מי רוקד עם הנרקיסיסט?

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

מי רוקד עם הנרקיסיסט? הוא ספר מאת מנשה כהן שיצא לאור ב־2022.


  • "מי שמשתתף בתיאטרון הנרקיסיסטי לעיתים מבחין בכך כשהוא יוצא ממנו, כמו כשיוצאים מהצגה וחושבים עליה, אבל לרוב הקורבנות אינם מודעים לכך שהם ממלאים תפקיד במחזה של הנרקיסיסט."
  • "נרקיסיסט, אדם המרוכז בעצמו ואינו נמצא במגע אמיתי עם נפשו שלו ועם נפשו של אחר כלשהו. זה סוג של עיוורון, כמו עיוורון צבעים, עיוורון של הנרקיסיסט לרגשותיו ולקיומו הייחודי והסובייקטיבי של האחר. עיוורון זה יוצר חיים במציאות שקרית, שמחוללת כאוס והפרעות נפשיות אצל כל מי שנמצא ביחסים עימו. הנפגע לומד להטיל ספק בתפיסת המציאות שלו, מנסה לרצות ולפייס את הנרקיסיסט – דבר בלתי אפשרי בעליל."
  • "הנפגעים אינם יכולים להעלות על דעתם שהאם או האב מתעללים בהם נפשית, במיוחד כאשר אלו מכחישים את מה שהם אומרים ועושים, או לחלופין, מצדיקים את התנהגותם בדרכים מגוונות שהנפגעים אינם יכולים לקבל, לדוגמה, שהם רוצים בטובתם. הנפגעים חווים דיסוננס־קוגניטיבי שמקצתו מודחק לתת־מודע: ההורה שאמור לדאוג להם – מתעלל בהם."
  • "מכל המאפיינים המיוחסים לנרקיסיסט, תחושת העליונות שלו על אחרים היא הבולטת והפוגענית ביותר, שכן היא מכתיבה את אופי היחסים ומהלכם הכפוי והצפוי כמעט מראש. הנרקיסיסט חייב להיות 'יותר' מהזולת במובן כלשהו – חשוב יותר, חכם יותר, צודק יותר, מוסרי יותר, טוב יותר, סובל יותר. בו בזמן משמעות הדבר היא, שמבחינתו הזולת הוא נחות ממנו בכל עניין שעל הפרק, והדדיות ושוויוניות ביחסים נדחקות לקרן זווית. הוא נותן לזולת תפקידים בהתאם לצרכיו הנפשיים ומצפה ודורש שהזולת יכבד אותו, ידאג לו, ישרת אותו ויפעל כרצונו."
  • "מרשה לעצמו לפלוש למרחב האישי של הזולת, להתחשבן איתו, לחשוב במקומו ובשבילו, להכתיב לו, כי הוא יודע טוב יותר מהזולת מה טוב לו."
  • "כשהוא מתנגד לנפרדות מתרחשים קונפליקטים עם האחר הקרוב, שרוצה מרחב, יחס ואכפתיות, שאולי מעירים ומנערים אותו לזמן מה מחוויית הכול־יכולות שלו, אבל הכול סובב סחור־סחור בתקשורת קונפליקטואלית, וחוזר לקדמותו כשהנרקיסיסט שב ומתבצר באני האידאלי והאומניפוטנטי שלו."
  • "הילד המאכזב, בן או בת הזוג המאכזבים, נשארים בעלי חוב תמידיים ואינם יכולים לספק אותו, כי רגש הקנאה, כאמור, אינו יודע שובע. באופן פרדוקסלי, הנרקיסיסט מעדיף 'לקחת' מה שהוא חש שמגיע לו, במקום לקבל, כי לקבל זה להיות בתוך יחסים ולתת הכרה לאחר שעוזר או נותן מעצמו, וכך בהכרח להיות מחויב להדדיות."
  • "דרך אחרת לשמר את תודעת העליונות היא להקטין את האחר הקרוב, להראות את מגרעותיו, את מה שחסר בו, לשדר לו בהתמדה אי־שביעות רצון ממנו, ובדרך זו לתחזק עמדה של יתרון."