מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
"געגועי הלילה החרישיים."
דוד פוגל (1891 - 1944) הוא משורר וסופר עברי.
"אין אני בודדה עוד."
"שירי רוך קלים לנו תשלחנה עיני הנערות."
"בין געגועי הלילה החרישים, הרכים, אבוא אליך."
"בכפרך עתה שקט, בתיו צבועים שמש חורף, בזה הזך הקר, יחידה נפשך נמה, עד אבואה בך תשוקה לצקת."
"נפשי יצאה אל המרחק."
"איש לא יפנה מבטו אל עברי."
"שח אל מימיה הצלולים ושותה חרש."
"סלסולים נוגעים עורגים אל ערב קיץ."
"יבוא מי לגור בו, אולי לא ידע כי הייתי."
"בְּנֵי אָדָם זְהִירִים, נֶחְבָּאִים בַּבָּתִּים וְחַיִּים בְּלִבָּם."
"עלינו רק ללכת הלאה וללכת."
"אנו תועים בחיים ובוכים."
"רק דרך אחת אחרונה לפניי."
"כולם עברו לפנינו את האביב ואת החורף."
"הבה נאחז איש יד עמיתו כילדים נעזבים."
"גשר חיים קצר לעבור בחופזה אל מוות ארוך."
"ירכבו הילדים בשמחה מסביב לברכת האביב."
"חיינו הנוצצים, איך שפכנו ארצה בחפזנו."
"ולכול צד שהלכנו, הובילה הדרך רק שמה."
"מתוך ילדותי הרחוקה לדהור איך נחפזתי אל היכל הזקנה ."
"סַלֵּינוּ מִלֵּאנוּ כָּל מַרְאוֹת הָעוֹלָם – רַב לָנוּ! עַתָּה כְּבָר נוּכַל רֶדֶת אֶל מֵימֶיךָ הָאֲפֵלִים."
"בנחלים יקפוץ הדג מן המים."
"בְּאֶצְבָּעוֹת עֲנֻגּוֹת פּוֹרֵט הַגֶּשֶׁם מַנְגִּינַת נְכָאִים חֲרִישִׁית."
"אל תירא ילדי, רק אצבע הגשם היא הדופקת טובה על חלוני."
"בלילות הסתו נופל ביערים עלה לא נראה ושוכב דומם לארץ."
"הַנָּהָר הַגָּדוֹל עוֹבֵר לְאִטּוֹ עָלֵינוּ כְּחַיָּה אַדִּירָה וְעוֹרוֹ רוֹעֵד רַעַד הַסְּתָו."
"האושר בא וכבר הלך."
"החבא בי היטב, אני אימך."
"כי ייגש הליל אל חלונך – צאי אליו עירומה."
"כל אלה ישמע ההלך העייף ורעד יעבור את בשרו."
"ותסענה שתי עינייך לפנינו, להאיר לי ולרעי."
"פחד ישגה בעיניים, אם לאחור נביט ואם לפנים."
"ראשית דרכי שוב לא אראה, ואותך לא אראה, ואותי מאז."
"בשוק ערוכים כמקודם כל חפצי יקר – ואני לא חפץ עוד לקנות פה מאומה."
"זמר חרישי אשלח על פני גלי הליל, שיעבור למרחק. סוסי מאזינים ועולים לאט."
מתוך ספרו: חיי נישואים[ עריכה ]
"רוח סתיו צונן נתחבט ברחובות."
"אהב את תושביה קלי הדעת ועליזי החיים של עיר זו."
"אסונו ואושרו של כל אדם גלומים בו עצמו, ואינם באים מן החוץ."
"חמשת חושים פקוחים במצב ידוע דיים לו לאדם לגמרי וכל העולם כולו שלו הוא."
"הביט על סביבותיו וראה, כי מצוי הוא בדיוק ליד אותו ספסל אשר ישב עליו קודם."
מתוך ספרו: רומן וינאי[ עריכה ]
"לגרש קצת יום החולין החדגוני."
"היו כמותה שרויות בצימאון בלתי פוסק."
"מתאווה למצות עומק החיים על כל גוניהם."
מתוך הסיפור: נוכח הים[ עריכה ]
"בערב זה ובמקום זה הרגשתָּ את עצמך חסוי מפני פגעי החיים."
"אַת האישה היחידה, הראשונה. עדיין לא אהבתי כך שום אישה."
"לא הבין כיצד יכול אדם להיות אומלל כל עוד לא פסו מן העולם בריות נפלאות כאלו."
"דוד פוגל הוא יוצר חריג בנוף הספרות העברית במחצית הראשונה של המאה ה־20. אף סופר עברי אחר בן תקופתו לא יצר בספריו מזיגה כזו של הוויה אורבנית אירופית, דמויות רוויות תשוקות ויצרים, אווירה דקדנטית מסואבת ועם זאת - או שמא דווקא בשל כך - עתירת חלומות ותקוות." ~ שירה סתיו