מחברות האוקטבו
מַחְבָּרוֹת הָאוֹקְטָבוֹ הן שמונה מחברות שהתגלו בעיזבונו של פרנץ קפקא הכוללות אפוריזמים וקטעי סיפורים ויומנים שכתב הסופר. הן יצאו לאור ב־1953 ותורגמו לעברית.
- "תולדות האדם הן הרגע שבין שתי פסיעותיו של הנודד."
- "אי כשרותה של המטרה עשויה להסיח את הדעת מאי כשרותו של האמצעי."
- "המאמין אינו יכול לחוות ניסים. אין רואים כוכבים לאור היום."
- "הרע הוא שמיו המכוכבים של הטוב."
- "פלוני נדהם כמה קל לו ללכת בדרך הנצח. בעצם היה דוהר במורד הדרך."
- "לאיזה אדישות עשויים בני אדם להיקלע, לאיזה שכנוע עמוק שדרך הישר אבדה להם מזמן."
- "איני מכיר את התוכן. אין לי מפתח. איני מאמין בשמועות. כל זה מובן, כי בי בעצמי מדובר."
- "להאמין משמע לשחרר את הבלתי ניתן להריסה שבך, או יותר נכון לשחרר את עצמך או יותר נכון להיות בלתי ניתן להריסה, או יותר נכון להיות."
- "שלושה דברים: לראות את עצמך כמשהו זר, לשכוח את המראֶה, לשמור על המבט."
- "אמונתנו היא סנוור מן אמת: האור על הפרצוף המעוות הנרתע – רק הוא אמיתי."
- "פוסידון, נמאס עליו הים שלו. תלת הקלשון שלו נשמט מידיו. שותק יושב על חוף מסולע, ושחף המום מנוכחותו חג במעגלים מהוססים סביב ראשו."
- "דרך הישר הולכת לאורכו של חבל, המתוח לא בגובה אלא סמוך לפני הקרקע. דומה שנועדה שייכשלו בה יותר מאשר משנועדה שיפסעו."
- "הרע יש שהוא מפתיע. לפתע הוא הופך פניו ואומר: 'לא הבנת אותי', ואולי אמנם כן הוא. הרע לובש את צורת שפתיך, מניח לשיניך לנשוך בו, ובשפתיים החדשות – אף אחת מן הישנות לא התרפקה על חניכיך בצייתנות כזאת – אתה מבטא, לתדהמתך – אתה, את המילה הטובה."
- "האושר שבתנועה, הייאוש מן הצרות, הטירוף שבכוח הסבל. תחושת מועקה מול שלוות החוץ. כל זה גם בבת אחת וגם לסירוגין, אפילו בדממת הקץ."
- "את העולם הפנימי ניתן לחיות, אך לא ניתן לתאר. הפסיכולוגיה היא תיאור בבואת העולם הארצי במישור השמימי, או מוטב, תיאור בבואה כפי שאנחנו רוויים אדמה, מדמים אותה לעצמנו, כי למעשה אין כלל בבואה, אנחנו רואים רק אדמה, בכל אשר נפנה."
- "רק בפורים היה תיאטרון שאז היה חצקל בן דודי מדביק זקן שחור גדול על זקנקנו הבלונדיני הקטן, לובש את הקפטן (בגד שמעל לבגד) במהופך ומשחק בתפקיד חנווני יהודי עליז – לא יכולתי להסיר ממנו את עיני הילד הקטן שלי. הוא היה האהוב מכל בני דודי, דוגמתו לא נתנה לי מנוח, וכשמלאו לי בקושי שמונה שנים כבר בחדר כמו חצקל בן דודי. אך יצא הרבי מיד הייתה מועלית הצגת תאטרון בחדר ואני הייתי המפיק, הבמאי, בקיצור הכול, וגם המלקות שספגתי אחר כך מידי הרבי היו העזות ביותר. אך זה לא הפריע לנו: הרבי הילקה ואילו אנחנו המצאנו כל יום הצגת תאטרון אחרת."