מיה טבת דיין

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיה טבת דיין

מיה טבת דיין (נולדה ב־1975) היא משוררת וסופרת ישראלית, חוקרת הודו.

אמרותיה[עריכה]

  • "הייתי מנהלת את העולם כמו הדואר – בלי גבולות, בלי ממשלות, רק שלטון מרכזי עולמי שאף אחד לא יודע מי מנהל אותו וכל החבילות מגיעות בזמן."
  • "עמוק בלבי הרגשתי שאני אמורה לכתוב כי כבר יש לי מה לומר. מאז יש לי הסכם שפע עם היקום. אני אעשה הכי טוב שאני יכולה, לא אפחד מעבודה קשה, והיקום ידאג שלא יחסר לי דבר."

על הודו[עריכה]

  • קאמה סוטרה העמידה את ספר הייעוץ הזוגי הראשון בעולם, ובו אינספור כלים למצוא את המרחב בתוך זוגיות."
  • "שירת הסנסקריט הגדולה מכוונת את האדם אל עומקיה הבלתי נדלים של השפה ובתוך בית שיר אחד מעמידה משפטים עם ארבע משמעויות שונות. מה שנראה אולי דחוס מבחוץ מתברר כבעל אינסוף מרחבים: בכל מילה, בכל הברה, מסתתרים עולמות שלמים של משמעויות."
  • "כתבי היער והפרישות שולחים מזה אלפי שנים את האדם אל הערבות הפתוחות, כדי לשכלל שם את יכולותיו לרווח את התודעה. עד היום יש לא מעט הודים שפורשים מחיי הבית והכפר למקומות שיוכלו לחיות חיים מדיטטיביים ולנשום נשימה אחרת. לא שטוחה ומהירה, אלא ארוכה ועמוקה יותר."

מתוך שיריה[עריכה]

  • "לַהֲפֹךְ אֶת הַמֶּרְחָק מִמֵּךְ לְהֶגְיוֹנִי."
  • "הָיוּ גֶּשֶׁם וַאֲדָמָה וּתְשׁוּקַת שֶׁמֶשׁ וְחַיִּים."
  • "יָשַׁבְתִּי עַל בִּרְכֵּי אֲחֵרִים. בִּטְנָם הָיְתָה לִי גַּב, זרְוֹעוֹתֵיהֶם – קִירוֹת. הָיָה לִי בַּיִת עָשׂוּי בְּניֵ אָדָם."
  • "אֶצְבְּעוֹתֶיךָ בִּשְׂעָרִי, רֵיחַ בְּגָדֶיךָ בִּנְשִׁימוֹתַי, הַחֹם הַפּוֹעֵם, חָזךְָ תַּחַת אָזנְיִ."
  • "אֶת הַחֲלָקִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלָּנוּ אֲנַחְנוּ שׁוֹמְרִים לַסּוֹף, כְּמוֹ הֶעָרָה בְּשׁוּלֵי הַדְּבָרִים, שֶׁצּוֹבַעַת בְּאוֹר אַחֵר אֶת הַכֹּל."
  • "בַּיָּמִים אֲנַחְנוּ חוֹלְפִים זֶה עַל פְּנֵי זוֹ
כְּפוֹעֲלֵי פַּס־יִצּוּר מְמַהֲרִים
בְּאוּלַם הַמִּפְעָל
מְיַצְּרִים חַיִּים,
אֹכֶל, כֵּלִים, הַסָּעוֹת,
הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת וְנִסְגֶּרֶת
הַבַּיִת שׁוֹאֵף וְנוֹשֵׁף אוֹתָנוּ
הַחוּצָה, פְּנִימָה."
  • "אֲניִ נוֹדֶדֶת בַּיַּמִּים, בַּיַּבָּשׁוֹת,
נִזהְֶרֶת מִן הַמָּקוֹם הָאֶחָד.
בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה יַלְדָּתִי מְניִפָה לְעֶבְרִי
שֶׁלֶט בִּכְתַב יָדָהּ: 'בְּרוּחָה הַבָּאָה'."
  • "הוא אכל מתוך בור של רעב,
ניסה לשווא למלא את הבריכה הפנימית שלו
במלים שכתב. הוא עשה אהבה
נואשת, כאילו להקת זאבים
שועטת בגופו.
קירות עינֵי התכלת שלו חשופים,
אישוניו מסתערים על ערבות רעֵבות.
הוא נאחז בי כאילו הייתי כרית אחרונה בעולם."

אלף שנים לחכות (2011)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – אלף שנים לחכות
  • "כנרת אמרה לו ואולי אני אהיה הסימן המוכר שלך בלילה ונורי אמר, אולי, אבל בינתיים את עדיין המדבר שאני הולך בו לאיבוד."
  • "כשחפנה כנרת את האבן המושאלת ההיא, תהתה אם הייתה מאמינה אז שהזמני יתמשך כל כך הרבה זמן. ולאחר כל הדברים האלה, השמיע אמנון בסלון שלהם מנגינת צלילי מדבר מבלי לדעת שפעם, לצלילים האלה בדיוק, היו מתכנסים גופיהם העירומים של כנרת ונורי במשך לילות שלמים."
  • "אין לנו אלף שנים לחכות. אין לנו אלף. אין לנו. עד שאמרה בקול עייף, כל זה מעבר לכוחותי עכשיו. ואז התרוממה מכיסאה ויצאה מהחדר. אבל המילים המשיכו ללכת איתה."