מור קציר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מור קציר (נולדה ב־1980) היא דוגמנית ישראלית.


  • "חייתי ארבע שנים בתל אביב, ואף פעם לא יצאתי לפתיחות ולכל העניינים האלה, כי זה לא תמיד עניין אותי, פשוט עבדתי וחזרתי הביתה. אני במהותי בן־אדם פרטי, ולא רציתי להיות במדורי הרכילות. ובארץ, אם אתה לא במדורים האלה, אתה לא מפורסם."
  • "אני קצת צנועה מדי לפעמים ואני לא מנפנפת בהישגים שלי. עכשיו אני כבר לא צריכה את מדורי הרכילויות האלה. אני עדיין לא הולכת לבלות במסיבות ובמועדונים."
  • "גדלתי עם אמא שלי, והיינו כמו שתי אחיות רווקות. זה, כמובן, יצר קשר מיוחד בינינו, ואנחנו מאוד מחוברות, אבל באותה מידה אנחנו נותנות ספייס זו לזו. אנחנו מדברות כמעט כל יום בטלפון."
  • "משחק זה לא העניין מבחינתי, אבל זה יכול להיות נחמד מדי פעם. יש בי קטע קומי, שרק אנשים קרובים מכירים. אחרים חושבים שאני רצינית, אבל אני יכולה להיות מצחיקה. בפרסומת ל'הוניגמן' נהניתי מהדמות ששיחקתי. היא הייתה קומית, וזה התאים לי. זאת גם הייתה הפרסומת היחידה בארץ שהיא לא סקסיסטית. בביקור הקודם שלי בארץ פתחתי את ערוץ 2, ובכל פרסומת הייתה בחורה שחשפה משהו, וזה הגניב ועיצבן אותי. הכול כל כך מיני, ולא בצורה מרומזת, הכול ישר בפנים. לא צריכים להשתמש במין של האישה כדי למכור מוצר."
  • "הייתי נורא ביישנית, נורא לא מתאימה, לא כישרון מולד, לקח שנים לפתח את זה. זה משהו שיש בי עד היום, אני לא דוגמנית טבעית, אין לי הנאה מזה שאנשים מכירים אותי. יש כאלה שאוכלות את המצלמה מהרגע הראשון, אני בעיקר ברחתי ממנה."
  • "לא הייתה לי מוטיבציה גדולה, עד שיום לפני התחרות אמרו לנו שהזוכה הולכת לקבל אוטו. ביום הזה אמרתי לעצמי: 'וואלה, מור, תתחילי לעבוד'. בסוף זכיתי. לא בכיתי, לא התרגשתי, אני זוכרת שאמא שלי בכתה קצת." ~ על תחרות נערת השנה של מעריב לנוער
  • "נשארתי לגור בקריית אתא, הייתי נוסעת הרבה לתל אביב. ניצלתי את הקטע כדי להבריז מבית ספר, זה כן, הברזתי כל הזמן. זה לא היה ביג דיל, לא היה כאילו וואו, הצטלמתי פה ושם, עבדתי, למדתי. רק בגיל 18 היה סוג של שינוי, ברגע שסיימתי את התיכון קמתי, ארזתי, יצאתי מהקריה וברחתי לתל אביב."
  • "מאז שאני זוכרת את עצמי ידעתי שלצבא אני לא אלך. כאילו צבא, אין לי מה לחפש שם. אני יודעת שזה חשוב למדינה, אבל לי באופן אישי אין מה לעשות שם. לא רוצה, לא מאמינה במקום הזה, לא מתחברת לזה לגמרי."
  • "כשאני מגיעה לישראל מבחינתי זה סתלבט פה חבל על הזמן. בטן גב כל היום. היו לי כמה ימי צילומים, אבל לא נורא. תכל'ס פה בארץ העבודות לא מעניינות, אין פה באמת אופנה, יש כמה מעצבים מעניינים, המעצבת של הוניגמן נהדרת, אבל בגדול זה משהו שרק מתחיל להתפתח."
  • "אני בכלל לא מאמינה שיש מקום להפוך דוגמנית לאיזה סופרסטאר. כאילו מה אני? אחת שיודעת לעשות אפגרייד לבגד, זה כל הסיפור. אז יש את אלה שרוצות להיות שחקניות, יעל בר זוהר, סנדי בר שגם התחתנה עם אקי אבני, היא הולכת עם מפורסמים, היא בקטע, מתאים לה הזרקורים האלה. לי זה לא מתאים. למה שאני אבוא לתוכנית אירוח? מה כבר יש לי להגיד? כאילו איפה הימים שבהם גיבורי התרבות היו אמנים אמיתיים, אנשים שהגיע להם להיות גיבורי תרבות."
  • "ירדנה ארזי. היא הייתה גיבורת תרבות חזקה מאוד שלי. פעם כשהיה כאן ערוץ אחד היה טוק שואו אחד וכל המשפחה הייתה מתכנסת ביום שישי בערב לראות את מני פאר. הוא אירח אנשים מגניבים, לא באה אליו כל פעם דוגמנית או Nobody (מישהו חסר חשיבות) שהתפרסם לרגע ב'כוכב נולד'. אבל אין לי בעיה, שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אני לא רוצה להתפרסם כי אין לי מה להגיד, אין לי מסר, אני לא פה עכשיו בקטע של להביא אור לעולם."