מלבי"ם

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלבי"ם

מַלְבִּי"ם הוא מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (טקס"ט, 1809– תר"מ, 1879) היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים, שפעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה.


  • "בא תמיד הקרי כפי הפשט והכתיב כפי הדרוש, שכן תמצא תמיד שדרושי חז"ל בנויים על הכתיב לא על הקרי, וא"כ הספר שבא בו הקרי והכתיב בריבוי, רבו בו עניינים צפונים אשר נמסרו לדרוש." ~ הקדמה לפירוש על ירמיה
  • "בתורת ה' התמימה אין מוקדם ומאוחר בתורה, ולא נסדרו הפרשיות על סדר הזמני רק על סדר מכוון בחוכמת אלוהים, אשר כבר דברו עליהם חז"ל במדרשיהם וחכמי לב בחקירותיהם." ~ הקדמה לפירוש על ירמיה
  • "הצדיק העוסק רק להשלים את עצמו תופסק עבודתו בעת מותו. אבל העוסק לשלמות הדור והדורות הבאים הוא זוכה ומזכה לדור אחרון. והעבודה המתמדת בסבתו גם אחרי מותו תקרא על שמו" ~ בפירוש על ספר יהושע
  • "יש הבדל בין הצלחה והשכלה, הבוחר תמיד באמצעיים טובים המובילים אל התכלית הנרצה, ע"י שכלו ותבונתו, נקרא משכיל. ומי שמזלו עומד לו אשר ישיג התכלית הנרצה אצלו תמיד במקרה, נקרא מצליח. המשכיל, יש לו שכל חד וחריף לבחור תמיד הדרך הקרוב אל המבוקש. והמצליח, יש לו מזל מצליח ומערכה טוב". ~ בפירוש על ספר יהושע
  • "לא יחדש ה' דבר חדש אצל הנמצאות כולם, ולזה לא יתכן שיעשה שיהיה מטה ונחש גם יחד, או יעשה דבר מה שיהיה מציאותו סותר עצמו כאילו תאמר עשיית מרובע הקוטר שוה לצלעו, או עשיית משולש מקוים ישרים שיהיו זויותיו פחות או יותר משתי זויות נצבות, או עשיית אש קר וכדומה". ~ בפירוש על יהושע
  • "העוון הוא החטא הנעשה ע"י כפירה וזדון, והחטא הוא הנעשה ע"י התאוה או השגגה, ומבואר שהעון גדול מן החטא, וכן עונש העון הוא שיעניש ה' בפעולה, מה שישדד הטבע וישנהו לרעתנו".
  • "העונות שהם נגד חקי הטבע וקיום העולם כמו רציחה - תעניש הטבע בעצמו ותפרע מן החוטאים, כמ"ש "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה""
  • "עיקר ציוי הקרבנות היה שישמעו בקולי שזה עקר המבוקש של הקרבן"
  • "בתכליות של הקרבנות כוונתי שלשה דברים: א] שישמעו בקולי - כמ"ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ב] והייתי לכם לא-להים - שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי א-להיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו, ג] והלכתם בכל הדרך - שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכל זה לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם למען ייטב לכם".
  • "אבותיהם הלכו במועצות בשרירות לבם הרע, רצה לומר שחקרו והתייעצו על דרכם ונטו לשרירות לבם אחרי החקירה, והם לא רצו לדרוש ולהאזין ואף לא לראות בעיניהם".
  • "השב מדרך הרע לדרך הטוב נקרא שב מדרכו, ואם חוזר ושב אל דרך הרע הנהו שב שנית, וישראל שבים וחוזרים ושבים, שבים מדרך הרע וחוזרים ושבים אליו, ועל ידי זה אין תקומה למפלתם".
  • "שבים מדרך הרע אל הטוב, ושוב שבים מדרך הטוב אל דרך הרע, מה הסבה לזה? משיב, שזה הוא מפני שהחזיקו בתרמית ומאנו לשוב - רק ששבים תשובה של רמאות, אומרים ששבים והוא רמאות וזיוף כי לבם על דרכם הרע".
  • "בבוא עליהם פורעניות אז הם שבים מדרכם, אבל אין מתחרטים על רוע מעשיהם מצד עצמם, עד שיתודה על מעשיו הרעים מצד עצמם, רק מתחרטים ומתאוננים על הנזק שהגיע להם ע"י מעשיהם, כגנב שנתפס במחתרת ואינו מתחרט על מה שגנב רק ע"מ שנמצא".
  • "הם גרועים אפי' מבע"ח, שהעופות הנוסעים מרגישים בטבע עת החורף והשלג, עת שלא ימצאו מחסה ומזון, ומתרחקים אז אל ארצות החמות ולא ישובו עד בוא האביב, ועמי לא ידעו את משפט ה' - להבין את הרעה אשר יביא ה' עליהם המשפט לפני בואה, ולדעת זמן העונש ולעזוב דרכם הרע לפני בוא יום המשפט".
  • "הדור ההוא היו אומרים כי התורה והמצוה הוא דבר הנתון בשכל האדם, ר"ל שאמרו שא"א שיקבל אדם תורה ומצות בקבלה או בנבואה ושיקבל עליו דברים שאינו משיג בשכלו, והתורה והמצוה אינו דבר הבא אל האדם מחוצה לו ע"י תורה כתובה בספר ובדיו רק היא נמצאת בתבונתו ובהרגש לבו ...כן אתם אומרים ומכחישים העקר של נבואה ותורה מן השמים"
  • "מי שלא נפל ברשת הכפירה, הגם שיחטא מצד התאוה יוכל להרפא ע"י מוסרי הנביאים ותוכחת התורה, אבל אחרי שמאסו בדבר התורה וכופרים בנבואה אין להם תקנה, שאם ירצו להתרפאות ע"י שיפקח עיני שכלו לראות כי חולה הוא בחולי הנפש - הלא הוא נדמה לו שהוא בריא אולם... ואם ירצה להתרפאות ע"י מוסרי הנביאים שיבוש מדרכו, הלא יכחיש את הנבואה".
  • "קוה לשלום, ( - דברי העם) - הלא ראוי לקוות לשלום, ומדוע אין טוב? (תשובת הנביא:) - מפני שהיה ראוי לקוות לעת מרפא - שהחולים בחולי הנפש יעסקו ברפואה ובתשובה, והנה בעתה - כי עודם מחזיקים ברעתם".
  • "רפואת העם תלוי בשייטיבו מעשיהם וישובו ללכת בתורת ה' ובקרבם נמצא בין התורה והמצוה שנתתי לפניהם שהוא הצרי, בין הנביאים והחכמים המישרים ומלמדים אותם דרכי ה' שהוא הרופא, ומדוע לא נרפאו? - וא"כ הם עצמם אשמים בדבר, שלא אבו להרפא מחלים".
  • "מרעה אל רעה יצאו - הם דומים כמי שמעמיד מופתים נגד אמונת הפרסיים שהאמינו בשניות כדי להעמיד אמונת ההודיים שהאמינו בארבע אלהות, שהגם שיצאו מרעה אחת שהוא אמונת השניות - נפלו באחרת, כי בין כך וכך אותי לא ידעו - ואין מכירים אמונת האחדות והאמתיית".