תענוגות וימים

תענוגות וימים (בצרפתית: Les Plaisirs et Les Jours) הוא קובץ סיפורים קצרים מאת מרסל פרוסט שיצא לאור ב־1896. הספר תורגם לעברית.

"האושר מצוי רק בעשיית הדברים האהובים עליך, בציות לנטייתה העמוקה ביותר של הנפש."
"החיים נוחים ומתוקים להפליא לאנשים מסויימים שמנהגיהם טבעיים, שכלם טוב ורוחם טובה."
"דמיונו העשיר והתמים נמשך אחר תעופות־החיים שפיצוהו כיד המלך על אכזבותיו."
"משוכנע שדודו ידבר עמו על קצו הקרוב, הוא חש שלא זו בלבד שלא יעמוד לו כוחו לנחמו, אלא שהוא לא יהיה מסוגל לעצור בעד יפחותיו."
"את לבדך, בידיך האמהיות ורבות ההבעה, ידעת לצנן את מוחי הקודח, לטפטף דבש בין שפתיי היבשות, למלא את חיי בתמונות אצילות."
"אנו מתמלאים תחושה מענגת של מגע עם החיים, עם אותם חיים שברגע יקיצתנו נראו לנו כה בלתי־ראויים לחידוש ההיכרות."
"כלום אין ההיעדרות, בשביל האוהב, הנוכחות הודאית, העיקשת, החיונית, האיתנה והנאמנה מכל הנוכחיות?"
"צרכי הדמיון העמוקים, הצורך ליצור, לחיות בבדידות ולהגות... לא היו עוד חזקים דיים לשנות את אורח חייה."
"הם תמיד יוצרים יצירות מופת ואצל רובם ההפלגה ברדיפת נשים ובסביאת נשים היא תנאי להשראתם."
"כל אדם עליו נתן את דעתו נעשה לפתע לחביב עליו עד בלי די. והוא הלך באותם רחובות, שם יש תקווה לפגוש מישהו. ואם ציפיותיו היו מתממשות הוא היה מקדם בשלום אדם אלמוני או מכר חסר משמעות בלא פחד ומתוך צמרמורת ענוגה. לאחר שנפלה התפאורה שהוצבה קרובה מדי אליו, נגלו לפניו החיים בכל יפעת החידוש והמיסתורין שבהם."
"אהובתי הקטנה, ברגע שבו אני יכול להסתדר בלעדייך, כשמספיק לי לתכלית האושר זכרוני על אודותייך, הממלא ברגע זה את כל החדר, מבלי שאצטרך להיאבק נגד גופך הסרבני אני חוזר ואומר לך, אמירה אבסורדית, אמירה בלתי נמנעת, שאינני יכול לחיות בלעדייך. נוכחותך היא שמעניקה לחיי את הגוון העדין העגמומי החם."

נאמר עליו

"ספר הביכורים של פרוסט ממחיש שהאסתטיקן המעודן הזה היה תמיד גם מוראליסט." ~ אריק גלסנר