נוכח הים

נוכח הים הוא סיפור קצר מאת דוד פוגל. יצא לאור ב־1932.

"העוברים היחידים מיעכו צילם תחת רגליהם."
"במרחבי הים זרוּעות היו סירות הדייגים והערב יורד עליהן בלאט."
"אַת האישה היחידה, הראשונה. עדיין לא אהבתי כך שום אישה."
"המזונות והיין הוורוד מסכו לֵאוּת נעימה באיבריהם, ותיכף לגמר הסעודה עלו אל חדרם."
"האפלולית הקלושה, המבושמת ריח תמרוקים ומי קוֹלוֹניה והשופעת אדי חמדה מהממים."
"כשחום היום פג במקצת, יצאו מביתם ועמדו רגע כחוככים, מעיפים עין אילך ואילך לאורך הרחוב."
"בניגוד לאשתו לא הזיר עצמו מתענוגות עולם הזה. אהב לאכול היטב, לשתות הרבה, ואהב נשים."
"גינא לא הייתה לבושה אלא עטיפת־הרחצה. רעננות המים הייתה נסוכה עדיין בפניה. סטאפנו לפף אותה בעיניו הלהוטות."
"רוחם טובה עליהם כתמיד, מדברים ושוחקים קולנית. לאיטם התהלכו לאורך הרחוב הריק כמעט."
"שלווה כהה נשתפכה והלכה על היישוב ועל הים. בערב זה ובמקום זה הרגשתָּ את עצמך חסוי מפני פגעי החיים."
"ראה פניה הצרים, עדיני הקווים, עיניה האפורות־כהות, המוצַלות בעפעפיים ארוכים, פיה המלא, הצמא לחיים – ולא הבין כיצד יכול אדם להיות אומלל כל עוד לא פסו מן העולם בריות נפלאות כאלו."