֹ."

ארבעים[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – ארבעים (ספר שירה)
  • אושר לבש דמות נערה."
  • "העיר הנבנית בונה את עצמך ואותך."
  • "הוכחה לדבר אחד בלבד: היינו קיימים."
  • "הדיפת מועקות היא ספורט מקובל."
  • "הרגעים, הימים, החודשים הטובים שידעתי בחיי."

מדבריו[עריכה]

  • "ילד זקוק ליציבות."
  • "המשורר מה הוא צריך? נייר ועפרון."
  • "שבירת שורות זה... איך לקרוא את השיר."
  • "אני דווקא מאוד אוהב להגיד דברים דרך הסתכלות, בלי להגיד אותם."
  • "כשאתה כותב שיר אתה חופשי לגמרי ואתה יכול להעז הרבה יותר."
  • "האכזריות הגדולה היא שפוקדים על אנשים צעירים, בני עשרים בקושי, או פחות מזה: אתם לעולם לא תגעו עוד באדם אחר."
  • "יש גם נישואים טובים באמת, שכל החיים שלהם היה להם טוב זה עם זה... יכול להיות שהסוד שלהם זה משחק הקובייה, לפעמים יוצא לך כל הזמן שש־שש. אני מתכוון לומר שבמקרה יוצא ששני טיפוסים או שתי נפשות שמאוד מתאימים זה לזה גם בטווח הארוך נפגשים להם. שני טיפוסים שהדרישות שלהם מהזולת הן לא קפריזיות."
  • "היה בדעתי לכתוב גם פרוזה ומחזות, ולעשות סרטים, אולי גם לצייר – אבל נסיבות החיים לא איפשרו לממש את כל אלה."
  • "פרס ישראל הזיז לי פחות מנשיקה של מישהי שמצאה חן בעיניי."
  • "לא שייך לאנשים שהיו רוצים לחיות לעולם. זו לא נראית לי אופציה קורצת כל כך."