ממה עשוי התפוח?

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

ממה עשוי התפוח הוא ספר שיחותיו של עמוס עוז עם עורכת הספרות שירה חדד. הספר יצא לאור ב־2018.

כללי[עריכה]

  • "אני כל השנים עובד קשה. פעם הייתי עובד המון שעות ביום, עכשיו רק שלוש־ארבע שעות בבוקר, אבל אני עובד כל יום."
  • "אני באמת חושב שאדם סקרן הוא בן זוג קצת יותר טוב מאשר אדם לא סקרן, גם הורה קצת יותר טוב."
  • "אני כל החיים חי חיי מרגל... אני מקשיב לשיחות לא שלי, אני מסתכל על אנשים זרים, ואם אני בתור בקופת חולים, או בתחנת רכבת, או בשדה תעופה – אני אף פעם לא קורא עיתון. במקום לקרוא עיתון אני שומע מה אנשים מדברים, גונב קטעי שיחות ומשלים אותם. או שאני מסתכל על הבגדים, או מסתכל על הנעליים – נעליים תמיד מספרות לי המון. מסתכל על אנשים. מקשיב."
  • "חושבים שפשרה היא מילה גסה. בעיקר צעירים אידאליסטים נלהבים, חושבים שפשרה זה דבר קצת נכלולי, רכרוכיות, אי יושר, אופורטוניזם. לא בעיניי. בעיניי המילה פשרה היא מילה נרדפת לחיים. וההפך מפשרה זה קנאות ומוות."
  • "אין דבר בעולם שיותר מסריח משדה קרב. מתכת בוערת וגומי בוער וגופות בוערות ותחמושת שהתפוצצה וצואה ושתן ועשן וריקבון – הדבר המהמם ביותר זה הריח."
  • "בשנים האחרונות כשאני בא לעיר זרה, אני כבר לא הולך למוזיאונים, כי הברכיים כואבות לי. אני גם לא הולך לראות את האתרים המפורסמים, כי כבר ראיתי די. אני יושב לי בבית קפה בחוץ, או אם קר אז בבית קפה בחוץ עם זכוכיות. אני יכול לשבת לבדי שעתיים־שלוש ולהסתכל על אנשים זרים. מה יותר מעניין מזה?"

ספרות[עריכה]

  • "לכתוב סיפורים: להציל משהו מציפורני הזמן והשכחה. גם זה וגם הרצון לתת הזדמנות שנייה למה שכבר לא תהיה לו אף פעם הזדמנות שנייה."
  • "ממה תפוח עשוי? מים, אדמה, שמש, עץ תפוחים וקצת זבל. אבל הוא לא דומה לאף אחד מהם. הוא עשוי מהם אבל הוא לא דומה להם. ככה זה סיפור, הוא בוודאי עשוי מסך הכול של פגישות והתנסויות והקשבות."
  • "הדחף הראשוני שלי הוא הדחף לנחש מה הייתי מרגיש אם אני הייתי הוא, מה הייתי מרגיש אם הייתי היא: מה הייתי חושב? מה הייתי רוצה? במה הייתי מתביישת? מה למשל היה חשוב לי שאף אחד בעולם לא ידע עליי?"
  • "בזמן שאני כותב מאמר, בדרך כלל אני כותב כי אני כועס. הכוח המניע הראשי זה שאני כועס על משהו. אבל כשאני כותב סיפור, אחד הדברים שמניעים את היד הזאת הוא הסקרנות."
  • "אני יודע על כל הדמויות שלי הרבה הרבה יותר ממה שכתבתי עליהן. על כולן. גם על חנה ב'מיכאל שלי', או על פימה ב'המצב השלישי'. על היַלדות שלהם, על ההורים שלהם, על הפנטזיות הארוטיות שלהם. אני רק לא משתמש בכל מה שאני יודע עליהם."
  • "אני לא אומר שאין יצירות נפלאות שכתובות בלשון הווה, גם בספרות, אבל הזמן הטבעי שהספרות מתרחשת בו הוא העבר."
  • "לכתוב זה כמו לנהוג כל הזמן עם רגל אחת על הגז ורגל אחת על הברקס. הרגל על הגז עשויה מתמימות, מהתלהבות, מחדוות הכתיבה. הרגל על הברקס עשויה ממודעות עצמית וביקורת עצמית."
  • "אני אומר לעצמי, אולי כתבת מספיק, שב תקרא. יש כל כך הרבה ספרים יפים לקרוא, ואני באמת כתבתי כבר המון. אבל היד נמשכת אל העט, והעט אל היד."
  • "בכל ספר יש לפחות שלושה ספרים: הספר שאת קראת, הספר שאני כתבתי, שמוכרח להיות שונה מהספר שאת קראת, אבל יש שם גם ספר שלישי: זה הספר שהייתי כותב אילו היה לי די כוח. די כנפיים."

נשים וגברים[עריכה]

  • "אני כועס, גם על מה שדחפו לראש שלי כשהייתי ילד, וגם על מה שעושות היום ועושים היום פמיניסטים מיליטנטיים, ותקינים פוליטיים מיליטנטיים... אני לא כועס רק מטעמים אינטלקטואליים, אני כועס בעיקר כי הם מרבים סבל בעולם. כי הם מרבים רגשי בושה ואשמה. מרבים צביעות ומרבים חרדה. כי הם מונעים מבני אדם בחיים האלה קצת נחמה. החיים מלאי כאב, והם תמיד נגמרים רע מאוד. מה אכפת לך שיש בחיים האלה שלושה־ארבעה דברים שעושים טוב? למה לגזול אותם? או להכפיש אותם? למה?"
  • "יש גם פמיניזם פנאטי בעולם, והוא לא הרבה יותר טוב מסוגים אחרים של פנאטיות. חלק ממנו נעוץ בסירוב הדוגמטי להכיר בעובדה שכן יש הבדלים. אצל דוסטויבסקי ב'האחים קרמזוב', איוואן קרמזוב אומר: 'נפש האדם היא רחבה מדי, אני הייתי מצמצם אותה קצת'. ובכן, אני – לא. גם לא הייתי מצמצם את ההבדל שבין אישה לגבר. כן הייתי מצמצם ואף מחסל את העוול שנובע מההבדל הזה."
  • "אלימות, סדיזם, השפלה. אפילו משחקים של החפצה, אם הם נעשים בהסכמה, הם בעיניי לא עוול. החפצה יכולה גם להיות חלק ממשחק מיני בהסכמה גמורה בין השותפים. הרוע מתגלם בכפייה או באילוץ."
  • "ה־‎#MeToo נמצא בדיוק בסכנה הפוכה. בסכנה להיסחף במדרון שבין להט מהפכני מובן ומוצדק לבין אכזריות בולשביסטית: מותר לקורבנות לעשות שפטים בלי משפט, רק מפני ש'החלש תמיד צודק באשר הוא חלש, ובאשר הוא סבל וסובל כל כך הרבה ובאשר נעשה לו עוול היסטורי במשך אלפי שנים'. המהפכה הזאת היא מבורכת, אבל בשוליים שלה, כמו בכל המהפכות, נופל צל של קנאות."