מישל פוקו
מישל פוקו (בצרפתית: Paul Michel Foucault) (15 באוקטובר 1926 - 26 ביוני 1984) הוא פילוסוף צרפתי.
אמרותיו
[עריכה]- "הפילוסופיה העתיקה מלמדת אותנו איך לקבל את מותנו, והפילוסופיה המודרנית – איך לקבל את מותו של זולתנו."
- "אני אומן. אני בונה משהו שבסופו של דבר משרת מצור, מלחמה, הרס. אני לא בעד הרס, אבל אני בעד היכולת לעבור, היכולת להתקדם, היכולת להפיל חומות."
- "אֶת המַצָּב בְּאִירָאן אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּדוּ-קְרָב גָּדוֹל תַּחַת סֵמֶל מָסוֹרָתִי — שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהַקָּדוֹשׁ, הַשַּׁלִּיט הַחָמוּשׁ וְהַגּוֹלֶה מְחֻסַּר-הַכֹּל, הָעָרִיץ מוּל הָאָדָם הַקָּם בִּידַיִם רֵיקוֹת — וְעַם שָׁלֵם מֵרִיעַ לוֹ." ~ על השאה מול חומייני בימי טרום המהפכה האסלאמית (1978)
- "המדע של ימינו איננו עוד בבחינת ידע, אלא הפך לשדה התמחות ולמוסדות מחקר." ~ המילים והדברים: ארכאולוגיה של מדעי האדם (1966)
- "דבר אחד ודאי: האדם מעולם לא היווה את העיקרית שבבעיותיו העתיקות והתמידיות של הידע האנושי." ~ המילים והדברים: ארכאולוגיה של מדעי האדם (1966)
- "מה הפלא אם בתי הכלא דומים לבתי חרושת, לבתי ספר, לקסרקטינים ולבתי חולים, שכולם דומים לבתי כלא?" ~ לפקח ולהעניש (1975)
- "הנפש היא הכלא של הגוף." ~ לפקח ולהעניש (1975)
- "הפסיכולוגיה לא תוכל לעולם לגלות את האמת בדבר השיגעון, כי השיגעון הוא אשר מחזיק באמת הפסיכולוגית."~ מחלת נפש ופסיכולוגיה
מתוך ראיון
[עריכה](מתוך הראיון "אמת, עוצמה ואדם", 25 באוקטובר 1982)
- "אינני חושב כי מן ההכרח שאדע את אשר אני מהווה. העניין העיקרי שבחיים ובעבודה הוא להפוך לאדם שונה מזה שהיית בתחילה. אם כאשר התחלת לכתוב ספר, ידעת את סופו, אולי לא היית כותב אותו. מה שנכון לגבי כתיבה ולגבי קשרי אהבה, נכון גם לגבי החיים. המשחק שווה את המאמץ כל עוד אין אנו יודעים את סופו. אני עוסק בהיסטוריה של המחשבה. האדם הוא יצור חושב."
- "אני גאה מאוד בכך שאנשים מסוימים סבורים כי אני מהווה סכנה לסטודנטים שלי. כאשר אנשים מתחילים לחשוב על בריאותה של הפעילות האינטלקטואלית, אני חושב שמשהו לא בסדר. בעיניהם אני מהווה אדם מסוכן היות שהם מאמינים כי אני נגוע במרקסיזם ובניהיליזם."
- "כאשר הייתי סטודנט בשנות החמישים (של המאה העשרים) קראתי את הוסרל, סארטר ומלרו-פונטי... למרבה האירוניה, אין זה קשה בעבור צרפתי להבין את היידגר. כאשר כל מילה מהווה חידה אתה נמצא במצב לא כל כך גרוע כדי להבינו. יצירתו 'הוויה וזמן' קשה להבנה, אבל יצירותיו האחרונות ברורות יותר. ניטשה היווה התגלות בעבורי. הרגשתי שהוא היה מישהו אחר לגמרי מזה שעל אודותיו לימדו אותי. קראתי אותו בהתלהבות רבה ושיניתי את אורח חיי; עזבתי את עבודתי ואת צרפת, והייתה לי הרגשה שנתפסתי במלכודת. באמצעות ניטשה הפכתי לזר לכל אשר הייתי לפני כן."
