מנחם זילברמן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחם זילברמן (6 באוקטובר 1946 - 13 בינואר 2014), שחקן, קומיקאי ופזמונאי ישראלי.

  • " 'אז אתה מתגעגע לארץ?' חוזרת השאלה ונשאלת לעיתים קרובות; 'הארץ שאני מתגעגע אליה כבר מזמן לא קיימת'." ~ מתוך "יומנו של מוישה" מאת זילברמן ("המוישה הזה הוא אני", באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2015)
  • "השאלה: זה כל הדאווין שלך, מוישה? נשאלת הרבה. אנשים לא מבינים איך אחד מפורסם כמוהו לא אסף לעצמו איזו ערימה נאה של מזומן. זו פשוט שאלה של קדימויות. אצל רוב האנשים שהוא מכיר, עומד הכסף בראש הרשימה. כן, אם תשאל אותם הם תמיד יגידו: קודם כול משפחה, אהבה, מדינה, בלה בלה בלה. שורה תחתונה – הכסף עומד בראש. אצל מוישה התמים הופנמו הערכים היטב. כסף עומד שם בסוף הרשימה, אחרי סטייקים ואופנועים שמנמנים. חבל להחזיק כסף בכיס אם אפשר לקנות בו זכרונות נעימים. כשמוישה וברכה אשתו היו מגיעים אל תחתית החבית הכלכלית, היו מנחמים את עצמם באיזו מסעדה יקרה במיוחד. הוא גם מאמין שהבסיס לסכסוך הערבי יהודי נובע בדיוק מהנקודה הזאת. אצל ערבי עומד הכבוד (הערכים) לפני החיים ולפני הכסף. יהודי טיפוסי שכח כבר מזמן מתי ייהרג ובל יעבור. כשאתה אורח במדינות של עמים אחרים במשך 2,000 שנה אתה חושב בצורה יותר מעשית. מצבה הכלכלי של משפחתך יותר חשוב מהמדינה בה אתה חי או מהמצב החברתי. אף פעם לא יודע יהודי מתי יבואו הקוזאקים ויהיה צורך להימלט. תמיד טוב שתהיה איזו ערימת מזומנים או חבילת יהלומים בהישג יד זריז." ~ מתוך "יומנו של מוישה" מאת זילברמן ( נדיר: מנחם זילברמן מסביר למה ירד מהארץ, באתר nrg‏, 12 בינואר 2015)
  • "הם רצו את גדי יגיל לתפקיד. זו האמת. אבל הוא ביקש יותר מדי כסף אז אמרו – 'בוא נעשה כאילו אודישן', כדי קצת לערער את הביטחון שלו וכדי שיירד בסכומים שהוא מבקש. המלהקים, שהכירו אותי עוד מימי להקת הנח"ל, עשו בכאילו והזמינו אותי לאודישן. מיד אחריו הם הסתכלו על התוצאות וזרקו לאוויר 'חשבת מה בנוגע לכסף?'. אז אמרתי להם 'תראו, אין לי הרבה, אבל אני מוכן לשלם כמה שתבקשו'. זו הייתה הגישה שלי באופן כללי, הבנתי שזה הולך להיות משהו היסטורי. ידעתי שאני בדרך לשחק תפקיד בסדרת הטלוויזיה הראשונה בישראל. עד היום אני מרגיש שהשתתפתי בנקודה היסטורית בתרבות הישראלית. זה שיש לי ביקורת על עצמי כשאני רואה את זה – זה בטוח, אבל לכל אמן שרואה עבודה של עצמו יש ביקורת." ~ על הליהוק שלו לסדרת הקאלט "חדווה ושלומיק" (עמית קוטלר, ללכת כי כולם הולכים, כבר 40 שנה, באתר ynet‏, 20 במאי 2011)
  • "הייתי בטוח שאם אני משחק תפקיד ראשי בטלוויזיה, כל הדלתות ייפתחו בפניי. בפועל, בדיוק ההיפך קרה. פשנל אמר לי: 'אנשים התרגלו לראות אותך בחינם, הם לא יקנו כרטיס בשבילך'. הייתה היסטריה. בכל מקום רדפו אחריי. ואני? אני בכלל בוגר בית צבי! ביקשתי לעבוד בקאמרי, אמרו לי 'אתה שחקן טלוויזיה, מה, כל אחד שזוכה ל־15 דקות תהילה יתקבל לתפקיד ראשי בתיאטרון? לא'. הלכתי לאנשי קולנוע וגם שם, אמרו לי שאני מזוהה מדי עם שלומיק. והמצב היה שפשוט לא הייתה לי עבודה. לא יכולתי לעבוד עם קהל. תבין, ההשוואה הייתה לכוכב רוק של ממש. היסטריה. בכל מקום ציבורי רדפו אחריי, ובתוך זה, אין עבודה כלשהי שאני יכול לעשות. אז פשוט נאלצתי לעזוב את הארץ. אגב, גם יעל אביב שגילמה את חדווה עברה את אותו מסלול ועזבה." ~ על המהלומה שספג בעקבות התפקיד בסדרת הקאלט "חדווה ושלומיק" (עמית קוטלר, ללכת כי כולם הולכים, כבר 40 שנה, באתר ynet‏, 20 במאי 2011)
  • "ביקרתי בינואר האחרון בישראל. מאוד התלהבתי. ראיתי התפתחות והתקדמות אדירה. וחוץ מזה אין ספק שהקפה בארץ הוא הרבה יותר טוב מבארצות הברית. זו חרפה של ממש. גם האוכל מתפתח, היין מתפתח, וגם האנשים. התרשמתי שאנשים נהיו יותר רגועים. גם יפה שהגישה כלפיי לא השתנתה. עדיין מקבלים אותי יפה בכל מקום, מבחינים בי. זה נחמד. פה אני די אנונימי." ~ על ביקור שלו בישראל לאחר שהשתקע בלוס אנג'לס (עמית קוטלר, ללכת כי כולם הולכים, כבר 40 שנה, באתר ynet‏, 20 במאי 2011)
  • "שקלתי לעברת את שם המשפחה שלי, אז חשבתי אולי מנחם ז"ל בר-מינן. בסוף ויתרתי." ~ מתוך מופע הסטנד-אפ שלו בשנות ה 70 לפני שהתפרסם בסדרת הקאלט "חדווה ושלומיק"