"דמיונו העשיר והתמים נמשך אחר תעופות־החיים שפיצוהו כיד המלך על אכזבותיו."
"משוכנע שדודו ידבר עמו על קצו הקרוב, הוא חש שלא זו בלבד שלא יעמוד לו כוחו לנחמו, אלא שהוא לא יהיה מסוגל לעצור בעד יפחותיו."
"את לבדך, בידיך האמהיות ורבות ההבעה, ידעת לצנן את מוחי הקודח, לטפטף דבש בין שפתיי היבשות, למלא את חיי בתמונות אצילות."
"כל אדם עליו נתן את דעתו נעשה לפתע לחביב עליו עד בלי די. והוא הלך באותם רחובות, שם יש תקווה לפגוש מישהו. ואם ציפיותיו היו מתממשות הוא היה מקדם בשלום אדם אלמוני או מכר חסר משמעות בלא פחד ומתוך צמרמורת ענוגה."
(נכתב כמבוא לספר 'שומשום ושושנים' מאת ג'ון רסקין )
"רוח מקורית יודעת לשעבד את הקריאה לפעילותה הפרטית."
"הקריאה היא תִּמְסוֹרֶת מחשיבה שונה משלנו, אך קבלה זו מתרחשת כשאנו לבדנו."
"הידידות ביחס ליחידים היא דבר קל־ערך, והקריאה היא ידידות. אלא שהיא ידידות כנה לכל הפחות."
"הקריאה עומדת על מפתן החיים הרוחניים, היא יכולה להכניסנו בשערם. היא איננה הם עצמם."
"היינו רוצים לקבל ממנו תשובות, בעוד שכל שביכולתו לעשות הוא לעורר בנו מאווים."
"את עצמת רגישותנו ואת תבונתנו לא נוכל לפתח אלא בתוך־תוכנו, בעומק נבכיהם של חיינו הרוחניים. ואולם החינוך ל'הליכות' הרוח מתרחש לעומת זאת באותו חוזה עם רוחות אדם אחרות, דהיינו בקריאה."
"היא, אדם כה מוסרי ועמוס מוסכמות, האמינה כי זה מנהג אשר האוניברסליות שבו הפכה אותו למכובד."
"מאז שההצלחה האירה פנים לאימוני הגוף, הבטלנות זוכה לתדמית ספורטיבית גם מעֵבר לשעות הספורט, והיא מתרגמת לאו דווקא לנרפּוּת אלא לחיוניות קדחתנית המכוּונת לשלול מן השיממון זמן או מקום להתפתח."
"יש, כמדומה, זיכרון לא־רצוני באיברים, חיקוי דהוי ועָקר של הזיכרון האחר, שמאריך ימים מן האחר, כפי שיש בעלי־חיים או צמחים לא־תבוניים המאריכים ימים מן האדם."
"בהקשיבו לשחקנית, המתין כל אחד בראש מורכן ובעין חוקרת, עד שחברו ייטול יוזמה לצחוק או לשפוט, לבכות או למחוא־כף."
"נראתה כאילו היא מקשיבה לשירים להנאתה הפרטית, כאילו התחשק לה שיבואו לדקלם אותם לכבודה, ולכבודה בלבד, ובמקרה נמצאים כאן גם חמש־מאות איש, מידידיה, שהרשתה להם לבוא כמו בהיחבא ולצפות בהנאתה הפרטית."
"הם ידעו כי לא יהיו שם לבדם. ואכן החושך, הרוחץ כל דבר כיסוד חדש ומפתה אנשים רבים לא להתנגד, מביא לביטולו של שלב העונג המקדים ומכניס אותנו היישר אל תחום הליטופים, שכרגיל אנו מגיעים אליו רק כעבור זמן."
"החיים האמיתיים, החיים שלבסוף התגלו והתבהרו ולפיכך הם החיים היחידים שנחיו במלואם, הינם הספרות."
"אם יינתן בידי אורך זמן להשלים את יצירתי, יהיה ראש מעייני לתאר בה את בני האדם - אפילו אם הדבר יגרום להם להידמות לתפלצות - כמי שתופסים מקום עצום בהרבה מזה המצומצם השמור להם בתוך המרחב, מקום שעוד מתפשט בלי מידה, מאחר שכענקים הטבועים בתוך השנים הם משיקים בה-בעת לתקופות חיים מרוחקות זו מזו, ביניהן באו ימים כה רבים והתמקמו - בתוך הזמן."